שינוי כיוון
מערכת הבחירות הסתיימה. הנשיא הטיל על בנימין נתניהו לנסות להקים ממשלה, כאשר סיכוייו מוטלים בספק. הכנסת התכנסה, והמשפט החל. לכאורה, תהליכים תקינים ודמוקרטיים. אך המציאות קשה, האווירה מדכדכת, מצב הרוח ירוד, והתחושות קרובות יותר לייאוש מאשר לתקווה. אין תחושה של חגיגת דמוקרטיה ממלכתית, ומכל עבר אנו תוהים: לאן פנינו מועדות? מה יהא עלינו? מה יעלה בגורלה של מדינתנו האהובה?
ישראל מתנהלת ללא שרים רבים, ובראשם שרי המשפטים והתקשורת. בעוד זמן קצר יפרוש ראש השב"כ, וטרם מונה לו מחליף, עובדה העשויה לפגוע בתהליך ההכשרה של ראש השב"כ החדש. איני זוכר שאי־פעם בעבר התעכב מינוי זה כל כך הרבה זמן.
ההתקפות על שומרי הסף, ובמיוחד על הפרקליטות, קשות ונוקבות. אין מי שייצא להגנת מוסדות אלו, יתקוף בחזרה וינסה להשרות שפיות ואחריות מוסרית. הנחיות היועמ"ש לא מבוצעות וזוכות לקיתונות של ביקורת אישית פוגעת ומעליבה.
בממשל תקין, נכון היה כי נתניהו יפרוש עתה מכל תפקידיו וינהל את הקרב המשפטי שלפניו מתוך הכרה שיש לו תמיכה ציבורית רחבה. על ידי כך ישחרר נתניהו את המכשול העיקרי להקמת ממשלת אחדות לאומית רחבה, שכן בלעדיו רוב סיעות הבית יסכימו לשבת עם הליכוד בממשלה הבאה.
אנו דוהרים לקראת התרסקותה של השיטה הפרלמנטרית, אותה שיטה המצדיקה את ריבונותה של ישראל ואת עליונות הכנסת בה. נוכח התגברות השסע והקיטוב בחברה הישראלית, תפס בית המשפט העליון את עצמו כמפקח בלעדי, שיפוטי וערכי. רובה של האשמה למצב שבו אנו מצויים מוטל על ראש הממשלה ועל נבחרי הציבור, שגילו, ומגלים, אוזלת יד מתמשכת מול המוסדות הבירוקרטיים. המשך השיתוק והקיפאון פוגע בכל אזרחי ישראל, בו בזמן שהסכנות הביטחוניות, בכל הגזרות, רגישות ביותר. מצב המחייב ממשלה מתפקדת ואחראית, המסוגלת להחליט ולבצע.
בתוך כך אנו עדים לסוג של התארגנות חדשה בפוליטיקה ובציבוריות בישראל, לשאלות זהות ודמוקרטיה, ולתהייה מהו האיזון הנכון בין המרכיבים היהודיים והדמוקרטיים בזהות המדינה, וכיצד זה ישפיע על תפקוד מוסדותיה. שינוי נוסף, הראוי לציון, נוגע לצורת השתלבותם של נציגי החברה הערבית בקואליציה עתידית. אין ספק כי השתלבות, כזו או אחרת, תשפיע על סדר עדיפויות חדש ומשנה מציאות בישראל.
אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה עמדו השנה בסימן אחדות העם, "עד היהודי האחרון - 80 שנה לראשית ההשמדה ההמונית". זאת על רקע מצוקתם הנמשכת של ניצולי השואה שעדיין חיים בקרבנו. רבים מהם סובלים מעוני ומבדידות - בעיות שהחריפו עם מגיפת הקורונה. גם בנושא זה, למרות אין ספור יוזמות, לא השכילה ישראל להעניק לניצולי השואה בית חם, נוח ויציב, שלו הם ראויים.
בעוד כמה ימים יחולו ימי הזיכרון והעצמאות. בשנה שעברה היו בתי הקברות הצבאיים סגורים. השנה הם ייפתחו רק למשפחות הגרעיניות של הנופלים. הנושא המרכזי בטקס יום העצמאות ה־73 של מדינת ישראל יהיה "אחווה ישראלית". אחווה שהחברה כה זקוקה לה במציאות חיינו העכשווית. הבה נישא תפילה שססמאות ימי הזיכרון והעצמאות יהפכו למציאות חיינו, שנצליח לגשר על הפערים והקיטוב, שננהג בכבוד וביראה כלפי רשויות החוק והאכיפה, ושרשויות המדינה יתוקנו בכל הדרוש תיקון.
דווקא בימי מועד וזיכרון, כשמשק כנפי ההיסטוריה מלווה כל אחת ואחד מאיתנו, הגיעה העת לשנות את הכיוון הרע והמדאיג. לא מומלץ לשים את יהבנו רק על נבחרי הציבור, הם ימשיכו לדאוג בעיקר לעצמם ופחות לציבור. כל אחד מאיתנו, בממלכתו העצמית, יכול וצריך לשנות ולהשתנות. בידינו השינוי ומנהיגי הציבור ילכו בעקבותינו, אחרת יאבדו את בסיס קיומם הפוליטי.
יום העצמאות הוא בהחלט המועד הנכון והמתאים לדיון ולהפקת לקחים. השנים האחרונות לא היו טובות פוליטית, חברתית ובעקבות הקורונה - גם כלכלית. לא החגיגות ישפרו את המצב, אלא הכרת המשגים, ההשתלחויות והפערים הדורשים שינוי ותיקון.
כמו ישראלים רבים, גם אנוכי איבדתי חברים רבים במערכות ובפיגועי הטרור. מגיע לנופלים, שנתנו את היקר מכל, מדינה מתוקנת ושפויה. בכך נכבד את זכרם יותר מכל. לעתים קרובות אני מהרהר ושואל את עצמי, מה היה אומר חבר שנפל על מצבה של האומה. יודע אני בוודאות שהוא, וכל יתר חבריו, היו מביעים אכזבה רבה ורצון עז לשינוי מיידי.
על רקע הצורך לשינוי יסודי ומהיר, הבה נאחל לכל בית ישראל חג שמח ותקווה לימים טובים יותר בעתיד הקרוב.
הכותב הינו ראש השב"כ לשעבר ונשיא חברת C.G.i למודיעין עסקי