לפני כחודש פרצה סערה, כשפורסם שהפלסטינים הרסו חלק מגדר אתר מזבח יהושע בהר עיבל. זה קרה כחלק מהמזימה ארוכת השנים של הרשות הפלסטינית להשמיד ולמחוק את האתר כולו, כמו גם כל זכר להיסטוריה היהודית ברחבי יהודה ושומרון. נשיא המדינה פרסם הודעה, ראש הממשלה מלמל משהו, אבל הנזק שנגרם בלתי הפיך. מאז ממשלת ישראל לא עשתה דבר נגד החתירה הפלסטינית למחוק את שרידי הנוכחות שלנו בהר עיבל. המפתיע בסערה הנוכחית הוא עצם העובדה שהיא פרצה, כי בדרך כלל ההשתוללות של הפרטנרים מרמאללה לא מזיזה לראש ממשלת הימין החזק והמלא.
ספציפית בנוגע להר עיבל, נתניהו תמך ב"תוכנית המאה" של דונלד טראמפ, למעשה יזם אותה, כאשר לפי המפה שצורפה אליה, הר עיבל כולו נועד להימסר לזרועות המדינה הפלסטינית. כולל הממצאים המהממים שחשף פרופ' אדם זרטל המנוח, מי שאיתר את אתר הפולחן של עם ישראל עם ההגעה לארץ ממצרים.
תופעת מחיקת שרידי ההיסטוריה היהודית לא נותרה בתחומי הר עיבל. כך, הפלסטינים פגעו קשות בשרידי בירת ממלכת שומרון, סבסטיה, שנמצאת צפון־מערבית לשכם. הם מחקו כמעט לחלוטין את שרידי המבצר החשמונאי בתל ארומה, שמדרום־מזרח לשכם. על חורבות ארומה מתכוונת הרשות הפלסטינית להקים מסגד "לזכר השהידים" של הכפר ביתא. אגב, בספר שופטים נכתב כי אבימלך בן גדעון "ישב בארומה", הרבה לפני המצאת האספרסו בר. ועוד דוגמאות - נזק חמור נגרם לתל תקוע, לבריכות החשמונאיות שליד יריחו ובעוד אין ספור אתרים באזורי A ו־B.
בתגובה לדרישה לפעול מיד נגד הרשות וראש מועצת עסירה א־שמאלייה, מי שאחראים לפגיעה בהר עיבל, טענו משפטני המינהל האזרחי שידינו קשורות בגלל הסכמי אוסלו. מדובר בטענה שגויה, שלא לומר כוזבת, כי גם על פי ההסכמים האומללים ההם, הרש"פ מחויבת לשמר את כל האתרים הארכיאולוגיים שבאזורי שליטתה. אבל חמור מכך, הסכמי אוסלו בוטלו באופן פורמלי על ידי אבו מאזן ומופרים בפועל על ידי ערפאת ותלמידיו מאז תחילת יישומם. כך שישראל קושרת לעצמה את הידיים בכוונה.
כדרכו, ראש הממשלה הגיב על הפגיעה באתר בהר עיבל באמירה שאין לו כל כוונה לקיים. הוא הבטיח למצות את הדין עם האחראים, אבל ישראל יודעת היטב מי אחראי להרס המכוון ולא עושה נגדם דבר. בכלל, מאז תחילת כהונתו, נתניהו לא עושה כל צעד משמעותי נגד הרשות הפלסטינית, ולמעשה מתחזק את עצם קיומה. בכך הוא ממשיך דרכם הישיר של ביילין ופרס.
גם בעניין הר עיבל קיימת המשכיות ברורה בין המדיניות של יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק לבין זו של נתניהו. ובני גנץ, הוא בכלל תאום סיאמי אידיאולוגי של ביבי בענייני הרש"פ והסכמי אוסלו. הוגי אוסלו הפקירו את האתר בהר עיבל בהסכמים שחתמו. ברק הפקיר בשנת 2000 על הר עיבל את הרב בנימין הרלינג לדמם למוות, בטענה שאסור לצה"ל להיכנס לשם בגלל ההסכמים הקדושים. גנץ היה אז מפקד אוגדת יו"ש ויישם את מדיניות הכניעה וההפקרה, שאותה הוא ממשיך גם כיום כשר ביטחון.
מעניין שתומכי ביבי חוזרים ומאשימים את הימין האידיאולוגי באחריות להקמת ממשלת אוסלו ב־1992. מדובר בהאשמה מרושעת ושקרית במיוחד, אבל הפקרת אתרי המורשת היהודיים בתחומים שנמסרו לפלסטינים במסגרת אוסלו, במשך כל שנות השלטון הארוכות של מנהיג הליכוד, מדגימה את אשמתו - אשמת הליכוד. מה ביבי עשה כדי לסובב את הגלגל האפל של אוסלו לאחור, חוץ מלקדם מדינה פלסטינית מנאום בר־אילן ועד תוכנית טראמפ? שום דבר, רק ההפך.
צה"ל והשיקסות
מי שרוצה להבין את החלטת בג"ץ מהשבוע בעניין הגיורים, לא צריך להיות משפטן דגול, אלא פשוט לשים לב לדברי הרב הגאון יצחק פינדרוס, יו"ר סיעת יהדות התורה. ביום שלישי התייחס הבכיר החרדי לפסיקת בג"ץ והגביה עוף. בעוד בג"ץ עסק ברישום בישראל של מי שעברו גיור רפורמי וקונסרבטיבי, שלוח החרדים הרחיק לפסוק בנוגע לגיורים ההלכתיים שנעשים בצה"ל: "מי שאבא שלה היה יהודי והיא התגיירה בגיור צה"לי, היא שיקסע", אמר והוסיף "אם מישהו מתחתן איתה - האבא צריך לשבת שבעה, לקרוע קריעה ולהגיד קדיש".
פינדרוס התייחס למי שהתגיירה במערכת הגיור שנבנתה בצה"ל, בהובלת רבנים אורתודוקסיים מרכזיים כמו הרב חיים דרוקמן, ואפילו זכתה לפני כעשר שנים ללגיטימציה של הרב עובדיה יוסף. ברוב חוצפתו והתנשאותו המחיש הח"כ החרדי מה מקור הבעיה שגרם גם לפסיקת בג"ץ מהשבוע.
הבעיה היא ההשתלטות החרדית על כל מערכות המדינה, באופן שמשתק את המחוקקים והפוליטיקאים ומשתיק את רוב הציבור. לתופעה הזו ישנם מחירים כבדים בתחום הפוליטי, הכלכלי וכידוע גם הבריאותי. אבל הדיקטטורה החרדית הזו קורעת גם את העם היהודי, תוך שהיא שוללת את הלגיטימציה גם מזרמים אורתודוקסיים מרכזיים, לא רק מהקונסרבטיביים והרפורמיים. פינדרוס אומנם התנצל בלשון אומללה וכוזבת, אבל לא יכול היה לטשטש את העובדה שהחרדים שוללים אפילו את הלגיטימיות של תלמידי הרב קוק.
יוזכר שהעתירה שעוררה מהומה השבוע ממתינה בבג"ץ כ־15 שנה. ההכרעה בה נדחית שוב ושוב, מתוך ציפייה שהכנסת, הממשלה והציבוריות הישראלית יכריעו. ברור שפסק הדין ניתן מחוסר ברירה והוא ניתן לשינוי, רק כאשר הרוב היהודי הלא חרדי יחליט סוף־סוף להשליט את דעתו.
ומהי הדעה הזו? על הפרק נמצאת נוסחה שגובשה בוועדת משה ניסים, כדי לפתור את הפלונטר של אישור הגיורים בישראל. ניסים, בנו של הרב הראשי לשעבר יצחק ניסים, ולשעבר ח"כ ושר בליכוד, רקח נוסחה שככל הידוע מקובלת גם על ראשי הקונסרבטיבים והרפורמים. לפי המתווה, בעלי הסמכות לגייר בארץ יהיו רבני ערים, כולם אורתודוקסים הפועלים רק על פי ההלכה, שלא כמו הרפורמים.
אלא שלמתווה הזה מתנגדים החרדים בכל תוקף, כי בין רבני הערים יש גם רבנים מקילים, ואפילו מי מרבני צהר, רחמנא ליצלן. מי מאלו עלול לאפשר מסלולים ידידותיים ומקרבים לגיור, כאלו שבאמת יפתרו את הבעיה החמורה של מאות אלפי ישראלים נהדרים, שמשרתים בצבא. אנשים שהם בשר מבשרנו, הרבה יותר מאשר חרדים רבים, אבל למרות זאת אינם מוגדרים כיהודים בגלל נישואי תערובת בגולה. במיוחד עבורם חייבים למצוא מסלול נוח, מחבק, שגם מקובל על הדרך ההלכתית. ובכל מקרה ברור שזה יהיה מסלול קשוח יותר מהגיור שעברה רות המואבייה – הסבתא רבתא של דוד המלך, מי שבוודאי היא שיקסה גמורה מבחינת פינדרוס ועדתו.
על פי התכתיב החרדי, כל הישראלים הטובים הללו חייבים להפוך לחרדים, כדי שלא להיחשב גויים ושיקסות, גם אם יתגיירו בצבא או על ידי רב העיר. הגיור של הרב דרוקמן, בוודאי הרב סתיו, הוא לא גיור מבחינתם. כפי שהתברר שוב בשנה האחרונה, רבים מהם מערערים על עצם הסמכות של מדינת ישראל, בוודאי על צה"ל. לכן שם נעוצה הבעיה ואותה הגיע הזמן לעקור מהשורש.