כשהשלטון תלוי על חוט השערה, נתניהו מתחפש פתאום למפייס הלאומי

1. זה היה קצר והמחיש עד כמה האיש נואש. יום רביעי, שמונה בערב, ראש הממשלה בנימין נתניהו מתחנן על חייו הפוליטיים: "העם אמר את דברו באופן מובהק", אמר, "לראשונה אחרי שלוש מערכות בחירות הימין זכה ברוב ברור, 65 מנדטים בכנסת, מה שמאפשר להקים ממשלת ימין יציבה". מדובר כמובן בשקר גס, בוטה, חסר בושה. מצד שני, זה כבר לא באמת מרגש אף אחד. הרי נתניהו יודע מצוין שגם בבחירות מועד א' ב־2019 הייתה תוצאה דומה, 65־55 לימין, אבל כבר אז החלוקה לא הייתה של ימין ושמאל, כי אביגדור ליברמן אמר "עד כאן" והחליט שאת נתניהו צריך להחליף.

נתניהו יודע מצוין שהימין והשמאל לא שיחקו תפקיד בשלושת הקמפיינים האחרונים שאליהם גרר את כולנו בכפייה, להפך: שתי מפלגות ימין הזדהו במפורש ככאלה שדורשות ממנו לפנות את כיסאו (המפלגות של גדעון סער וליברמן) ומפלגת ימין נוספת (של נפתלי בנט) דרשה להחליף אותו. ולכן יש לתקן את השקר של נתניהו לאמת הזו: "העם אמר את דברו באופן מובהק. יש רוב ברור להחלפתו של בנימין נתניהו ושחרורה של מדינת ישראל מהמרתף של המעון ברחוב בלפור, שבו היא כלואה מאז נחטפה על ידי משפחה מטורללת".

הלאה: אחרי השקר הגס הזה הגיע זמנו של הנאמבר המרגש. נתניהו הישיר את מבטו אל המצלמה, ריכך את טון הדיבור ופנה ללב שלנו. כלומר ללב של גדעון ונפתלי. בשלב הזה הוא פושט את חליפת המנהיג הלאומי ועוטה את גלימת העובדת הסוציאלית הרחומה והחנונה במטרה להרטיט לבבות ולהרעיד נימי נשמה: "אני פונה אליכם, נפתלי בנט וגדעון סער", ייבב נתניהו, "זה לא סוד שהיו בינינו מחלוקות לאורך השנים, אבל ידענו, ידענו גם להתגבר עליהן ולעבוד יחד לטובת אזרחי ישראל", מלמל, לקראת הקרשנדו: "שובו הביתה!".