משחקים בנתונים
לפני כמה ימים פרסם צה"ל את סיכום הפעילות שלו לשנת 2020, ובין השאר פירט את נתוני הפיגועים ביהודה ושומרון בשנה האחרונה. בראש הטבלה מצוינים 1,500 אירועי יידוי אבנים ו־229 אירועי השלכת בקבוק תבערה. בעקבות הפרסום הזה, עניין אותי אלחנן גרונר מאתר "הקול היהודי" בהערה שמופיעה באותיות קטנות מתחת לנתונים, הערה שמבהירה שמדובר באבנים ובקבוקי תבערה שנזרקו "לעבר רכבים ויישובים". צה"ל, טען גרונר, מציג נתונים חסרים. בפועל, יש הרבה יותר פיגועים, אבל בדובר צה"ל מקפידים להוריד מהרשימה את הפיגועים שמכוונים כלפי חיילים וכלפי בסיסי צה"ל, וכך מצליחים להציג מספר נמוך של אירועי טרור.
מסתבר שלגרונר יש ניסיון עם העניין הזה. לפני שנתיים פרסם צה"ל את נתוני הפיגועים לשנת 2018. הנתונים הצביעו על ירידה מדהימה של 50% בזריקות האבנים ביהודה ושומרון, בהשוואה לשנה שקדמה לה. כלי התקשורת, שקיבלו את הנתונים מדובר צה"ל, מיהרו לדווח על צניחה בפיגועים. גרונר בדק אז את המספרים וגילה שהירידה ביידויי האבנים, מקורה לאו דווקא במלחמה נחושה של צה"ל בטרור, אלא לא פחות מכך, במלחמה נחושה של דובר צה"ל לא לדווח עליו. צה"ל, מסתבר, מחלק את הפיגועים לארבע קבוצות, לפי יעדיהם: כלי רכב ישראליים (אזרחי), יישובים, כלי רכב צבאיים, וגדרות (גדר ההפרדה).
בשנת 2018 החליטו בצה"ל להפסיק לדווח לציבור על אבנים ובקבוקי תבערה שמושלכים על כוחות צה"ל ועל גדר ההפרדה, וכך חתכו את נתוני הטרור באחת. בעקבות חשיפת הדברים הודו אז בדובר צה"ל כי מדובר בטעות, והבטיחו להסיק מסקנות. "מבדיקה עולה כי הפער בנתונים שהופצו בתום שנת 2018 מצוי בשימוש בשיטת ספירה שונה. הנושא נבדק ויילקח בחשבון".
עברו, כאמור, שנתיים, והשבוע התברר שוב שלנתונים שצה"ל מפרסם אין באמת קשר למציאות. משום שכאשר צה"ל בוחר להוציא החוצה מהדוחות שלו את הנתונים על פגיעה בכוחות צה"ל ובגדר ההפרדה ומי שפועל סביבה, ברור שלנתונים שהוא מפרסם אין באמת ערך. משל למה הדבר דומה? למשטרת ישראל, שתפרסם דוח על נתוני הפשיעה, ותפחית מהמספרים מחצית מגניבות הרכב, שליש מהפריצות לבתים ורבע ממקרי השוד.
פניתי השבוע לדובר צה"ל וביקשתי את הנתונים המלאים. כשאלה התקבלו, התברר עד כמה לטבלאות שהתפרסמו קודם לכן לא הייתה משמעות אמיתית. במילים עדינות פחות, הן היו הטעיה של ממש. כשאני מדבר על הטעיה, אני מתכוון, בין השאר, לכתבה ששמעתי השבוע באחת מתחנות הרדיו, כתבה שהתבססה על דיווחי צה"ל, ואשר סיפרה על כך שבשנתיים האחרונות פחתו יידויי האבנים במחצית.
מה אומרים הנתונים המלאים? שישנם עוד 2,451 פיגועי יידויי אבנים ו־469 פיגועי השלכת בקבוקי תבערה, שהושמטו מהדוח השנתי שפורסם. במילים אחרות, 62% מיידויי האבנים לא הוכנסו לדוח השנתי, ואיתם 67% מבקבוקי התבערה. אלה, מיותר לציין, לא מספרים זניחים. השבוע פניתי לדובר צה"ל וביקשתי לדעת מאיפה הגיע הרעיון להוציא כמעט שני שלישים מהפיגועים מהדוחות. בצה"ל ניסו לשכנע שאין כל מגמה מכוונת מאחורי הדברים, שמישהו שינה את שיטת הדיווח לפני שנתיים, וכך זה נשאר.
האמת, צריך להתאמץ מאוד כדי לקבל את ההסבר הזה. האם יכול להיות שיש מישהו בדובר צה"ל שלא מבין שאי אפשר לפרסם את טבלת נתוני הפיגועים, כשהפיגועים שמכוונים נגד חיילי צה"ל לא נספרים? ובכלל, מה יכולה ללמד הצגה חלקית כזו של הנתונים? הרי בסופו של יום, המספרים שמפיץ דובר צה"ל אמורים ללמד אותנו משהו על רמת הטרור. אלה עובדות שחשובות לכל מי שמבקש לגבש עמדה על מה שמתרחש בשטח. אז יכול להיות שמישהו בצה"ל לדורותיו חשב שאפשר להכין טבלה שבה רק חלק מהפיגועים מופיעים, ולשכנע שיש בזה היגיון? כך או כך, הבטיחו בדובר צה"ל שלאור פנייתנו, הטעות תתוקן. "החל משנת 2021 יפורסמו הנתונים באופן אשר יכלול זריקות אבנים ובקבוקי תבערה כלפי כוח צה"ל", נמסר. לכאורה, מודה ועוזב ירוחם. אלא מה? שתשובה דומה מסר צה"ל בדיוק לפני שנתיים, אחרי שהקול היהודי חשף את הפעם הקודמת.
עם כל האהבה לצה"ל, את הנתונים שמפרסם דובר צה"ל צריך לקבל תמיד עם קורטוב של חשדנות. דובר צה"ל הוא משרד יחסי הציבור של הצבא, וככזה, צריך להתייחס אל דיווחיו כמו אל דיווחיו של כל משרד יחסי ציבור אחר. לצה"ל יש תדמית שיש לו עניין להציג, ויש לו אינטרסים שיש לו עניין לקדם, והחומרים שמוציא דובר צה"ל לתקשורת אמורים לקדם את התדמית הזו ואת האינטרסים האלה. נזכרתי, אפרופו העיסוק בסיפור הזה, כיצד חשפנו כאן בעבר את האופן שבו שיחק צה"ל עם מספר הבנות הדתיות שמתגייסות.
לצה"ל היה חשוב אז להראות כיצד עוד ועוד בנות דתיות בוחרות ללבוש מדים, שזה בסדר גמור, ולצורך זה הוא עשה מניפולציות במספרים, שזה הרבה פחות בסדר. פעם אחת זה קרה, כשהוא שינה את הגדרת הבת הדתית, והרחיב מאוד את הקטגוריה, בלי לספר לאף אחד את האמת מאחורי הגידול הלא מובן במספר המתגייסות. בפעם השנייה הוא עשה את זה כשהעביר לתקשורת בטעות נתונים שגויים, שהעידו על קפיצה מטאורית במספר המתגייסות, וכשגילה את הטעות, ומתוך רצון שלא להביך את אנשיו, בחר להמשיך איתה הלאה, והעביר, ביודעין, את הנתונים השגויים גם לחברי הכנסת.
אם נחזור לעניין הטרור, אני מביע כאן חשש זהיר, שלפיו המשחק הזה במספרים מעיד על משהו עמוק יותר.
הוא מעיד על כך שצה"ל מרגיש שהוא יכול לחיות עם טרור ברמה מסוימת כלפי חייליו, כל עוד הדבר לא מסתיים בטרגדיה. ולכן, אם חייל ייהרג, חס וחלילה, מבקבוק תבערה שיושלך לעבר הג'יפ שלו, זה יהיה אירוע קשה. לעומת זאת, אם הפלסטינים יזרקו על החייל הזה אלפי אבנים ומאות בקבוקי תבערה והוא לא ישלם על כך בחייו, זה יהיה אירוע שאפשר לחיות איתו. מה זאת אומרת לחיות איתו? אפילו לא להכניס אותו לדוח.
תגובת דובר צה"ל: "בסיום כל שנה אזרחית, מפרסם צה"ל סיכום נתונים מבצעיים בכדי לשמור על שקיפות למול אזרחי ישראל. עד לשנת 2018 כללו הנתונים שפורסמו ביחס לזריקות אבנים ובקבוקי תבערה, זריקה לעבר רכבים, יישובים, גדרות וכוח צבאי. החל משנת 2018 הנתונים שמתפרסמים כוללים זריקות אבנים ובקבוקי תבערה לעבר רכבים ויישובים בלבד. נדגיש כי בצה"ל לא השתנה אופן איסוף הנתונים בשנים האחרונות. צה"ל ימשיך לפעול על מנת לאפשר ביטחון ושגרת חיים תקינה לאזרחי ישראל".