מה שעצוב בסקרים האחרונים הוא שאם למישהו מגיע לעבור את אחוז החסימה, זה לבני גנץ. כן, למרות שהוא אכזב את מצביעי כחול לבן, ולמרות שהפר את הבטחתו שלא לשבת עם נתניהו בממשלה, והביא אותנו לבחירות הרביעיות שאותן כל כך ניסה למנוע בפארסה שנקראה ממשלת ה״אחדות״ ו״חירום הקורונה״. נכון שגנץ שגה. נכון שזו הייתה שגיאה קשה. אבל האם העונש הציבורי שהוא מקבל עליה כרגע הוא מידתי או לגמרי מוגזם?
ראשית, גנץ הבין את הטעות. הוא הודה והתנצל, שזה הרבה יותר מפוליטיקאים אחרים שתמיד צודקים ואינם טועים לעולם. שנית, לו הייתה משוואה שלפיה כל פוליטיקאי שטועה מקבל עונש ציבורי, ניחא. אבל בסוף הישרים מוצאים להורג, והתחמנים נשארים. שלישית, גם עכשיו גנץ מייצג את רצון מצביעיו בממשלה. בלעדיו המצב היה יותר גרוע.
רצוי שנזכור: גנץ ואשכנזי עצרו את הסיפוח שהיה אמור לצאת לפועל ביולי האחרון, וברגע האחרון קיבל תפנית פרסה. לולא שניהם, אלוהים יודע כמה עמוק היה עכשיו הכאוס בשטחים לצד כאוס הקורונה, כשהכתף שהיינו מקבלים מביידן הייתה הרבה יותר קרה. ההסכמים עם האמירויות היו צעד נפלא, אבל ללא גנץ ואשכנזי, ספק אם היה מתבצע.
גנץ הוא גם זה שמנע חסינות וחוק צרפתי, שלמעשה רוצה להפוך את החוק המאוזן שכולל הגבלת קדנציות לבית בושת שבו ראש ממשלה לעולם אינו מורשע בדבר. גנץ אומנם אכזב את מצביעיו, אבל מתוך מקום שהיה תמים מדי, ולא משום שהוא שקרן.
בנוסף, גנץ למד את השיעור שלו. אחרי כל הסטירות שחטף בשנתיים האחרונות, אם אפשר לסמוך בסיבוב הנוכחי על מילה של מישהו שלא ישב עם נתניהו - זה על מילה שלו. מי שרוצה החלפת שלטון, אבל מתקשה להצביע לסער, לפיד, בנט או ליברמן, ורוצה לחזק את האלטרנטיבה השלטונית באמצעות מפלגה קטנה, עדיף לו להצביע לגנץ על פני זליכה או העבודה.
הבעיה של גוש המרכז־שמאל היא האופי הדו־קוטבי - ממפלגת שלטון של 35 מנדטים ופנטזיות על מושיע, כחול לבן מוזערה לארבעה מנדטים בסקר טוב. אבל החוליה הבעייתית בגוש המרכז־שמאל אינה כחול לבן. היא זליכה נפוח האגו, שאף אחד במערכת הפוליטית לא רוצה לשתף איתו פעולה, ותרומתו היחידה היא חיזוק הביביסטים על ידי בזבוז קולות המחנה. היא גם הגלגול החדש של מפלגת העבודה, שיושבת על המשבצת של מרצ תוך טענה שמיכאלי היא ממשיכת דרכו של רבין, שמתהפך בקברו נוכח הרדיקליות של הרשימה שלה.
מתוך המפלגות הקטנות בגוש, היחידה שהרוויחה את מקומה בעבודה קשה היא כחול לבן. אומנם לא כמפלגת שלטון, אבל כחיזוק למרכז, למי שעדיין מאמין שמה שישראל צריכה זה אחדות, ולא קוטביות. חילי טרופר, פנינה תמנו־שאטה ומיכאל ביטון היו ויהיו חברי כנסת מצוינים. למה, אמילי מואטי, שהייתה היועצת של בל״ד, או אבתיסאם מרעאנה, שמצטיירת כתאומת יזבק, יהיו חברות כנסת טובות יותר? ומי יודע מהם כישוריה של אפרת רייטן פרט לעברה בערוץ הילדים?
הגיע הזמן שהמרכז יתעשת ויפסיק לשגות בפנטזיות לא ריאליות ובתזזיתיות חסרת היגיון. עדיף לראות את הדברים כפי שהם, ובעיקר להיות
מידתי.