התבטאות הרמטכ"ל נגד הסכם הגרעין: כוכבי סטה מאוד מגבולות הגזרה

בנאומו השבוע במכון למחקרי ביטחון לאומי, בחר הרמטכ"ל אביב כוכבי להתמקם בעמדת החלוץ המרכזי של ישראל בהעברת מסרים נוקבים לממשל החדש של ג'ו ביידן בארה"ב, לקראת גיבוש אפשרי של הסכם גרעיני חדש של המעצמות עם איראן. עיתוי האמירות אינו ברור, במיוחד כאשר אפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו בוחר, לפחות ברמה הפומבית, בקו זהיר הרבה יותר מול הממשל הטרי. דבריו של הרמטכ"ל עוררו ביקורת גם בשל העובדה שהם עלולים להיתפס כהתרסה כלפי הממשל האמריקאי.

כוכבי, למעשה, הציף בראש חוצות את מה שבדרך כלל מתנהל בשיח פנימי רגיש ודיסקרטי בתוך מערכת הביטחון, בדיון חוצה ארגונים בין צה"ל, משרד הביטחון, המוסד ומל"ל, ועד הצגה מסודרת לשרי הקבינט לדיון, קבלת החלטות וגיבוש עמדה רשמית של ישראל. רק לאחר מכן אמור להתנהל השיח עם נציגי הממשל בארה"ב והמקבילים של צה"ל בצמרת הצבא האמריקאי. הפעם כל זה הועבר בשידור חי, הרבה לפני שהחל אפילו שלב הגישושים בין הממשלים בנושא זה. כוכבי, שמתנזר כמעט לחלוטין מכל התייחסות לנושאים העוסקים בחברה הישראלית, סטה מאוד מגבולות הגזרה בנושא האמריקאי.

הצבא, כדרג מקצועי, אינו אמור לקבוע ולהוביל את הקו המדיני הפומבי. הוא דרג מייעץ שאמור להציג את עמדתו ביושר לדרג המדיני ולהמליץ גם במקרה של ויכוח או חוסר הסכמות מול ראש הממשלה ושרי הקבינט, ולאחר קבלת ההחלטות הוא אמור להתיישר עם הנחיות הדרג המדיני. גם כשהרמטכ"ל סבור שעמדותיו תואמות את אלה של ראש הממשלה בנוגע לחידוש אפשרי של המו"מ להסכם גרעין חדש, הרי שעניין רגיש וכל כך עמוק צריך להתנהל במחשבה אסטרטגית לאחר גיבוש מדיניות ועמדה רשמית שאמורה לעבור בין השאר גם דרך החלטות הקבינט ולא בהופעה פומבית של הרמטכ"ל בעיתוי מדיני רגיש.

בנאומו הבהיר כוכבי כי חזרה להסכם הגרעין של שנת 2015 תהווה דבר רע ולא נכון. עד כאן זו העמדה המוכרת והמקובלת של ישראל כבר כמה שנים, וסביר שאם הייתה נאמרת לבדה - לא הייתה מעוררת את הוויכוח סביב דבריו. זהו נתון שנמצא בקונצנזוס מוחלט בצמרת המדינית־ביטחונית בישראל, ועמדה זו מוכרת היטב גם לאנשיו של ביידן. אבל כאשר הרמטכ"ל הוסיף למשוואה כי גם הסכם משופר הוא רע, הוא כאילו העביר מסר לאמריקאים שמבחינת ישראל רק האפשרויות של המשך מדיניות הסנקציות או הפעולה הצבאית נמצאות על השולחן.

ייתכן כי בסופו של דבר, זו העמדה שתציג ישראל באופן רשמי לאמריקאים, אבל כאמור זה לא תפקידו של הרמטכ"ל להעביר את המסר. לא ברור איך אפשר לדבר על התנגדות להסכם משופר, אם כלל לא ידוע מהם סעיפיו ואם יש בו הפקת לקחים מההסכם הקודם. אולי הוא אפילו טוב יותר לישראל מאשר המצב הקיים בשנה האחרונה, שבה איראן מפירה ברגל גסה את מה שעוד נותר מההסכם ומתקדמת לעבר הגרעין.

כוכבי כרמטכ"ל חתום בין השאר על הערכת אמ"ן הגורסת כי איראן לא הפרה את ההגבלות שהוטלו עליה עד לפרישתה של ארה"ב מההסכם. בנוסף, מערכת הביטחון ידעה להצביע ביושר כי לצד היתרונות בלחץ שארה"ב הפעילה על איראן, קיימים חסרונות משמעותיים במציאות ללא הסכם, שבה איראן ממשיכה להתקדם בתוכנית הגרעין שלה. למעשה, עמדת הצבא הידועה וזו של הרמטכ"ל, שהוצגה לדרג המדיני, לא התנגדה למציאות של חזרה להסכם, כל עוד מדובר בהסכם משופר אשר ימנע מאיראן להשיג יכולת גרעינית צבאית.

אפשר להעריך שבעתיד הקרוב ייאמר מטעם גורמים צבאיים כי אולי הדברים לא הובנו כהלכה וניתנה להם פרשנות שאינה נכונה. אבל בצורה שבה הם הוצגו, מבלי לספק את התמונה הרחבה ולהשאיר גם סימני שאלה, היו גם כאלה שניתחו את דבריו כשורת פקודות לממשל האמריקאי הטרי, כאילו הוא זה שמקבל את הסיוע הכספי מישראל.

הודות להיכרותו הטובה וארוכת השנים עם הצבא האמריקאי, כוכבי יודע היטב כי ישראל לא עומדת לבדה, גם בתרחיש שנראה רחוק מאוד כרגע של תקיפת מתקני הגרעין באיראן. ישראל לא תפעל באופן עצמאי ללא שיתוף פעולה עם האמריקאים: מודיעין, אמצעי לחימה, ואולי אפילו יותר מכך - בפעולה משותפת ומטרייה דיפלומטית בינלאומית לישראל.

עד לנקודה הזאת כבר ברור כי ביידן ישאף לחידוש המשא ומתן. ישראל צריכה לפעול לכך שטעויות הסכם הגרעין הקודם לא תחזורנה על עצמן. לא נאומים לעומתיים של רמטכ"ל או כל גורם אחר בישראל הם אלה שיביאו את השינוי וההשפעה. שיתופי הפעולה המצוינים עם דמויות בכירות בצבא האמריקאי ובפנטגון הם דווקא אלה שעשויים להוות את ההבדל, ולעתים אף לגשר בין הצדדים במקרה של ויכוחים עמוקים וחוסר הסכמות.

ואולי זה התקציב?
הנושא האיראני עלה בנאומו של כוכבי גם בהקשר של תוספת תקציבית למערכת הביטחון. חרף חסרונותיו, הסכם הגרעין המחורר אפשר למערכת הביטחון להשקיע פחות משאבים בהכנת אופציה צבאית לתקיפת מתקני הגרעין באיראן ולהסיט את הכספים שהתפנו לטובת צרכים מבצעיים אחרים. כעת המציאות משתנה, והרמטכ"ל, מסיבות מובנות, צריך להכין גם תוכניות אופרטיביות אמינות לפעולה באיראן.

תג המחיר שמבקש הרמטכ"ל הוא כבד מאוד - מעל ל־3 מיליארד שקל תוספת. הבקשה הזו מעוררת ביקורת, אם כי קיימת סבירות גבוהה שלמרות המצב הפוליטי המורכב, הכסף הזה יעבור, במיוחד לאור העובדה שנתניהו תומך בהגדלת תקציב הביטחון, וקשה להאמין ששר הביטחון יתנגד. באוצר אומנם אומרים שאפשר למצוא מקור תקציבי, רק שהפעם, באמצע משבר כלכלי־בריאותי חריף, המקור היחיד הוא משרדי ממשלה אחרים, שתקציבם הצטמק ממילא בשל המצב.

אפשר להבין את המצוקה של הרמטכ"ל ומערכת הביטחון. במציאות שבה אין תקציב למדינה והתכנון קדימה מוגבל מאוד, קשה מאוד לנהל צבא ביעילות. צה"ל, כמו משרדים ממשלתיים נוספים, משלם מחיר כבד על הכאוס הפוליטי והשיתוק המוחלט.

בצבא אומרים כי בשנתיים האחרונות הם חתכו היכן שרק אפשר על מנת להסיט משאבים לצרכים מבצעיים. "תותחים לפני גרביים" - מכנה זאת הרמטכ"ל. באוצר, אגב, סבורים שזה רחוק מלהיות מספיק. כך או כך, בימים של קורונה ומשבר כלכלי ופוליטי חריף, נאום של רמטכ"ל, שמכוון בקצה השפיץ שלו לשכנע ציבורית מדוע דווקא היום צה"ל זקוק לתוספת תקציב, יתקשה לגרוף אהדה - גם אם הוא מבוצע בידי הנואם הרהוט ביותר שהיה בצבא בשנים האחרונות. וכן, יש בדברים הללו מידה מסוימת של ניתוק מהמתרחש בחברה הישראלית, כך שדווקא עכשיו מערכת הביטחון צריכה לגלות בגרות ולחשוב שנית אם זה הזמן הנכון לדרוש כספים נוספים.