שנת קורונה: הקלות שבה ניתן לשלול מאיתנו את החופש תישאר כתקדים מסוכן

קורונה בבריטניה (צילום: רויטרס)

המדע, משענתו של האדם הרציונלי, התגלה בשנה האחרונה במלוא גדולתו וחולשתו. בזמן שיא, שעד לפני כמה שנים נראה דמיוני, הצליחו המדענים לפתח חיסונים לנגיף (שנקווה גם שיתגלו כיעילים), ומנגד שגו כמעט בכל התחזיות שלהם על התנהגות הנגיף. רובה של האנושות המבוהלת ממשיך עד היום לאמץ את התחזיות של אותם מדענים שטעו פעם אחרי פעם באבחנות שלהם, והנהגות חלשות הולכות בעקבותיהם. דווקא ההתנהגות של הישראלים אל מול הסגר האווילי הנוכחי מעלה תקווה שאולי בכל זאת המטוטלת נעה לכיוון החוכמה והספקנות הבריאה.

הסגר אמור היה להיות אמצעי להגן על מערכת הבריאות מפני קריסה. אל הסגר הנוכחי נכנסנו עם כ־150 מונשמים, כשמערכת הבריאות שלנו לא מגרדת אפילו את יכולות הספיקה שלה. אבל אותם מדענים שהבטיחו לנו גופות שייערמו ברחובות, קיבעו בתודעה הקולקטיבית את הסגר כתרופה היחידה מפני התפשטות המחלה. הניסיון העולמי מוכיח שאין קשר בין השימוש בסגר לבין היקף התחלואה והתמותה.

המדינה ששילמה את המחיר הכבד ביותר לנגיף היא בלגיה, שיאנית העולם בתמותה מהמחלה. בלגיה, מדינה עם מערכת בריאות מתקדמת ואוכלוסייה מעט גדולה יותר משלנו, עשתה לכאורה את כל מה שצריך: הטילה סגרים, הגבלות, וביצעה מיליוני בדיקות. עדיין, היא מחזיקה בנתון הכואב של כ־1,700 מתים למיליון נפש.

קחו את פרו, אחת המדינות הראשונות בעולם שהטילו סגר הדוק על אזרחים, עוד באמצע חודש מרץ. הצבא הפרואני אכף בתקיפות את הסגר ואת מגבלות התנועה, וכן חובה של עטיית מסיכות וכפפות. למרות זאת, פרו טיפסה אל המקום השישי בעולם בתמותה לנפש, עם יותר מתים מפלורידה, שבה אסר המושל לסגור מסעדות או להטיל קנסות על אי־עטיית מסיכה.

ארגנטינה, המדינה שהטילה את הסגר הארוך בעולם, ממרץ ועד יולי, לא נמלטה מגורל אחר, והיא נמצאת כיום במקום ה־12 בעולם בהיקף התחלואה. היום הקטלני ביותר של המגיפה בארגנטינה אירע ביום ה־145 של הסגר.

אף שהנתונים מוכיחים כי אין קשר בין הטלת סגר לצמצום התמותה מקורונה, הוא התקבע בתודעה הציבורית כאמצעי היחיד להתמודדות עם המגיפה. רבות כבר נאמר ונכתב, כולל בטור הזה, על הנזקים הקשים וארוכי הטווח שגורם הסגר לבריאות הציבור, לכלכלה, למבוגרים ולילדים שלנו שהולכים לאיבוד. מי שמעז להציע דרך אחרת מתויג ומוקע מיד כ"מכחיש קורונה".

חברי המועצה הציבורית למשבר הקורונה, חבורה נכבדה של מדענים וחוקרים, ובהם חתן פרס נובל וחתני פרס ישראל, מנסים פעם אחר פעם להצביע על הנתונים השגויים שעל פיהם מתקבלות פה ההחלטות. ההערות המחכימות שלהם מתקבלות במנוד ראש מזלזל, במקרה הטוב, או בהתרסה מבזה של כל בוגר מגמה ביולוגית ברשת החברתית. עם זאת, הציבור הישראלי, שחלקים ממנו קורסים תחת המגבלות, מוכיח בימים האחרונים שוב שיש תוקף למושג "חוכמת ההמונים".

# # #

הקורונה לא תותיר שריטה בהיסטוריה הביולוגית של הפלנטה שלנו. עם פחות מ־2 מיליון מתים מקרב אנושות של 8 מיליארד, היא רחוקה מלהיות המגיפה הגרועה שידענו, גם לא במאה השנים האחרונות. אבל היא תותיר צלקת עמוקה בתודעה האנושית, וב־2021, גם אם נאמין שהיא מאחורינו - לא הכל יחזור לקדמותו.

כדרכם של משברים, היא פגעה בעיקר בחלשים ובעניים, שהפכו להיות חלשים ועניים עוד יותר. מצוקה וסבל שאינם קשורים לקורונה לא באמת עניינו אותנו בשנה האחרונה, וגם כשתחלוף תודעת המגיפה, יסתערו החזקים יותר על הנאות החיים וספק אם יתעניינו באלה שהתרסקו ונותרו מאחור. המשפחות היצוקות על בסיס איתן יישארו מאושרות בדרכן הדומה - והמשפחות האומללות ימשיכו להתפרק, כל אחת בדרכה.

הקלות שבה ניתן לשלול מאיתנו את החופש ואת הפרנסה תישאר כתקדים מסוכן. אם נדע לקחת מהניסוי הזה מידה בריאה של ספקנות ולהבין שגם למדע אין תשובות לכל - יהיה קשה יותר לשלול זאת מאיתנו שוב. יהיה נהדר אם ב־2021 יחזרו המסעדות, התרבות והבילויים, אבל אם אני צריך לבחור משאלה אחת מהשנה החדשה, הייתי רוצה שתחזיר לנו את המגע האנושי - את החיבוק.