כתם הנפט שפגע בחופינו ממערב והמוקשים שפגעו בספינה בבעלות ישראלית במזרח הציפו לנו שוב את סוגיית מרכזיותה של הזירה הימית עבור ישראל. אין אומנם ראיות לכך שזיהום הנפט היה פיגוע מתוכנן, כפי שנחפזה לקבוע השרה להגנת הסביבה, אבל הנזק המחריד שנגרם לחופינו חשף את אוזלת היד שלנו כמדינה בהתמודדות עם אסונות סביבתיים שיגיעו מהים. כעם ששוכן לחוף שני ימים וש־99% מתצרוכתו מגיעים מהים – ישראל לא יכולה להמשיך להזניח את הזירה הזאת.
למשרד להגנת הסביבה לא היו הכלים לזהות את כתם הנפט הענקי שנשפך לים עוד בתחילת פברואר, ודאי שלא להתמודד ולהכיל אותו, ועוד פחות מזה – היכולת לנהל חקירה עצמאית ולקבוע שמדובר בפיגוע מכוון. העובדה שבשום שלב של החקירה לא צורפו אליה גורמי המקצוע מחיל הים ומקהיליית המודיעין מטילה צל גדול על המסקנות הנחרצות של השרה גילה גמליאל, שכנראה נסחפה בתשוקתה להשיג כותרת רגעית בימי בחירות.
ייתכן מאוד שהמכלית "אמרלד" שיצאה מאיראן היא שאחראית לזיהום. כדי לקבוע את זה בוודאות צריך היה להשוות את סוג הנפט שנמצא על החוף לשאריות הנפט בבטן המכלית. בכל נפט אפשר למצוא סוגי דנ"א שאופייניים לבאר שממנה הופק. אבל עכשיו, כשהמכלית חזרה לאיראן, כבר מאוחר מדי.
מאז הושתו עליהם מחדש הסנקציות הכלכליות, האיראנים עוסקים באופן מתמיד בהברחת נפט בנתיבים עוקפי סנקציות. לא פעם, כדי לטשטש עקבות, המכליות האיראניות מעבירות את המטען לספינה אחרת בלב ים, והיא ממשיכה ופורקת אותו בנמל היעד. ייתכן שתקלה במהלך העברת נפט כזאת מספינה לספינה היא שגרמה לזיהום.
בשנים האחרונות סבלו לא מעט מכליות איראניות מתקלות ומחבלות בנתיב שעשו בים האדום. לרוב אלה היו חבלות קרות, כאלה שלא מסכנות את הספינה ואת אנשי הצוות, אבל מאלצות אותה לעצור. איראן מייחסת את החבלות האלה לישראל, והפגיעה בספינת הסוחר "הליוס ריי" במפרץ עומאן נראית כמו פעולת תגמול.
שני מוקשי עלוקה הוצמדו לכל אחת מדופנות הספינה, כנראה עוד לפני שפרקה את מטען המכוניות באחד הנמלים במפרץ. לכאורה אין שום דבר ישראלי ב"הליוס ריי": היא הפליגה תחת דגל איי בהאמה ואיש מאנשי הצוות שלה לא דובר עברית, אבל לאיראנים לא היה קשה לברר שכתובת הבעלים רשומה בתל אביב, וזה הפך אותה למטרה.
בישראל אין ספק שאנשי הקומנדו הימי של משמרות המהפכה הם שעומדים מאחורי הפיגוע. כמו החבלות שפגעו בספינות האיראניות – גם במקרה הזה הפגיעה הייתה מחושבת, כך שלא תטביע את הספינה ולא תפגע באנשי הצוות.
עיוורון ימי
למרות מיקומה האסטרטגי בין שני ימים ושלוש יבשות – לישראל לא נשאר כבר צי סוחר. יש היום רק שש אוניות שמפליגות תחת דגל ישראלי, ופחות ממאה ימאים ישראלים עליהן. אבל יש עשרות רבות של ספינות בבעלות חברות ישראליות, שכל אחת מהן יכולה להיות מטרה. אין לישראל יכולת להגן על כל ספינה בבעלות ישראלית שסובבת בעולם וגם לא במפרץ הפרסי. זמן קצר אחר כך דווח כי ישראל תקפה מטרות איראניות באזור דמשק. עדיין לא ברור אם הפיגוע ב"הליוס ריי" היה איתות איראני יחיד או פתיחתה של חזית מערכה חדשה.
בעשור האחרון גילתה ישראל מחדש את החשיבות של הים האדום, וחיל הים משמר רצף של פעילות מבצעית באזור הזה. בבסיס חיל הים הקטן באילת אפשר לראות נוכחות רבה יותר של כלים ימיים. קליטת ארבע ספינות הטילים החדשות בשנתיים הקרובות תגדיל את סד"כ ספינות השטח של חיל הים ב־40%, ותאפשר לפצל אותן בין שתי הזירות. בנוסף, המעבר של ישראל לזירת הפעולה של פיקוד המרכז האמריקאי יסלול את הדרך גם לשיתוף פעולה עם הצי החמישי, האחראי למפרץ הפרסי וים סוף.
גם הרוסים, שחיל הים לומד לפעול לצדם במזרח הים התיכון, גילו את ים סוף, והשבוע לראשונה עגנה ספינת מלחמה רוסית בנמל האסטרטגי של פורט סודן, בצד ספינה של הצי האמריקאי. כינון היחסים עם סודן יכול לפתוח גם עבור ישראל גישה לנמל בים האדום, שיהווה משענת לוגיסטית למקרה הצורך.
החיכוך עם הרוסים הוא אתגר מסוג חדש: מצד אחד לא מדובר באויב, אבל ודאי שלא מדובר גם בידיד. שני הציים שומרים זה על כבודו של זה ונמנעים ממגע קרוב. החיכוך מתרחש ברובו בספקטרום האלקטרומגנטי, שם מפעילים הרוסים אמצעי שיבוש קהים, ושלל זרועות צה"ל לומדות לפעול בנוכחות ההפרעות האלה.
כבר היום הים האדום הוא שער לנתח הולך וגדל מהמסחר הישראלי. אם מימוש ההסכם להביא נפט מהאמירויות במפרץ לצינור הנפט אילת־אשקלון – הנפח הזה יגדל. מי יאבטח את המכליות שיבואו לפרוק במפרץ אילת? מי ישמור על הסביבה הימית מזיהומים שסחר כזה יביא איתו? זוהי רק דוגמה לשתי שאלות שממחישות את היעדרה של אסטרטגיה ימית למדינת ישראל.
למרות התלות המוחלטת שלנו בים לקיומנו, ישראל סובלת מ"עיוורון במרחב הימי", כפי שמכנה זאת תא"ל (במיל') שאול חורב, ראש המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה. העיסוק הישראלי בים, על האוצרות והסיכונים שגלומים בו, מתחלק היום בין כמה משרדי ממשלה ונעדר גישה מערכתית. חיל הים היטיב להכין את עצמו לקדם כל איום צבאי או טרוריסטי שיצוץ בין הגלים, אבל מי יעצור את כתם הנפט הבא שיתקדם לעברנו?
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]