1. “לאחרונה האמנתי שבריצה עצמאית שלי ושל תל”ם נוכל להגדיל את כוחו של מחנה השינוי. הנחת עבודה זו התבררה כשגויה. בנסיבות הפוליטיות שנוצרו, המאבק לשינוי מחייב אותי ואת תל”ם לא להתמודד בבחירות הקרובות”. דברים אלה של הודאה גלויה בטעות שעשה בפרישתו מהשותפות עם יאיר לפיד ויש עתיד והמסקנה האישית הקשה הנובעת ממנה, אמר משה (בוגי) יעלון, לשעבר רמטכ”ל ושר הביטחון, לאחר שנוכח לדעת שעל פי הסקרים אין לו סיכוי לעבור את אחוז החסימה בריצה עצמאית בבחירות. איני מכיר הרבה פוליטיקאים, אם בכלל, שהיו נוהגים כמוהו במצב כזה. הם לא היו הולכים הביתה.
אלו הן ההגינות והערכיות הטבועות ביעלון. הזכיר אותן בתגובתו על פרישת בוגי ח”כ אלעזר שטרן, אלוף במיל’ המכיר היטב את יעלון: “משה יעלון התנהג בפוליטיקה הישראלית על פי אותם ערכים שהובילו אותו בצה”ל – מקצועיות, הגינות ומעל הכל יושר. הוא החזיק בידו מצפן ולא שבשבת”.
אני מסכים עם כל מילה. הכרתי את יעלון כאשר יצא מאלמוניותו כשהתמנה למפקד אוגדת יו”ש בדרגת תת־אלוף. נשלחתי אז לראיין אותו במחנה האוגדה ליד רמאללה. הראיון נקבע לשעה 11 בלילה. הוא נמשך כשעה פלוס, ואחריו גלשנו לשיחה בנושאים אזרחיים, אישיים וקיבוציים.
גילינו רקע משותף מסוים. שנינו יצאנו לשירות צבאי בנח”ל – הוא בגרעין של הנוער העובד והלומד (שנקרא גרעין יעלון, שאת שמו אימץ לעצמו) ואני בגרעין של בני עקיבא – ושנינו גם היינו בתום השירות הצבאי חברי הקיבוץ שאליו נשלח הגרעין שלנו, הוא בקיבוץ גרופית ואני בקיבוץ סעד. נדמה לי שפורמלית, יעלון עדיין חבר בקיבוצו עד היום. אני כבר מזמן לא.
כשסיימנו את שיחתנו הייתה כבר השעה שתיים בלילה, ובוגי הפציר בי ללון במחנה הצבאי ולנסוע הביתה בבוקר. דחיתי את ההצעה מחשש שאשתי תתעורר ותיבהל לגלות שאינני בבית. החלטתי שאני נוסע הביתה, וכך אירע שבשעה שתיים בלילה חציתי את רמאללה וטסתי בכביש הריק בואכה ירושלים. למיטב זיכרוני, לא היה איתי כל נשק.
במראהו, בטון דיבורו ובתוכן דבריו, הצטייר אז בעיניי יעלון יותר כאיש אקדמיה, אולי אפילו פרופסור, לאו דווקא כאיש צבא קרבי שהיה בעברו הלא רחוק גם מפקד סיירת מטכ”ל. נדפו ממנו מה שקבע אלעזר שטרן – מקצועיות, הגינות ויושר, והעובדה שהוא מחזיק בידו מצפן ולא שבשבת.
אבל מה לעשות, הפוליטיקה הישראלית מתקשה כנראה לבלוע טיפוסים כמו יעלון. חבל.
2.מדינת ישראל צריכה כנראה מגיפה או צרה צרורה אחרת – מלחמה, שיטפונות, הצפות ושאר מרעין בישין - כדי להראות שהיא יודעת גם בעת הצורך לתפקד כמו שצריך, ואף יותר מכך. ראו מה קורה עם הקורונה. המכה הזאת נחתה עלינו ואינה מרפה, אבל המאבק בה, קרי החיסונים, עובד לעילא. כך לפחות מניסיוני בקופת חולים כללית.
זריקת חיסון ראשונה קיבלנו רעייתי ואני בבית חולים הסמוך לעירנו רעננה, ושנייה בבית יד לבנים שבעיר, ש”הוחרם” לטובת חיסון תושביה. בשתיהן דפק התהליך במהירות, ובצורה מסודרת וחלקה. רק נכנסנו וכבר יצאנו מחוסנים ומרוצים. לפי מה ששמעתי, כך זה פועל גם בקופות חולים אחרות. כל הכבוד לכל המארגנים והמבצעים. ראוי שהמדינה תלמד מהם גם בתחומים אחרים.