אפשר להבין את החלטת הרמטכ"ל רב־אלוף אביב כוכבי לערער על פסיקת בית משפט אזרחי שקיבל עתירה שהגיש מפקד בסיס המשטרה הצבאית החוקרת בבאר שבע לשעבר, רב־סרן גלעד פרנקן. רס"ן פרנקן עתר נגד הדחתו מתפקידו, בעקבות התאבדותו של לוחם גבעתי רב"ט ניב לובטון, לאחר ניסיון לגייסו כמקור למצ"ח.
מבחינת הצבא, התקדים שקבעה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב אורנה לוי הוא בעייתי מאוד, ופותח פתח למעורבות משפטית בהליכים פיקודיים פנים־צבאיים, שמקומם בתוך הצבא ולא מחוצה לו. כאשר פתח כזה נפתח, לא מן הנמנע שלאחריו יגיע שטף של פניות ועתירות לבתי משפט אזרחיים מצד אנשי קבע וחיילים, שלתפיסתם המערכת עשתה להם עוול בהחלטות פיקודיות הנוגעות לסוגיות משמעתיות שאינן פליליות.
מהרגע שהגיע הדיון לבית משפט אזרחי, שבוחן את החלטותיו על בסיס ראיות ועובדות, התקשה הצבא בהסבר ובנימוקים לאחד המושגים הערכיים והחשובים ביותר בעולמות הפיקוד - האחריות האישית הפיקודית של המפקד למתרחש ביחידתו. בפסיקתה נימקה השופטת את החלטתה ואמרה: "צעדים משמעתיים צריכים לעמוד בנוהלי הצבא ובכללי המשפט המינהלי. הם צריכים להיות סבירים, מידתיים, ומבוססים על תשתית עובדתית מספקת, להבדיל מתחושה אישית. במיוחד כאשר נערכו תחקירים מקצועיים ופיקודיים לאירוע, הדברים הללו צריכים להיות מנומקים".
בשפה פשוטה, אפשר להבין מדברי השופטת, שקבעה בכלים המשפטיים המוכרים לה, שהצבא לא הצליח לומר, גם לאחר עדותו של אלוף מוטי אלמוז, לשעבר ראש אגף כוח אדם, מהם הנימוקים העובדתיים שעליהם התבססה ההחלטה להדיח את הקצין. היכן הוא התרשל, איפה פעל בניגוד לפקודות, ויותר חשוב מכך - האם מה שהתרחש במצ"ח באר שבע שונה במהותו ממה שמתרחש בשאר יחידות מצ"ח. אם לא, אז למה בפועל האחריות האישית הפיקודית הסתיימה בקצין בדרגת רב־סרן ולא טיפסה לדרגים גבוהים יותר, למעט נזיפה במפקדו של פרנקן.
ללא ספק, התאבדותו הטרגית של לובטון ז"ל והתחקירים שהתבצעו לאחר מכן חושפים כשלים מערכתיים בתפקוד מערך המודיעין של המשטרה הצבאית החוקרת, בכל הנוגע לרמה המקצועית, לחניכה ולבקרה כלפי רכזי המודיעין. במיוחד כאשר מדובר בתהליך רגיש במיוחד של גיוס מקורות מקרב חיילים שהתגייסו לצבא מתוך רצון לשרת את המדינה.
משפחתו של לובטון נלחמת בצדק שמיצוי הדין לא יסתיים בהרשעה של שני רכזי המודיעין בלבד. חוסר הרגישות והאטימות למצבו הנפשי של ניב, כפי שמתבטאים מחומר החקירה, מזעזעים. אבל מעבר לכך, ברור מהנתונים כי הכשלים הם הרבה מעבר לבסיס מצ"ח באר שבע.
צה"ל, למעשה, הודה בדיון בבית המשפט כי לא מצא חריגה מהפקודות מצד מפקד הבסיס באופן אישי. הכשל המרכזי מבחינתו של ראש אכ"א לשעבר אלמוז כלפי המפקד שהודח, הוא כי רס"ן פרנקן לא מימש את אחריותו הפיקודית בפועל. תפקידו של מפקד אינו מסתכם בהורדת הנחיות ומשימות, אלא גם לפקח כיצד מתנהלים הדברים בשטח.
את מימוש האחריות הפיקודית לא ניתן לבחון בכלים משפטיים, ומכאן אפשר להבין את הזעם של הצבא כלפי החלטת השופטת, שנכנסה אל מגרש שלא לה. מצד שני גם לצה"ל יש הרבה מה ללמוד מהתגלגלות הפרשה, וספק רב אם מבחינה משפטית יש לצבא טיעונים מספיק טובים לגרום לשינוי ההחלטה בערעור. גם אם לא התכוונה השופטת לכך במישרין, היא מציבה בפני צה"ל סימן שאלה גדול בסוגיה כיצד מחליט הצבא ובאילו כלים הוא עושה שימוש, כדי לקבוע היכן מסתכמת האחריות האישית הפיקודית, היכן בדיוק מסמנים את הקו - ומדוע.
הכתובת הייתה על הקיר?
בדיונים שנערכו בבית המשפט, העלו בצה"ל כהוכחה לאווירה המזלזלת מצד מערך החוקרים בבסיס, את השימוש הבזוי שעשו הרכזים בכינויים שנתנו למקורות שלהם. לובטון ז"ל זכה לכינוי המביש "פחדני". מקורות אחרים זכו לכינויים משל עצמם, אבל בד בבד נמצא כי נוהג זה היה קיים בבסיסים נוספים של מצ"ח.
באירוע הטרגי הזה התגלו כשלים מערכתיים רבים, חלקם היו ידועים, חלקם אף הופיעו בדוח מבקר המדינה. לפיכך ההחלטה הפיקודית להדיח את רס"ן פרנקן אינה לב העניין, כי שאלת האחריות האישית נוגעת ברמות המערכתיות. בקרב מול בית המשפט, כדאי שצה"ל ישאל את עצמו אם בתהליך שניהל בחן לעומק את הכשלים המערכתיים שהובילו לפגיעה קשה בכשירות והמקצועיות של מערך המודיעין, ולא רק במיצוי האחריות הפיקודית בדרג רב־סרן.
תת־אלוף (במיל') מאיר אוחנה, מפקד המשטרה הצבאית לשעבר, שפיקד גם על מצ"ח, סבור שצה"ל צריך להתמקד בכשלים הניהוליים ובהחלטות שהתקבלו בשנים האחרונות בדרגות הבכירות - שהחלישו מאוד את מצ"ח מבחינה מקצועית. הוא מספר כי לפני כשלוש שנים התייעצו איתו לפני שינוי ארגוני עמוק שנערך במצ"ח, כתוצאה, בין השאר, מאילוצי תקציב. "הזהרתי את כל מי שרצה לשמוע כי מדובר במהלך שיגרום לנזק מקצועי", אמר. באותו תהליך קוצצו תקנים, כך שמקצועות נפרדים כמו חוקר ורכז מודיעין אוחדו, ותהליך ההכשרה, שגם כך נמשך פחות מחודשיים, כלל בתוכו את כלל המקצועות - מחוקר תאונות ועד רכז מודיעין.
אוחנה מדגיש כי השינויים הללו נעשו באופן מודע, ופוטנציאל הנזק המקצועי שלהם היה ברור. "אחריות מערכתית צריכה במקרה הזה להסתיים בדרג הבכיר יותר, כולל בגוף האחראי שזה אכ"א, שאישר את השינויים שהובילו לנזק מקצועי".
אוחנה אינו רומז בדבריו כי מימוש האחריות הפיקודית פירושו בהכרח שהיא צריכה להסתיים בהדחה של בכירים בצה"ל, אבל הוא, כמו רבים אחרים שבחלקם משרתים גם היום בצה"ל, סבור כי הצבא היה צריך באירוע הזה לעמוד ולהציג ביושר את האחריות המערכתית שלו בנוגע להחלטות שהתקבלו בצמרת הצבא וגרמו נזק קשה לרמת המקצועיות של מצ"ח.
האזהרות האלה של בכירים במערכת, שהתריעו בזמן אמת לגבי הפגיעה הקשה ברמת המקצועיות של מצ"ח, ממש לא היו תמרור האזהרה היחיד שהבהב באור אדום. היה גם דוח מבקר המדינה שהתפרסם במאי 2019 ובחן את השנים 2017־2018. הדוח אומנם לא עסק בסוגיית גיוס המקורות והתמקד בנושא פעילות מצ"ח בתחום גניבות נשק ואמל"ח, אבל הוא קבע כי קיימים פערים במקצועיותו של מערך המודיעין של מצ"ח, בעמידה בהנחיות המקצועיות, וכי תהליכי החניכה של רכזי המודיעין לקו בחסר, והפיקוח והבקרה של מפקדי בסיסי מצ"ח על פעילות המודיעין לא היו מספקים.
אין בדברים הללו כדי לטעון כי מפקד מצ"ח באר שבע לא היה צריך להיות מודח מתפקידו, ואין בהם כדי לטעון כי התערבות השופטת בהליך הפיקודי מוצדקת. אבל אם באחריות פיקודית עסקינן, אז נדמה שצה"ל בוחר בסוגיה זו להתמקד בעיקר באחריות הפיקודית של דרגת הרב־סרן - והרבה פחות בבחינה לעומק של האחריות המערכתית שלו ושל בכירים בצבא.
תגובה
עו"ד שלומי צפורי, סנגורו של מפקד מצ"ח באר שבע, מסר: "יש קשר פיקודי ישיר בין מחדליו הפיקודים של ראש אכ״א (הממונה על המשטרה הצבאית ומצ״ח) בטיפול בליקויים עליהם הצביע מבקר המדינה לפני מותו של ניב, לבין הכשל של הרכזים והתאבדותו של ניב. לצערי אף אחד לא מוכן לומר את זה".