איראן, כך סבורים במערכת הביטחון ובאמ"ן שפרסם השבוע את ההערכה השנתית שלו, עברה שנה קשה במיוחד. השלכות הקורונה משפיעות על כל תחומי החיים; המשבר הכלכלי־החברתי מעמיק; הסנקציות מצד ארה"ב נותנות את אותותיהן; חיסולם של קאסם סולימאני ומוחסן פח'ריזאדה מהווים מכה מורלית ומבצעית קשה. זאת לצד המשך הפעילות של חיל האוויר שממשיך לפגוע במטרות ובאינטרסים של איראן בסוריה ועל פי דיווחים גם באזורים נוספים במזרח התיכון, מבלי שאיראן או בת בריתה חיזבאללה מצליחים להוציא אל הפועל ולו פעולת תגמול אחת.
אבל לצד ההצלחות המיוחסות לישראל בפעילות המבצעית ומה שרואים במערכת הביטחון אצלנו כמבוכה אסטרטגית אופרטיבית גדולה, איראן אומנם מסיימת את השנה הקשה הזו חבולה, אך על הרגליים ורחוקה מאוד מלהרים דגל לבן. בשורה התחתונה היא מממשיכה להתקדם בפרויקט הגרעין ולהמשיך את מאמציה להתבסס באזורנו ולחמש את ציר ההתנגדות.
דווקא בהערכת אמ"ן שהוצגה השבוע לציבור, ניתן היה להבחין בין השורות במסר מעט שונה ומאוזן יותר כלפי האמריקאים ממה שהתפרש מנאום הרמטכ"ל אביב כוכבי לפני כשבועיים וחצי במכון למחקרי ביטחון לאומי. כאשר באמ"ן מתייחסים לכך שאיראן רחוקה שנתיים מפצצה גרעינית בתנאים סטריליים לחלוטין, ניתן להבין כי הערכה זו אינה שונה באופן משמעותי מזו שניתנה בשנה שעברה. המשמעות היא שאיראן עוד רחוקה מאוד מלהשיג פצצה גרעינית ונכון לעכשיו היא מעוניינת לשוב למצב של הסדרה ולא לפרוץ לעבר הגרעין.
המסר לארה"ב, במקרה של אמ"ן, הוא שזה הזמן לשדר סבלנות, לתת לאיראן את התחושה שהשעון מתקתק דווקא בצד שלהם ולא למהר לחזור על הטעויות החמורות של ההסכם הישן. ובעיקר לא למהר להסיר את הסנקציות מאיראן, שתוכל להשקיע הרבה יותר כספים ומשאבים בבנייה ובהתעצמות של ציר ההתנגדות באזורנו.
כאשר מתייחסים באמ"ן למניעת נשק גרעיני מאיראן, הם מתמקדים בשלוש נקודות מרכזיות: יכולת מבצעית מוכחת ואמינה לפגוע בתוכנית הגרעין; מודיעין מאפשר פעולה; קואליציה בינלאומית, שחשיבותה גדולה בעיקר בהקשרים של היום שלאחר התקיפה. בכל אחד מהמרכיבים הללו התפקיד של האמריקאים מכריע, כי ישראל לבדה לא תוביל פעולה צבאית, ואת המו"מ עם האמריקאים צריך לנהל בשקט בחדרי חדרים.
הכרה במציאות ובמגבלות הכוח של ישראל והחשיבות המכרעת של האמריקאים היא כמעט תנאי הכרחי להשגת השפעה ואינטרסים ישראליים, ואסור שהפוליטיקה הפנימית אצלנו וקמפיינים של בחירות ישפיעו על התהליך.
נסראללה משחק באש
המב"ם (מערכה בין מלחמות), מעכבת את קצב ההתקדמות של היריב בצבירת כוח צבאי, אך לא בולמת אותו לחלוטין, עשויה להגיע השנה לנקודת הכרעה אסטרטגית מבחינתה של ישראל. המשך היעילות שלה במתכונת הנוכחית יעמוד למבחן כאשר אחת השאלות המרכזיות שצפויות לעלות לסדר היום של מקבלי ההחלטות, היא עד לאיזה קו ניתן להעצים את הפעילות ההתקפית של ישראל מבלי להגיע למלחמה באזור.
עוד הרבה לפני הגרעין באיראן, בטווח הזמן המיידי של השנים הקרובות, פרויקט הטילים המדויקים של חיזבאללה צפוי לעמוד במרכז הדילמה של מקבלי ההחלטות בישראל. נכון לעכשיו, בצה"ל סבורים כי בידי ארגון הטרור הלבנוני כמה עשרות רקטות מדויקות המאיימות על ישראל, אך יש לציין כי בשנה האחרונה רשם חיזבאללה התקדמות בנושא.
המשך הפעילות ההתקפית בסוריה או פעולות חשאיות שנעשות גם באזורים אחרים במזרח התיכון, אולי יעכבו אך לא יבלמו את המשך המגמה הזו. בסופו של דבר, במציאות הטכנולוגית־אבולוציונית של היום, בידי חיזבאללה יהיה נשק מדויק שיהפוך לאיום צבאי אסטרטגי משמעותי לביטחונה של ישראל. ככל שחיזבאללה יתקדם בפרויקט, כך גם תגבר הדילמה של מקבלי ההחלטות - האם לפעול ולתקוף גם על אדמת לבנון, מתוך הנחת מוצא כי תקיפת חיל האוויר נגד אתרים שבהם מאחסן או מפתח חיזבאללה את הטילים המדויקים תוביל למלחמה.
במשך שנים פעלה ישראל מתוך תפיסה כי למול התעצמות האויב, מלבד איום הגרעין, ישראל לא יוצאת למלחמת מנע. נכון לעכשיו במערכת הביטחון סבורים כי המענה שיש לצה"ל, מבחינה התקפית והגנתית, נגד איום הטילים המדויקים אינו מצדיק יציאה למלחמה, אבל הדילמה הזו תעמוד במרכז הדיונים בצמרת הישראלית בשנים הקרובות.
את המתיחות בגבול לבנון מול חיזבאללה לא ניתן לנתק מהמתרחש בסוריה. האיראנים, למרות הלחץ הצבאי של ישראל, אינם מתכוונים לעזוב את האזור או להפסיק את משלוחי הנשק לחיזבאללה ולמיליציות השיעיות. החודשים האחרונים, שבהם מגבירה איראן את מאמציה בתחום זה, מוכיחים זאת. במערכת הביטחון מבינים היטב כי ללא התערבות מדינית בינלאומית מצד רוסיה וארה"ב, שבשלב זה אינה נראית באופק, העימות רק צפוי להתעצם בשנה הקרובה, כשבינתיים ישראל מגבירה את היקף התקיפות בסוריה.
באמ"ן מעריכים כי צפויה עלייה במתיחות לאורך הגבול עם לבנון. מרבית הפעילות במב"ם המיוחסת לישראל אומנם מתבצעת בסוריה, אבל הסיכוי להתנגשות צבאית מול חיזבאללה גבוה יותר מבכל גזרה אחרת. באמ"ן מזהים שינוי אסטרטגי אצל חיזבאללה, שבשנה האחרונה נכשל בניסיונו לעמוד במשוואה שקבע חסן נסראללה שלפיה לכל הרוג של חיזבאללה בסוריה, יוצמד תג מחיר של חייל ישראלי הרוג.
על פי ההערכה, חיזבאללה נערך לניהול של ימי קרב מוגבלים, בדומה אולי לסבבי ההסלמה המוכרים ברצועת עזה. יום קרב כזה יכול להתפתח לאחר הצלחה בהפלת כלי טיס בלתי מאויש של חיל האוויר, או ירי של פצצות מרגמה לעבר שטח ישראל, בתגובה לאירוע המתרחש בסוריה ועוד תרחישים אפשריים רבים אחרים.
אם הערכה זו, שבאמ"ן טוענים שהיא מבוססת גם על מודיעין, אכן נכונה, המשמעות הישירה היא שבניגוד למתרחש בשנים האחרונות, שבהן העימותים בין צה"ל לחיזבאללה לא השפיעו על שגרת החיים של תושבי הצפון, סבבי ההסלמה הבאים יקבלו צביון אחר, שלישראל אסור בשום דרך לקבל.
אם תרחיש כזה אכן יתממש בשנה הקרובה, מבחינתה של ישראל זה יהיה כישלון אסטרטגי מהדהד, אלא אם על כל פעולה אלימה ישלם חיזבאללה במחירים כבדים מאוד, ובהם גם פגיעה בפרויקט הטילים המדויקים שלו ופגיעה בנכסים רבים אחרים.
בישראל סבורים כי חיזבאללה אינו מעוניין במלחמה עם ישראל, אבל הנחת המוצא שלפיה הוא נערך לניהול ימי קרב יזומים, מאתגרת או אינה תואמת בהכרח להערכה זו.
לאחר מלחמת לבנון השנייה, נסראללה מבין היטב כי קשה עד כמעט בלתי אפשרי לשלוט על גובה הלהבות לאחר שאירוע חמור מתנהל על הגבול. לכן בהערכה זו מתקיימת סתירה מסוימת, אלא אם נסראללה סבור שגם בהתפתחות של סבבי הסלמה בצפון תגיב ישראל באיפוק והכלה, כפי שהיא נוהגת ברצועת עזה על מנת שלא להידרדר למלחמה. כך או כך, בישראל מעבירים כבר היום את המסר לנסראללה שהוא משחק באש, אבל צה"ל ייבחן במבחן האמת אם תרחיש כזה אכן יתממש.