בין שחשבונו נחסם בצדק ובין שלא, על דבר אחד אי אפשר להתווכח: טוויטר כבר לא תיראה אותו הדבר ללא דונלד טראמפ. עם 88 מיליון עוקבים ומרידה מתמשכת בכל ערך ממלכתי, אין עוד אדם אחד בודד שהשפיע על עיצובה של הרשת החברתית הזו כמוהו.
הבעיה העיקרית עם טראמפ, נושא הדגל של הפוליטיקאים שצמחו מתוך הריאליטי והגלים המשוגעים של הרשתות, היא חוסר יכולתו להבין את שולי ההשלכות של התנהלותו. הנהירה העדרית מחמיאה כל עוד היא לא יוצאת משליטה, ובהיעדר ממלכתיות היא יוצאת משליטה בגלל עוצמת ההשפעה על השוליים הקיצוניים. אבל תשומת הלב של מנהיגים נרקיסיסטים מופנית כלפי עצמם, כלומר מתמקדת בשאלה אם ההמונים מעריכים את כישוריהם ואוהדים אותם. האזרחים הם סטטיסטים בסרטו של המנהיג הנרקיסיסט, בין שהם מריעים לו בהתלהבות ובין ששורקים בבוז. הוא רואה את השפעת מעשיו רק בהיבט שבו ההשפעות חוזרות אליו, אבל לוקה בחוסר יכולת לראות את אדוות ההשפעה שלו על האנשים שם בחוץ ולרסן אותן.
טראמפ "הופתע" מהמתקפה האלימה על הקפיטול, או לפחות כך אמר, אבל ההפתעה האמיתית היא מכך שהאלימות התעכבה ופרצה רק עכשיו. אז טוויטר, פייסבוק, אינסטגרם ויו־טיוב מיהרו לחסום לו את החשבון, וגוגל ואפל חסמו את אפליקציית פרלר, כדי שטראמפ לא יקים שם צבא אלט־רייט מעוצבן. הם ספגו טרוניות על סתימת פיות מתומכי טראמפ וטרוניות של "מעט מדי, מאוחר מדי" משונאיו, אבל התעוררותם המאוחרת של ענקי התקשורת החדשים היא עלובה בעיקר משום שהיא לא פתרה שום בעיה.
הרי הבעיה לא מתחילה ומסתיימת בחשבון של טראמפ, אלא בפייק ניוז שמופץ דרך קבע ומתסיס, תוך התכסות מעושה ב"חופש הביטוי". מי שטוען לצביעות וטיוח צודק, אבל לא בגלל "השתקה" לכאורה, בתקופה הצעקנית והאובר־דרמטית אי־פעם. הבעיה של הרשתות דהיום היא היעדר גבולות וחוסר אחריות של משתמשים לגבי השלכות התנהלותם.
ההמון שפרץ את הקפיטול היה מתודלק בדיסאינפורמציה היצירתית והמשוכללת שכולנו נחשפים אליה בכמויות בלתי סבירות בשנים האחרונות. חסימת החשבון של טראמפ, מוצדקת ככל שתהיה, לא חוסמת את מנגנון הדיסאינפורמציה ולא מגינה על הציבור מפניו. המנגנון הזה ממשיך להתקיים, פרוץ לכל עבר וקורץ לעוד חובבי מניפולציות חסרי מצפון, והוא הבעיה של כולנו. גם של הישראלים.
ההנחה שמרבית הציבור שוחה ללא בעיה בים הדיסאינפורמציה, או שהוא יודע להבדיל בין פייק לבין אמת ולכן הוא "יחליט בעצמו", היא הזויה. העולם שלנו כבר מזמן לא סובל מהיעדר חופש ביטוי, כפי שזועקים המוני בכיינים שלא חוו סתימת פיות אמיתית מימיהם, אלא מהעיוות המוחלט של העודף שלו.
היכולת לשגר לחלל החברתי הזה דיסאינפורמציה שתיצרב כ"אמת" ותשפיע על ההמונים, גם אם הם לא יפרצו לגבעת הקפיטול, היא הרסנית. אין מנגנוני סינון ופיקוח, אין אחריות על הפצת שקרים, ואין מנגנון השהיה שמעכב את האדוות ההיסטריות של תיבות התהודה. תוסיפו לזה את המניע היחיד של החברות המסחריות שמתפעלות את הפלטפורמות האלו - טראפיק - וקל להבין איך המבנה שהביא בזמנו קונספט מקסים לעולם - פשוט יצא משליטה. האם טראמפ היה היחיד שחרג מגבולות האדם הסביר בטוויטר? ממש לא. הוא פשוט הצליח בזה יותר מהשאר.
עכשיו כבר די ברור שפלטפורמות המוניות שמהוות מעין מונופול בשוק הדעות הן לא חברות מסחריות רגילות. מדובר בחברות פרטיות שמחזיקות בנכס שדורש אחריות ציבורית. אלה שחסמו את החשבונות של טראמפ החליטו גם לפני כן למי מותר מה, למה וכמה, ודי ברור שהם טעו בעבר. אז למה שחבורת ילדים בפאלו אלטו תהיה מוסמכת להחליט מה מותר ומה אסור בזירת הדעות הציבורית של העולם? צודק מי שאומר שצריכים להיות כללים אחידים ומגבלות שימוש ברורות לכולם - נשיא ארה"ב, אקטיביסט שאפתן, תועמלן בשקל או נשיא איראן.
הדיון לגבי הרשתות חייב להתמקד בשאלת הגבלתן. המתבכיינים על סתימת פיות הם תמונת ראי של אלה שטוענים שהיו צריכים לחסום את טראמפ מזמן, ואינם ערים לשאר מפיצי השקרים שממשיכים ללא הפרעה. הם מהווים דוגמה נוקבת לשיח הקוטבי ששני צדדיו אינם צודקים, שיח שנובע מהבעיה עצמה: רשתות חברתיות פרוצות לאין ספור מניפולציות, שמגבירות קיטוב, קיבעון ושנאה.
בלי אמון אין משילות
אפרופו פייק ניוז, סרטו השקרי של מוחמד בכרי "ג'נין ג'נין" סוף־סוף קיבל פסק דין הוגן, אחרי 16 שנה שבהן הוא הופץ כאילו היה אמת ונצרב בתודעה. אלה בדיוק המקומות שבהם שגה השמאל שגיאה גדולה ואיבד לגיטימציה. מי שהכשיר בעבר את הפייק ניוז של בכרי ודומיו, קיבל 15 שנה מאוחר יותר את הפייק ניוז הביביסטי המתחקה אחר ההמונים של טראמפ.
ביום שני פורסם מדד אמון הציבור של המכון הישראלי לדמוקרטיה. התקשורת ספגה עוד ירידה באמון, מ־36% ל־32%. בין מעוזי השמאל שבחרו להגן על הפייק ניוז של בכרי, בצלם ושוברים שתיקה, לבין השופרות הביביסטים שמציעים הטיה עוד יותר בוטה, הלכנו לאיבוד. הציבור נתון למניפולציות קשות, שלא ייפתרו במלחמה בין העיוות ה"פרוגרסיבי" לעיוות ה"שמרני" (שתי מילים שמשמעותן לגמרי עוותה).
זו לא רק "התשקורת". לפני שנה חשבנו שהגענו לשפל, אבל השנה שוב ספגנו ירידה מובהקת ברמת האמון בכל מוסדות המדינה. האמון בצה"ל ירד מ־90% ל־81%. האמון בנשיא ירד מ־71% ל־56%. האמון בביהמ"ש העליון ירד מ־55% ל־42%. האמון במשטרה ירד מ־44% ל־41%. הממשלה יצאה נגד אלופי צה"ל, הנשיא, המשטרה ובית המשפט העליון - והצליחה במשימתה. אבל בסופו של דבר - האמון בה עצמה נפגע וירד ל־25%. כלומר - הוא נמוך בהרבה מכל המוסדות שבהם היא פגעה.
הפגיעה באמון היא התוצאה היחידה האמיתית של הפייק ניוז. המלחמה ה"צודקת" שבמסגרתה כולם מפיצים דיסאינפורמציה ברשתות החברתיות כתגובה למי שהפיץ אותה לפניהם, היא לא מלחמה שיהיו בה מנצחים. הרשתות החברתיות שיפרו את חיינו בהרבה מובנים, אך הפכו עם השנים למפלצות. הן נוצלו לאין ספור מניפולציות (שבעלי המניות של הרשתות הרוויחו מהן ולכן העלימו עין), עד שהגענו למצב שבו המשך פעילותן במתכונת הנוכחית שוחק באופן עקבי את אמון הציבור, מכרסם בממלכתיות ובמכנה המשותף. אין ברירה אלא להטיל אחריות ומגבלות על הרשתות החברתיות, שהפכו לממלכת פייק ניוז אחת גדולה.
היעדר האמון עומד גם בבסיס חוסר היכולת שלנו להתנהל מול משבר הקורונה. כשאין אמון, זה לא משנה כמה מנדטים משיגים בבחירות, כי אי אפשר למשול במדינה.