ראש השנה לאילנות הלאומיים
יש עוד ימים ספורים להחליט מהו העץ הלאומי. תחרות העץ הלאומי פתוחה עד יום שני, 25 בינואר. קק"ל, שמארגנת את התחרות, מציעה שתבחרו באינטרנט, אבל גם בוחרת בשבילכם במי לבחור. התחרות מציעה בחירה בין אקליפטוס, ברוש, תאנה, אלון התבור, אלה, זית ודקל.
האקליפטוס קיבל החרגה, אף שאיננו במקורו מכאן. ההחרגה בצדק. כשאני רואה אקליפטוסים באירופה, אני מרגיש בישראל (ולא בשביל זה נסעתי. תנו לי אשוחים ותִרזות).
אם כך, מה עם צאלון שצובע את ארצנו באדום בדייקנות כל שנה? פיקוס? וסליחה, איפה האזדרכת, עץ הַבּוּלְקָלָךְ הלאומי? ולגבי עצים מקומיים: מה עם השקמה? עוד עמוס הנביא בלס שקמים. מדוע לא אורן? אורן הסלע? דולב? שיזף, שהוא עץ הדוֹמים? אשל? שכחתם שאברהם אבינו נטע אשל בבאר שבע? הסכמי אברהם זה לא שיקול?
אני הייתי בוחר שקמה, אבל אני חושד בעצמי שאני רוצה, כמו תמיד, לבחור דווקא מחוץ לרשימה שעומדת לבחירה.
דבר אחד אבקש. לא חשוב איזה סוג עץ ייבחר, אל תצמידו לכל עץ כזה שלט: “עץ לאומי". ובוודאי אל תמספרו אותו. אני לא רוצה לראות עץ לאומי, וכשאתקרב אליו אראה שיש לו מספר רישוי. אני רואה בדכדוך המון עצים שעליהם נעוץ במסמר שלט עם מספר. ט"ו בשבט שמח, ראש השנה לאילנות הממוספרים. טבע שלם שבו לכל אילן יש טופס ומספר, עדכון, אקסל ופיקוח. אנחנו לקראת עתיד כל כך ממוספר וממושטר, עד שקרוב היום שבו הילדים שלכם ילכו לים, ירימו אצה ויהיה עליה מספר. ואתם תגידו להם: תחזירו מהר למקום שבו זה היה, לפני שיגיע פקח.
ידען לפושע המאורגן 2021
התכנסות ראשי הפשע במגזר הערבי התקיימה על פי חוזר שהועבר בין כל חמולות הפשע עם הכותרת “דחוף. לקראת חיסול".
“אוף, עוד פעם חיסול? רק אתמול חיסלנו מישהו בתוך ניידת ברינקס מאובטחת עם ליווי משטרתי מארבעה כיוונים. חשבתי שאפשר לנוח קצת בסגר", אמר פושע־על, לוגם קפה בכוסית קטנה.
“אתה לא מבין", ענה לו מי שמכונה “המוח", צנום אבל מעורר כבוד בזכות המבט המצמית שלו. “מדובר על כנס חיסול שלנו. אותנו מחסלים! ביטול סופי של ארגוני הפשיעה בחברה הערבית. לא שמעת שראש הממשלה הודיע שחלאס, זהו, ימגרו את הפשע והאלימות במגזר?".
“וואללה? גם אלימות אסור מעכשיו?".
“ככה הוא אמר, ברור".
נפלו פניו של חוואג'ה פושע־על, הוא חיטט בשיניו בהיסח הדעת בקצה פגיונו מסוג שברייה. “לא ישאירו לנו קצת תעסוקה?", שאל בדיכאון האופייני למי שמקבל הודעת פיטורין בעודו בשיא אונו.
“לא", אמר “המוח" ועיניו דמעו, “עלינו לומר שלום לעולם הישן והטוב. הפשע במגזר מיועד למיגור ממשלתי טוטאלי".
“וכלי הנשק?".
“לגריטה".
הכנס התקיים אי־שם במרחבי הנגב, או הגליל. אני לא יכול להסגיר את המיקום, כי אין לי חשק לבדוק כל בוקר את תחתית המכונית שלי עם מראה. כל ראשי הפשע הגיעו. הודעות הבוס של הבוסים, אשר מונה לראש מטה ועד האי־פעולה, הוכרזו בטון החלטי, שעד כה נשמר לפניות לאנשים אחרים: “כל אחד חייב להודיע תוך שלושה ימים לכל מי שהוא גובה ממנו דמי חסות, שמעכשיו הטרקטור ואתר הבנייה לא מחויבים בתשלום אבטחה שוטף".
אנחה קורעת לב נשמעה מהמחצלות שעליהן היו מסובים פושעים שעד אתמול, כשרק עברה שמועה שהם מתכוננים לעבור בכבישי הכפר, כל התושבים נכנסו לבידוד מרצון.
“עוד דבר", נחתה עוד הודעה, “בלי אלימות יותר. אם יש לכם טענה, רק במכתב מנומס".
“בלי אלימות? איך אסביר שהתכוונתי ברצינות? איך יבינו אותי?".
“נברר. אולי תוכל להגיש ערעור, אבל נראה לנו שגם זה אסור. הם קשוחים מאוד בהחלטה למיגור האלימות בחברה הערבית. מדובר באנשים שאי אפשר לשחק איתם. מסוכן לשאול. אפילו נקמת דם בוטלה מעכשיו. האלימות עוברת לפייסבוק, על פי הכללים של הרשת. אבל אולי נגלה בסוף שמטפלים באלימות ברשת בתוקפנות וביעילות רבה יותר מאשר בשטח".
אבו־משסף, גבר עם צלקות וקעקוע הרומז “נא לא לערער על הוראותיי", שאל: “מה נעשה עם כל הנשק? חוץ מהרובים והאקדחים יש לנו רק מתחת לספה עם הפיתוחים בסלון ארבעה מטולי בזוקה, שתי מרגמות וטיל לאו. להחזיר לצה״ל?".
“ולחמולה שלנו יש במחסן סוללת כיפת ברזל, מזל"ט וטיל פטריוט".
“לגבי ציוד כבד וטנקים חכו להוראות נוספות. עוד לא הכל ידוע", אמר הבוס הגדול של כל משפחות הפשע. “אגב, בצה"ל מחפשים צוללת של תיסנקרופ שנעלמה להם, אם היא אצל מישהו מכם במחסן הנשק, זה הזמן להחזיר. מבצע החזרה מרצון של ציוד הלחימה לצה"ל ללא עונש, זה רעיון שהממשלה שוקלת. בינתיים שובו כל אחד לכנופיה שלו, והסדירו את פירוק העסק בצורה מסודרת. כל דבר טוב מסתיים לפעמים. ביציאה מחכים לכם תיקים עם תוכניות לסיוע נפשי במעבר לאורח חיים ישר, והצעות לקורסי הסבה לבנייה, מקצוע יותר מסוכן ועם הרבה יותר סיכוי להיפגע ולמות מאשר מה שעסקתם בו עד כה, אבל אין ברירה".
פינת השלולית
שלח לנו רמי ישראלי:
אור ליום אמצע השבוע התעורר הצפרדע והחליט לבנות וילה על גדות השלולית. דו־מפלסית, שתי קומות, בריכה פרטית, מגרש טניס המתאים לצפרדעים, גינת פרחים, הכל במטרה למשוך נסיכה שתתפעל מהישגיו.
במרץ רב ניגש לבנייה, אסף אבנים מכל הסביבה, בוץ לא היה חסר, ישר מהשלולית, טרי ודביק, הוא גם גייס חלק מהצפרדעים שהיו בחל"ת בגלל הקורונה, לעזור לו בשחור. בניין הווילה התקדם יפה, והבית הוקם לפי תוכנית המתאר. הכל כמובן בגודל המתאים לצפרדעים.
ללא כל התרעה מראש, עלו פני המים בשלולית, עוד ועוד מים גאו ככל שהגשמים התרבו, עד שהמים הציפו את הווילה שקרסה ונסחפה עם כל מה שבה. בגלל כמה שנות יובש, הצפרדע שכח שיש לפעמים גם גשמי ברכה בעולם, וכעת ביכה את אסונו.
מסקנות: אם בגלל כמה שנות בצורת אתה כבר לא מאמין שיגיעו גשמי ברכה, שאל מומחים לפני שאתה זומם מזימות להשיג נסיכה על סמך ההנחות שלך.
