כשנצא היום לקלפי נישאר - לפחות חלקנו - מבולבלים בכל הקשור לנושאי כלכלה. בדרך כלל הכלכלה נותרת מחוץ למשחק, שכן מעטים מתעניינים במונחים כמו גירעון, יחס חוב־תוצר, דירוג אשראי וכו'. אלא שמשבר הקורונה יצר חיבור ישיר בין הכלכלה והכיס, והבנה של חשיבות הנושא בדרך הקשה.

הקורונה והטיפול הכושל בצד הכלכלי של נזקיה הותירו את המשק חבול: גירעון ענק של 174 מיליארד שקל, מאות אלפים חסרי תעסוקה ורבבות עסקים קורסים. מדובר במשבר הכלכלי החמור ביותר ב־30 השנים האחרונות. כל פוליטיקאי נורמלי אמור היה במצב כזה לומר את האמת ולא למכור אשליות, אלא ים של דמעות. כל פוליטיקאי הגון מבין שיום לאחר הבחירות תהיה חובה לפחות להתחיל ליישם תוכנית חירום כלכלית כדי לחלץ את המשק.

השארת המצב הנוכחי כפי שהוא אינה תוכנית עבודה אלא אשליה ומקסם שווא, שימנעו מעבר מקריסה לצמיחה. יש לתכנן כבר ממחר תוכנית רחבת היקף של הכשרות מקצועיות, שיחזירו את מאות אלפי המובטלים מאונס אל מעגל העבודה. יש לקדם כבר מחר בבוקר תקציב מדינה המהווה תוכנית עבודה בכל מדינה נורמלית. התקציב החדש חייב להביא לידי ביטוי את משבר הקורונה ובראש ובראשונה את הצורך לחזק את המגזר הציבורי, ובראשו מערכות הבריאות והחינוך.

אבל אצלנו מוכרים "פייק" תקציב שאיפשר לכל קבוצות הלחץ לקבל את מה שדרשו ואת כל המוחלשים הותיר מאחור. הפוליטיקאים, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר ימינה נפתלי בנט, הבטיחו לנו בימים האחרונים גן עדן כלכלי, ובלבד שיבחרו בהם.

אל תאמינו למוכרי אשליות אלה ואל תתפתו לתת את קולכם למי שפעם אחר פעם מבטיח, אבל לא מבטיח לקיים. נתניהו, שאינו מסוגל לצטט את עומק הגירעון שהוא הנתון החשוב ביותר להפנמת עומק המשבר, חדל מזמן להיות המבוגר האחראי. הוא אולי מבוגר, אבל לא אחראי.

ראש הממשלה יכול להבטיח שרק הוא יוציא אותנו מהבוץ, אחרי שיוציא את עצמו מהבוץ המשפטי. בכל מקרה, תחילה הוא חייב לקחת אחריות על הבוץ שנקלענו לתוכו. הוא יוריד מסים ויפזר מענקים כמו שמחר בבוקר יירד שלג. בנט, שהתדרדר בסקרים בימים האחרונים, יישם את "תוכנית סינגפור" שבמרכזה הפחתת מסים כמו שמחר בבוקר הוא ייבחר לראשות הממשלה.

כל בר־דעת חייב להפנים שמעבר לפינה מחכות לנו גזירות הכוללות אפשרות להעלאת מע"מ, קיצוצי תקציב וצמצומים בכוח האדם. יש להתייחס בקלפי למפלגות שמכרו אוויר בימים האחרונים, לשכירים ולעצמאים, כאל אוויר, ופשוט להתעלם מהן. אבל הדבר החשוב ביותר באמת הוא לצאת ולבחור, בתקווה שלא יהיה צורך בהזדמנות חמישית.