ב־1 ביוני 1986 התכנסה ממשלת ישראל לישיבה מן המניין. סדר היום היה משעמם - אישור נסיעות שרים וזוטות מהסוג הזה. לפתע הודיע ראש הממשלה שמעון פרס על סעיף נוסף, שלא הופיע בסדר היום: בחירת יועץ משפטי לממשלה. השרים הוכו בתדהמה. היועץ המשפטי לממשלה הפרופסור יצחק זמיר נכח בחדר. למה מחליפים אותו פתאום, ללא אזהרה מוקדמת? ועוד בוחרים ככה מיד, ללא הכנות כלשהן, את המחליף?!
בעוד השרים מנסים להבין מה קורה, הציג שר המשפטים יצחק מודעי את היועץ המשפטי הבא, שיחליף את היועץ זמיר בעודו בחייו: השופט המחוזי יוסף חריש. לשרים חולק דף נייר ועליו קורות חייו של חריש. מי בעד מינויו של חריש ליועץ המשפטי לממשלה? כולם הצביעו. המינוי אושר פה אחד. מתי ייכנס חריש לתפקידו? ראש הממשלה פרס וממלא מקומו, יצחק שמיר, הציעו שזה יקרה עכשיו, תיכף ומיד. היום. שחריש ייכנס לתפקידו לאלתר. כמה שרים מלמלו שזה לא ראוי. "זה ייראה כהדחה", אמרו.
בסוף הוחלט על פשרה: בתוך 48 שעות. חריש אושר בממשלה ביום שני 1 ביוני 1986, ונכנס לתפקידו ביום רביעי 3 ביוני. הפרופסור יצחק זמיר הוכה בתדהמה, אבל לא נאחז בקרנות המזבח. רגע אחד היה יועמ"ש עצמאי, חזק, דעתן ושומר סף, כעבור דקה איננו עוד. נא להימנע מביקורי תנחומים. וכן, זו הייתה הדחה. הוצאה להורג בכיכר העיר.
האירוע קשור למה שמכונה "פרשת השב"כ" או "פרשת קו 300". שנתיים לאחר הפיגוע שביצעו ארבעה מחבלים בקו 300, התברר שגורמים עלומים הרגו שניים מהם שנתפסו בחיים, במהלך חקירתם. התיק נתפר למידותיו של מי שהיה אז קצין צנחנים וחיל רגלים ראשי, תא"ל יצחק מרדכי. אבל שלושה בכירי שב"כ שלא הסכימו לשתוק פנו בשלב מסוים ליועמ"ש וסיפרו לו את האמת: את שני המחבלים הרגו אנשי שב"כ בהוראה מפורשת מלמעלה. הכי למעלה.
זמיר הבין מה יש לו ביד. הוא החליט לא לטאטא את הפרשה אל מתחת לשטיח. צריך לציין שהפרשה הזו נזרעה ונבטה אצל ראש הממשלה שמיר (הפיגוע באוטובוס היה ב־1984), והתפוצצה אצל ראש הממשלה פרס, בממשלת הרוטציה (1986). בנושא הזה יישרו פרס ושמיר קו: אסור לפגוע בשב"כ. זמיר לא זרם איתם. אז הם ערפו את זמיר ואחר־כך הלכו לנשיא הרצוג שהעניק חנינה לכל המעורבים. ראש השב"כ אברהם שלום פרש ושלום על ישראל.
אירוע כזה של משפט שדה ועריפה מהירה ליועץ משפטי לממשלה שפועל על פי החוק והצדק אירע רק פעם אחת בהיסטוריה שלנו. מאז, נקבעו נהלים חדשים למינוי יועץ משפטי לממשלה. פרשת בראון־חברון הזכורה לרע הביאה להחלטה שאת שמות המועמדים תביא לממשלה ועדת איתור מיוחדת, בראשות שופט עליון בדימוס. לא שום דבר שממשלת נתניהו הבאה תראה בו מכשול. החברים אוחנה־אמסלם־יריב לוין לא יראו שום ועדה ממטר.
אם אכן ינצח נתניהו בבחירות מחר וישיג רוב ימנו־חרדי, השמיים הם הגבול. כמה ימים אחרי הבחירות פוקעת כהונתו של בני גנץ כשר משפטים. הוא לא יוכל להמשיך להיות ממלא מקום. נתניהו לא מאשר מינוי קבוע, והוא יודע למה. הכל מוכן לסצינת ההדחה של מנדלבליט. אמיר אוחנה יעלה את ההצעה, השרים יקבלו דף נייר ובו קורות חייו של משפטן כלשהו, וגופתו המטאפורית של מנדלבליט תיפלט כעבור כמה ימים לחוף נידח כלשהו.
זה נראה לכם דמיוני? זה ממש לא. בשנה האחרונה מתנפצים לנגד עינינו, שוב ושוב, על בסיס יומי, כל הקווים האדומים, האיזונים והבלמים שעליהם נבנתה המדינה. כשהוכן ההסכם הקואליציוני שהקים את ממשלת הרוטציה ונאמר לחברים גנץ ואבי ניסנקורן שנושא התקציב אינו פתור ונותרה לאקונה, הם לא לקחו את זה ברצינות. "אי אפשר היה להאמין", שחזר גנץ אחר־כך, "שנתניהו יצפצף על הקורונה ועל המצב הכלכלי ועל ההסכם ולא יעביר את התקציב שהוא עצמו התעקש להעביר מהר ככל האפשר. זה נראה דמיוני לגמרי".
ובכן, המציאות מנפצת את הדמיון לרסיסים. כל מי שמתכנן לצאת מחר לטיול או לחופשה, כל מי שנואש מהמצב וחושב שהכל אבוד, כל מי שלא בטוח, צריך להביט סביב ולהבין מה האלטרנטיבה. אתמול פורסמו עיקריו של דיון שנערך במטה לביטחון לאומי (מל"ל) סביב מה שצפוי לנו בהאג בתחילת החודש הבא.
ישראל אמורה לענות לבית הדין הפלילי הבינלאומי על השאלות שנשאלה בהקשר לפתיחת החקירה הפלילית נגדה. המלצות המל"ל הן: לא לפנות כרגע את חאן אל־אחמר, להתנהל בזהירות בכל הקשור לבנייה ביהודה ושומרון ולנסות לשכנע את העולם שניתן לחדש את המו"מ המדיני עם הפלסטינים.
ובכן, שיהיה לנתניהו בהצלחה עם זה. ממשלת סמוטריץ'־בן־גביר תבלום את בית הדין הפלילי הבינלאומי ואם תתקשה, אז היועמ"ש הטרי יעקב ברדוגו יסייע לה בכך.
נתניהו לא מאשר מינוי קבוע, והוא יודע למה: הכל מוכן לסצינת הדחת מנדלבליט
אירוע של משפט שדה ועריפה מהירה ליועץ משפטי לממשלה שפועל על פי החוק והצדק אירע רק פעם אחת בהיסטוריה שלנו. אם אכן ינצח נתניהו בבחירות מחר וישיג רוב ימנו־חרדי, השמיים הם הגבול
