אזרחים במדינה דמוקרטית לא אמורים להשלים עם מצב כזה: מדינה מוכת מגיפה דוהרת ל־5,000 מתים. תחלואה מתפשטת במהירות למרות מבצע חיסונים מדהים. מגזר אחד בתוך המדינה פשוט מצפצף על הכללים, על החוקים, על תקנות הסגר, על הערבות ההדדית, על "ונשמרתם לנפשותיכם". אל תאמינו לקשקושים על "רוב מכריע" של חרדים שמצייתים לתקנות.
כן, רוב החרדים נשמעים לכללים, אבל רוב זה לא מספיק. כדי שהקורונה תיבלם, צריך שמערכת החינוך החרדית תיסגר. כולה. כמו המערכת החילונית. כמו המערכת הערבית. וזה לא קורה. במגזר החרדי ההוראות לא מגיעות מהמדינה, אלא מסמכות אחרת. כנסו רגע לפיד הטוויטר של העיתונאים האמיצים ישראל פריי, יקי אדמקר ויאיר שרקי ותראו את הסרטונים, את התמונות, את הלימודים, את הטישים, את החתונות ואת הקללות. צפו ותתפלצו.
זה לא קורה, כי גדולי הדור של החרדים ממלאים פיהם במים במקרה הטוב, או מורים על פתיחת תלמודי התורה והכוללים במקרה הרע. זה לא קורה, כי המדינה לא אוכפת את כלליה. כי אין קנסות, ואם יש אז הם מבוטלים בדיעבד. כשהמדינה מחליטה להגדיל את הקנסות, מגיע משה גפני, מאיים בשפה בוטה על ראש הממשלה, והוא מתקפל ומורה לנסח "פשרה". אף אזרח בשום מדינה לא היה נותן לדבר כזה לקרות ולסכן את בריאותו ואת חייו. בישראל, שכבר מזמן אינה מדינת חוק מסודרת, זה קורה. כל יום, כל היום. ואחרי כל זה מגיע אותו גפני ומטיח בפנינו בחוצפה שאין לתאר, שאנחנו אשמים.
כמו שמלחמת לבנון השנייה עשתה איתנו חסד גדול כשחשפה את מצבו של צה"ל, כך מלחמת הקורונה מהווה קריאת השכמה של הרגע האחרון בעניין מצבה של המדינה. בלבנון השנייה הנושא היה ביטחוני. בקורונה, הנושא כלכלי, חברתי, לאומי. מחדל הקורונה והתפרקותה של המשילות הישראלית מהווים אזעקת אמת הקורעת את עטיפת הצלופן המרשרשת מעלינו וחושפת את האמת המרה על חוסנה של ישראל.
הטור המלא של בן כספית - ב"מעריב-סופהשבוע"