את החנינה האמיתית, המשמעותית והמוצדקת קיבלה ארצות הברית של אמריקה. זהו המסר של חילופי הגברי בבית הלבן, שבוצעו ביום רביעי השבוע. ארה"ב לא הייתה כמובן ברשימת החנינות שטראמפ פרסם ביומו האחרון בבית הלבן, אבל אלה שבאמת הגיעה להם המתקת דין הם אזרחי ארה"ב.
אחרי עונש קולקטיבי שנמשך ארבע שנים רצופות של ישות עוועים בבית הלבן, של רמיסת כל נוהל ונוהג מקובלים, של השפלה וביזוי של כל מה ומי שלא מצאו חן בעיניו - הם זכו לחנינה. ל־400 אלף אמריקאים החנינה כבר לא תעזור. הם מתו מנגיף הקורונה בשנה האחרונה עקב מחדל הטיפול המזעזע של טראמפ במגיפה.
כבר היו נשיאים שהפסידו בבחירות ולא המשיכו לתקופת כהונה שנייה. הם עזבו את הבית הלבן בקומה זקופה, בגאווה, בהכרת ערך עצמם. גם אם לא רשמו הישגים מיוחדים על שמם, הם לא איבדו מכבודם, ומעמדם הייחודי בציבור האמריקאי לא התערער כמלוא הנימה.
טראמפ ייזכר כנשיא שעד לרגע האחרון שלו בבית הלבן עמל וטרח קשות כדי להצדיק את עובדת אי־התאמתו מלכתחילה לכהונה. הוא זה שאישר ואישש את ההערכה הרווחת כיום גם בקרב בכירים רפובליקנים, שבחירתו וכהונתו היו תאונה.
"בהסתלקותו הפחדנית בבוקר יום השבעת ג'ו ביידן ובהחלטתו להיעדר מטקס ההשבעה הוכיח טראמפ עד כמה הוא לא הבין, לא קלט ולא הפנים את המהות של משרת נשיא ארה"ב", אמר פרשן בערוץ ציבורי.
ג'וזף רובינט ביידן שהושבע כנשיא איננו בדיוק דמות מעוררת השראה. הוא לא ניחן בכריזמה יוצאת דופן, ובגילו, 78, זה לא אמור להשתנות. אבל אין עוררין על כך שביידן הוא בעל ניסיון עשיר בשירות ציבורי, עם עבר של כארבעה עשורים כחבר בסנאט ושמונה שנים כסגן נשיא, הוא מכיר לפני ולפנים את שבילי הממשל ומוכר היטב בבירות המעצמות. בדיוק המנהיג שארה"ב צריכה וזקוקה לו עכשיו באופן דחוף. העובדה שבכל מובן ותחום הוא ההפך הגמור, הניגוד הקוטבי לטראמפ, מקנה בסיס איתן לציפיות הגבוהות ממנו.
ניקולס קריסטוף, בעל טור ותיק ומוערך ב"ניו יורק טיימס", השווה בין כניסתו לכהונה של ביידן לזו של הנשיא המיתולוגי פרנקלין רוזוולט בשנת 1933. אחד מעוזריו של רוזוולט דן עמו ביוזמתו ותוכניתו המפורסמת, "ניו דיל", שאותה הגה במטרה לחלץ את אמריקה מהמיתון הגדול. העוזר אמר לנשיא "אם תצליח, תהיה הנשיא הגדול ביותר בהיסטוריה של אמריקה. אם תיכשל, תיזכר כגרוע ביותר". תשובתו של רוזוולט הייתה "אם אכשל, אהיה הנשיא האחרון".
בעל הטור כותב כי ביידן, כמו רוזוולט, יחלץ את ארה"ב מהבוץ, כשבמקרה של ביידן לא מדובר רק בשפל כלכלי אלא גם בתוצאות ההרסניות של מגיפת הקורונה. משיחות ומראיונות עם פוליטיקאים בכירים מחוגים שונים, גם אלו שאינם נמנים עם אוהדיו, עולה ומשתמעת מסקנה כמעט אחידה: ביידן חייב להצליח בתפקידו. אין לו אפשרות אחרת.
אמצעי התקשורת בארה"ב פרסמו בימים האחרונים הערכות בדבר הצפוי מביידן בשבועות הראשונים לכהונתו. ה"ניו יורק טיימס" דיווח כי "ביידן מתכנן בליץ של חקיקה וצווים בעשרת הימים הראשונים לנשיאותו". העיתון מצטט את ראש הסגל המיועד של ביידן, רון קליין, שאמר כי הנשיא מתכנן לבטל את ההגבלות שהטיל טראמפ על הגירה לארה"ב ממדינות מוסלמיות. בנוסף הוא ינקוט צעדים לקראת הצטרפות מחודשת של ארה"ב להסכם פריז לבלימת משבר האקלים שממנו פרש טראמפ.
כמו כן יקדם ביידן חקיקה שתאפשר מסלול לאזרחות עבור 11 מיליון מהגרים לא חוקיים בארה"ב. ההערכה המקובלת היא שהנשיא הטרי יתרכז בשבועות הראשונים לכהונתו במהלכים דרסטיים ומיידיים במטרה לבלום את התפשטות נגיף הקורונה ובמקביל יודיע על תוכניות סיוע לנפגעי הנגיף ולשיקום הנזקים העצומים שהקורונה גרמה לכלכלה ולמשק האמריקאיים.
ידיד במובן המסורתי
אם בזירה האמריקאית הפנימית ביידן מקבל בירושה את תוצאות הכישלון הקטסטרופלי של קודמו בהתמודדות עם מגיפת הקורונה, בתחום מדיניות החוץ מקבל הנשיא החדש את ההרס והנזקים שהשאיר אחריו שר החוץ מייק פומפאו. "אין גשר אחד שפומפאו לא שרף", הייתה הכותרת של מאמר ראשי ב"ניו יורק טיימס" שסקר את כישלונותיו ומחדליו של פומפאו ואת הנזקים העצומים שגרם בעקבות התנהלותו גסת הרוח ליחסים עם המעצמות, האיחוד האירופי ומועצת הביטחון.
הקונצנזוס הרווח הוא שממשל ביידן ייתן עדיפות להסכם הגרעין עם איראן. גורם בכיר ביותר בחוגו הפנימי של ביידן גילה בשיחה מיוחדת שלא לייחוס עם "מעריב", כי "קיים ויכוח רציני בקרב הצוות הקרוב של ביידן אם קודם להיכנס להסכם הגרעין עם איראן ואחר כך לפתוח במו"מ, או קודם להתחיל במו"מ עם טהרן ורק אחר כך לחדש את הצטרפות ארה"ב להסכם".
כך או כך, אין עוררין על הנחת היסוד שלפיה ביידן לא יאפשר לאיראן לפתח נשק גרעיני. הבכיר הוסיף כי הצוות של ביידן שיעסוק בנושא הסכם הגרעין ישתף פעולה עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. עם זאת, הגורם הבהיר כי "נתניהו צריך להיות זהיר מאוד. לא לדחוף ולא למתוח את החבל".
בקרב בכירים יהודים, כניסתו של ביידן לבית הלבן מעוררת לא פחות מאופוריה. הוותיקים שבהם מכירים את ביידן באופן אישי ועבדו עמו בכהונותיו כסנאטור וכסגן הנשיא. אחדים מהם מיודדים עם השרים הבכירים בקבינט של ביידן. "50 שנה לא היה לאמריקה צוות כל כך מקצועי, מיומן ובעל ניסיון בתחומים הקשורים לביטחון הלאומי כמו הצוות שמינה ביידן", אמר ראש חברה לייעוץ פוליטי בניו יורק, שלדבריו מכיר אישית אחדים מאנשי הצוות.
אברהם פוקסמן, שבשנותיו כראש הליגה נגד השמצה קיים וטיפח קשרים הדוקים עם נשיאים, זכה ללא מעט שעות עם הדייר החדש בבית הלבן. "ביידן יפעל מהר במטרה להוכיח לבעלות בריתה של ארה"ב שהן עדיין חברותיה. בנוגע לישראל, ביידן יביא בחשבון את המציאות החדשה שנוצרה בסכסוך הישראלי־ערבי ויפעל בהתאם לכך. יהיו מתיחויות בשאלת ההתנחלויות, אבל ביידן הוא ידיד אמיתי של ישראל, ידיד במובן המסורתי".
אריק יופה, ממנהיגי התנועה הרפורמית, מכיר אף הוא את ביידן מקרוב. "התקופה של אחרי טראמפ תהיה אתגר לישראל", הוא אומר, "יהיו לא מעט אמריקאים שיזכרו שישראל הייתה אחת התומכות הנלהבות של טראמפ. ישראל זקוקה כעת למנהיגות מתוחכמת".
בכירים יהודים מודעים לעובדה שטראמפ הוא זה שהעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים. הם גם מעריכים את הסכמי הנורמליות שהבית הלבן יזם וקידם. בכל שיחה הם מתייחסים בהערכה לפעילות הבית הלבן בהשגת ההסכמים, "אבל שלא יהיה לאף אחד ספק, האינטרס העליון של ישראל הוא אמריקה חזקה", אומר עמי הירש, רב רפורמי פעיל בקהילה. "טראמפ החליש את אמריקה באופן חמור, ואם הוא היה נשאר נשיא, ישראל הייתה סובלת. תקופת טראמפ גם החלישה מאוד את התמיכה הדו־מפלגתית בישראל. תמיכה שהיא קריטית וחיונית ליחסי ישראל עם אמריקה".