בזמן שישראל עסוקה בפלונטר הפוליטי, באיראן ממשיכים להגביר את הקצב לקראת החידוש האפשרי של המו"מ מול האמריקאים. במקביל הם מקדמים במרץ את האינטרסים שלהם בזירות נוספות, כמו ההסכם האסטרטגי שנחתם השבוע עם סין. אם לא תורכב קואליציה וישראל תלך לסיבוב בחירות חמישי, אזי חוסר התפקוד של ממשלת המעבר עלול לפגוע קשות גם בגיבוש אסטרטגיה ומדיניות מול האמריקאים. בינתיים, יש להבהיר כי אף אחד בוושינגטון לא מחכה לישראל.
על פי פרסום השבוע באתר פוליטיקו, הממשל בארה"ב צפוי להגיש בקרוב לאיראנים הצעה חדשה במטרה לשוב לשולחן המו"מ. במסגרת הצעדים בוני האמון, כך דווח בפרסום, תאפשר וושינגטון הקלה יחסית בסנקציות הכלכליות, תמורה הפסקה חלקית של הפרות הסכם הגרעין של איראן.
בשלב זה אין לישראל אינדיקציה שמאשרת את הפרסום, זאת כאשר לפחות בשיחות בין דרגי המקצוע יש הבטחה כי האמריקאים לכל הפחות יעדכנו, אם תתקבל החלטה. הבשורה הפחות טובה היא כי נכון לעכשיו, בישראל כלל לא יודעים מהי האסטרטגיה של הממשל החדש בנושא הגרעין, ואם בכלל כבר יש כזו.
במערכת הביטחון לא מתנגדים לחזרה למסגרת של הסכם מול איראן, השאלה היא תחת אילו תנאים ובאיזו דרך. זה בדיוק הזמן שבו הדרג המדיני היה צריך להשקיע את משאביו בקידום האינטרסים והשיח מול הממשל האמריקאי החדש. עכשיו אלה רגעי האמת, אבל במציאות של ממשלת מעבר ובחירות נוספות, ישראל עלולה לאבד זמן יקר וכאמור, הרבה יהיה תלוי ביכולת של מערכת הביטחון לקדם אינטרסים מול הדרגים המקצועיים בארה"ב ובכך אולי גם להשפיע על החלטות הממשל באופן עקיף.
מבחינת מערכת הביטחון יש שני קווים אדומים להסכם חדש. כאלה שהפרתם עשויה להצדיק פעולה צבאית. הראשון הוא הסכם גרעין ללא תאריך תפוגה, שלאחריו אין המשכיות, כפי שהיה בהסכם הקודם. הקו האדום השני הוא פיקוח אמין על כל המרכיבים והמתקנים הקיימים באיראן, בניגוד להסכם הקודם שהשאיר הרבה מאוד קצוות פתוחים בנושא הזה.
בהסכם טוב, ישראל הייתה מעוניינת לראות גם מגבלות משמעותיות בתחום הבליסטיקה על הטילים ארוכי הטווח שיש לאיראן. כבר היום ההערכות הן כי לאיראן מאות רבות של טילים שמכוונים ומסוגלים להגיע לישראל. בירושלים ינסו לשכנע את וושינגטון והמעצמות כי ניתן לשדרג טילים אלו כך שיוכלו לשאת ראשי נפץ גרעיניים. זהו סעיף מורכב וקשה לפיקוח והסבירות למימושו נמוכה מאוד, במיוחד כאשר מנגד באיראן טוענים כי מדובר בנשק קונבנציונלי המשמש אותה להגנה עצמית מול מדינות כמו ישראל.
בכל הקשור להתבססות איראן במזרח התיכון, גם במערכת הביטחון אין אשליות. הפעילות הצבאית מביאה לתוצאה ומעכבת את ההתבססות, אבל על מנת לעצור אותה, תידרש התערבות מדינית, וזה יכול להתבצע רק בערוץ נפרד לחלוטין, משותף כנראה לרוסים ולאמריקאים, שלפחות בשלב הזה עסוקים בקרבות אגרוף משלהם. השורה התחתונה אינה מבשרת טובות.
בדרגים המקצועיים בישראל מתקשים לראות באופק הסכם טוב לישראל, וגם כיצד יסכימו האיראנים להגיע להסכם טוב יותר לישראל ולעולם, מבלי שעל השולחן יש לכאורה גם אופציה צבאית אמריקאית המרחפת מעל שולחן המו"מ. נזכיר כי ערב ההסכם הקודם ב־2015, בעת ממשל הנשיא ברק אובמה, הציגו האמריקאים איום סמוי לפעולה צבאית אמינה, מה שלבסוף עשה את העבודה וגרם לאיראנים לחתום.
נכון לעכשיו, למרות השיח הטוב שיש בין הצבאות והדרגים המקצועיים, ברמה המדינית מול הממשל האמריקאי אין שיח אינטימי שכל כך נדרש בתקופה הזו. במצב של המשך חוסר יציבות פוליטית ובממשלת מעבר שבראשה עומד נתניהו, שאינו נהנה מיחס אוהד בבית הלבן, האתגר הופך קשה יותר והרבה מאוד יהיה מוטל על הכתפיים של הרמטכ"ל אביב כוכבי.
עמדת פתיחה בעייתית
מלבד איראן קיימים נושאים אסטרטגיים נוספים שייאלצו להמתין עד שהמערכת הפוליטית תתייצב. במערכת הביטחון ממשיכים לזהות הזדמנות משמעותית לקידום הסדרה ברצועת עזה. הכרטיס הכמעט־אדום שקיבל בבחירות האחרונות יחיא סנוואר, מנהיג חמאס בעזה, מתורגם בישראל לפרשנות כי סנוואר מבין הרבה יותר מבעבר כי הוא נדרש להביא לשינוי כלכלי עמוק לתושבי הרצועה.
אבל הסדרה אמיתית לא תתקיים ללא פתרון בנושא השבויים והנעדרים והשבתם לישראל. גם בשבועות האחרונים המגעים והשיחות העקיפות נמשכים מאחורי הקלעים. בישראל מזהים אצל העזתים רצון אותנטי מאוד להתקדם, וזה לא מעט לעומת העבר. הפערים עדיין גדולים מאוד, אבל הם מצטמצמים ככל שעובר הזמן.
אבל הציר ההומניטרי לבדו, סבורים במערכת הביטחון, לא יוביל לפתרון הסוגיה. גם ישראל תידרש לשלם את המחיר במטבעות משמעותיים, אם כי העסקה העתידית לא תהיה דומה לעסקת גלעד שליט. אם לא תורכב ממשלה, קשה להאמין שמקבלי ההחלטות יסכימו לקדם את המו"מ ולספוג מחירים פוליטיים לקראת עוד סבב בחירות.
במערכת הביטחון מודים בצער כי סדר היום הביטחוני אינו נמצא על המגרש. לכאורה, "הטייס האוטומטי" עובד כמו שצריך: היקפי הטרור בעזה וביהודה ושומרון נמוכים במיוחד; בצפון צה"ל ממשיך לפעול, על פי פרסומים, בסוריה ובאזורים נוספים מבלי שהדבר מוביל להסלמה; וניתן לשער שגם תימצא דרך להגיב על הפגיעה באונייה שבבעלות איש העסקים הישראלי אודי אנג'ל.
אבל השקט היחסי שנשמר בגבולות הוא גם מתעתע, סוגיות אסטרטגיות גדולות עומדות לפתחה של ישראל, עמדת הפתיחה של נתניהו מול ממשל ביידן בעייתית, ואם תהיה כאן מערכת בחירות נוספת, הנושאים החשובים הללו ימשיכו לקבל הרבה פחות קשב ממה שנדרש.
כאבי הראש של הרמטכ"ל אביב כוכבי אינם מסתכמים רק בכך. רק לאחרונה תומכיו של ראש הממשלה ביקרו אותו בחריפות על שבחר לצאת לנסיעה מדינית עם הנשיא רובי ריבלין ולהיפגש עם בכירי המנהיגים באירופה, כאילו מדובר בעניין אישי ולא באינטרס לאומי בסוגיות הגרעין והחלטת בית המשפט בהאג לפתוח בחקירה כנגד ישראל. לא מן הנמנע שזה רק קדימון למה שעוד מחכה לו בהמשך.
התקופה הקרובה, אם כך, צפויה להיות מורכבת מאוד לרמטכ"ל, שטרם הוחלט על הארכת כהונתו לארבע שנים. כוכבי עלול למצוא את עצמו שלא מרצונו בעין הסערה. המוטו שלו הוא מקסימום ענייניות, מקסימום מקצועיות, מקסימום ממלכתיות - וזה גם מה שהוא מבקש מהקצונה הבכירה בשיח שלה מול הדרגים המדיניים.
[email protected]