בטרפת הנפוצה שמשתוללת כאן בכל יום, ישנם רגעים שאני מרגיש שאני מאבד את זה, גם אם אני בשידור חי - ואני שלוש פעמים ביום בשידורים חיים. השבוע זה קרה לי עם הסיפור של אורית, אחותו של הכדורגלן חנן ממן ובתו של שחקן העבר ברוך ממן.
אני מכיר את האבא והבן, אנשים שקטים וצנועים. לא ידעתי שאורית חולה במחלה ממארת כבר חמש שנים, ולא ידעתי שהמשפחה נקלעה לקשיים כדי לממן עבורה תרופה מצילת חיים, שהמדינה מסרבת לממן בשבילה. נראה לי שבשביל קופת חולים ומשרד הבריאות אורית היא סרח עודף, עדיף שתתפגר כדי שאפשר יהיה לסגור את האקסל בעניינה. המדינ'ע שלנו אוהבת רק אנשים שמייצרים כסף למסים, בשביל ההסכמים עם החניוקים ועם הציונות הדתית. חילונים זה פחות מפארש, אין להם לובי פוליטי באגם הדרעק.
ואז חנן עלה לשידור וסיפר את הסיפור של אחותו הבכורה, רק בת 43, נשואה לדרור ואמא לאלכס ואלה. קולו נשבר, אבל הוא שלט בעצמו. התרופה שמשאירה את אחותו בחיים עולה 100 אלף שקל בחודש. הוא ביקש את עזרת הציבור בגיוס כספים, כי כבר אין למשפחה מה למכור.
הוא דיבר בשקט, והטירוף התחיל לנהל אותי, כרגיל. יש לנו יותר מ־10 מיליארד שקל לזרוק על ארבע מערכות בחירות, כדי לסדר עבודה ל־120 דיירים באגם הדרעק, ויש לנו כסף גועליציוני לקולקציית האפסים במיליארדים בשנה. אבל אין לנו כחברה 1.2 מיליון בשביל להציל את חייה של אורית.
חנן סיפר שהמקרה של אורית הדהים את סביבתו, כי המשפחה שמרה את הסוד לעצמה, אבל כאשר פרסם אותו, התגובות היו מדהימות. אנשים החלו לתרום. הבטחתי לו לשמור את הסיפור בחיים, לא לדפדף אותו כעוד אייטם שנשכח אחרי יומיים. יצאתי לעשן סיגריה, אספתי את עצמי והמשכתי הלאה. משפחת ממן נשארה עם המצוקה ועם התקוות. חמש שנים הם חיים את המחלה, כל יום.
# # #
ומסביב הכל כרגיל. משתדלים להרכיב כאן גועליציה שתשאיר את ביבי בבלפור, בכל מחיר, עם כל אחד. המטרה מקדשת את האמצעים. זו אולי הסיבה שרה"מ נתניהו החליט החלטה צינית לגייס למאבק על חירותו גם את נאומו בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה לפוליטיקה בזויה.
המדינ'ע אומנם נבנתה באמצעות שני מיליארד מארק שהאמריקאים אילצו את הקנצלר קונראד אדנאואר לשלם כפיצוי על אפרם של שישה מיליון קורבנות וסבלם של השורדים, אבל ביבי מדבר רק על סבלו שלו. הוא הרי קנה חיסונים מכספו: "כשהבאנו את מיליוני החיסונים לארץ, החלטנו לחסן קודם כל את האוכלוסייה המבוגרת, שכוללת כמובן אתכם, ניצולי השואה. אנחנו דואבים את מותם של 900 ניצולי שואה שלא שרדו את המחלה הזאת".
ביבי רקם עלילה מרגשת על הניצולה בלה, שקיבלה את זריקת החיסון מפאדי, פרמדיק ממזרח ירושלים. כי עכשיו כולנו אוהבים את העראברים, בעיקר ביבי. הם כבר לא נוהרים לקלפיות, כפי שנהרו לפני שש שנים. הם הפסיקו לנהור, הם כולם ציונים גדולים. "הסיפור של בלה ופאדי הוא סמל לתקווה חדשה באזורנו – תקווה שמשתקפת בהסכמי השלום ההיסטוריים שהשגנו בשנה האחרונה עם מדינות ערב".
כן, פאדי הערבי ייצג בנאום הפתטי את השאיפה להסכם עם רע"ם, ומה יותר טוב מלספר את הסיפור בערב כזה שעושים ממנו סרט טורקי מפואר? אז מה אם זה אמור להיות טקס זיכרון לשישה מיליון קורבנות? עכשיו ביבי הוא קורבן, וחובה להציל אותו.
וכמובן המאבק באיראן, וההצהרה שכל הסכם עם איראן לא מחייב אותו, את ביבי. הוא משחק אותה עצמאי בשטח, הוא עבדאיי על הנשיא ביידן. בבלה־בלה על החבר החדש, אלברט בורלא, נשיא חברת פייזר, ביבי איבד אותי. גם לי יש קווים אדומים. כמובן שהצענו לבורלא להשיא כאן משואה, אבל הסלוניקאי יותר חכם מאיתנו, הוא סירב בנימוס.
גם הוא, בעיקר הוא, מבין את הביזנס: ישראל לא נבחרה סתם להיות הפיילוט של העולם, וגם שילמה פי שלושה־ארבעה מכל המדינות האחרות על החיסון. מה עוד היה בהסכם לא נדע, כי הוא חסוי ל־30 השנים הבאות. אם ביבי יחיה עד אז, בעזרת השם, השוטר והשופט, נאריך את תוקף החיסיון.
לא שמעתי בנאומו של ראש הממשלה את הקשיים היומיומיים של ניצולי השואה, בעיקר אלה שעלו מברה"מ בתחילת שנות ה־70 וצפונה. את אותם שורדים שלא הספיקו לצבור מספיק כסף כדי לחיות בכבוד כאשר יצאו לגמלאות. לחלקם אין מספיק כסף לאוכל ותרופות, אבל זה לא הסתדר לו בנאום. הם לא יוקרתיים כמו אלברט בורלא. הם נשארים בחיים באמצעות תרומות של עמותות פרטיות כמו "יד עזר לחבר", בניהולו של שמעון סבג מחיפה.
המדינ'ע לא נותנת לירה סורית דפוקה לעמותה הזו שמחלקת לניצולי שואה נזקקים יותר מאלפיים ארוחות חמות ביום. המימון מגיע מחו"ל ומתרומות של ישראלים. על השורדים האלה ביבי לא דיבר.
ב־73 שנותיה צברה המדינ'ע שלנו הון עתק שנועד לרווחתם של ניצולי השואה. יש קרנות שמנהלות את הכסף הזה בהיקף של מיליארדי שקלים. וכולם מחכים לפתרון הסופי של הטבע האנושי, שכל ניצולי השואה ילכו לעולמם. זה או־טו־טו. אז אפשר יהיה לחלק את הכסף לשותפים גועליציוניים, ואנחנו לא נדע כלום. אולי יטילו חיסיון על ההליך ל־30, אולי אפילו 50 שנה.
וכל אגם הדרעק ונספחיו ימשיכו להגיע לטקס השנתי, חנוטים בחליפות כהות, ויקשקשו בפאתוס עד כמה אנחנו מדהימים כחברה שערבה זה לזה. אבל תכלס אנחנו בושה, איש־איש לעצמו, כל השאר זה קשקשת ברשת.
# # #
ביום שלישי הושבע המושב ה־24 של אגם הדרעק. 18 דיירים חדשים נכנסו לסחלה־וח'לה. יום אחרי, שיגר העיתונאי החרדי ישראל פריי תמונה של המליאה – רק 35 דיירים הטריחו את עצמם להגיע לעבודה, למליאה ולמשכן כולו. התעייפו החבר'ה שעולים לנו כ־70 אלף עלות מעביד חודשית לדייר/ת באגם הדרעק, לא כולל עלות לשכה לכל אחד מארבעת העוזרים הקבועים. קורה, ההתרגשות הרגה אותם. אבל יפה שהם נשבעו "מתחייב אני", כאילו הייתה זו התחייבות "מתחייב אני להגיע לעבודה כשיבוא לי, אם יבוא לי, ואם לא אז לא. למה מה קרה?".
מיותר לציין ששכר דיירי אגם הדרעק הוא מהגבוהים בבתי הנבחרים בעולם. הוא גבוה למשל הרבה יותר משכרם של חברי הקונגרס האמריקאי. אני מניח שאצל האמריקאים באים לעבודה, כי אם לא באים, הציבור שולח אותם צ'ורטי־ווז־נעייט.
אנחנו אומנם בתוך שבועיים של ימי זיכרון, אבל לאדון סמוצ'קנע מהציונות הדתית זה לא מפריע להכריז על מלחמה בערביי ישראל. "שמעתי שאחרי שהרב שמואל אליהו שליט"א אמר שמוסלמי אמיתי צריך לדעת שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, אחמד טיבי פתח עליו את פיו. אז אחמד, לאורך זמן ערבים כמוך שלא מכירים בכך, לא יישארו כאן. הרב שמואל ורבבות תלמידיו, ובהם אנחנו, נדאג לכך".
איזה גבר סמוצ'קנע, הא? ממש שאקל, שאת הכשרתו הלוחמנית קנה כעוזר פקידה בקריה, בשירות צבאי מקוצר שאותו החל בגיל 28. אני אוהב עבדאיית כאלה, שמבטיחים לעראברים שהאברכים יגרשו אותם מכאן. ומי זה בכלל הרב שמואל? למי הוא קובע כאן, מי סופר את היהודי הזה, למה הוא טוב בדיוק, חוץ מלקבוע לאחרים במה הם יאמינו?
אנחנו אומנם תחת שלטון תיאוקרטי, אבל החילונים, שהם עדיין רוב כאן, לא רואים את הטיפוס הזה ממטר רץ. במקרה הטוב הוא גימיק.
למי ששכח את הפוייסק הנכבד שמואל אליהו, שהוא גם חבר מועצת הרבנות הראשית ורבה של העיר צפת - שהוביל מהלך שלפיו אסור לעראברים לגור בעיר - הנה תזכורת קצרה, מאתר סרוגים מ־22 ביולי 2019:
"הארץ מקיאה את הערבים", טען הרב'ה הגזעני החשוב בטקס פגאני של תפילה בשילה, במטרה למנוע בניית עיר ערבית חדשה בסמוך ליישוב. אז אם הטיפוס הזה הוא ממעצבי המדיניות של היהדות הנאורה והמתקדמת, אני מוותר על הכבוד להיות יהודי. לא חייבים להיות גזענים ופאשיסטים, ממש לא.
הג'מעה הזו של הציונות הדתית הגזענית מבטיחה לכל מי שרוצה לשמוע שחבריה ידאגו להחזרת המשילות בנגב. כן, רק הם. מארגון הפשע שלהם באיו"ש הכיפות לא חוששים כלל. מותר לכיפות להתפרע קצת ולהתעלל בערבים מסביב, זה הרי מדאורייתא ומתאים לערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. אז המאפיה הקטנה הזו תקפה את הרב אריק אשרמן בסמוך למאחז מעלה אהוביה שפונה אתמול.
בחודשים האחרונים שלחו הגנגסטרים של הכיפות, משל היו לפק'ה, את העדרים שלהם לרעות בשטחים חרושים של פלסטינים באדמות דיר ג'ריר וטייבה. הרב אשרמן הגיע למקום וביקש מהגנגסטרים לפנות את העדר מהשטח. אז קפצו עליו עם מקלות, ופירקו אותו. הקטע היפה באירוע היה שאחד מהכיפות מכה את הרב, והשני צורח "בלי מכות, בלי מכות".
כן, עם הג'מעה הזו חייבים לטפל רק באמצעות טייזר, אז הם פחות עבדאיית. אומנם יש תיעוד של צלם ועיתונאית, המשטרה רק חייבת לאסוף את הגנגסטרים צעצוע ולדאוג שיועמדו לדין. אבל אני מסופק אם זה יקרה, יש להם לובי באגם הדרעק מימינה והציונות הדתית. לא יקרה כלום, אפילו לא למראית עין. אולי הזמנה לחקירה וזהו.
# # #
נפתלי הגבר שרוצה להיות רה"מ עם כל ש־ב־ע־ת מנדטיו, הודיע לאומה שהוא נגד חרם. אחרי פגישה עם נתניהו הוא צייץ: "בגלל חרמות ותחושת רק אני צודק, איבדנו את ביתנו לפני אלפיים שנה". לא חייתי אז ואיני יודע, גם נפתלי לא יודע מה קרה אז.
אבל אני כן זוכר את נפתלי הגבר מחרים בשידור את יאיר לפיד, ואף חותם על מסמך חרמות. גם את מפא"י הוא קצת מחרים וגם את הרשימות הערביות ומרצ, אבל לשקר מותר, גם עם כיפעל'ה על הראש. בבחירות 7,6 ,5 אני איהנה לצפות בביבי שותה לו את המפלגה ומסיים לו את הקריירה הפוליטית.
כן, יש פעולות שביבי מבצע שעושות לי כיף גדול. גם פתיחת משפטו בתיק 4000 עושה לי כיף גדול. לקרוא ולשמוע את כל הספונג'דורים של ביבי מתפתלים בשבילו בכל הרשתות ותחנות השידור זה מדהים. אבל המאכער/ספונג'דור, יעקב ברדוגו, נפל כטרף דווקא אצל קולגה/מאכער/עד מדינה, ניר חפץ.
ב־5 באפריל צייץ המאכער ברדוגו, שמנהל מלחמה נגד ד"ר אביחי מנדלבליט, את הציוץ הבא: "מנדלבליט, כמזכיר ממשלה, נפגש בסביון בביתו של דן מרגלית, בתיווך עד המדינה ניר חפץ, לצורך קבלת תקשורת אוהדת במרוץ לתפקיד היועמ"ש. לך".
שלוש שעות מאוחר יותר השיב לו חפץ: "ברדוגו מכובדי. מבלי להתייחס לתוכן הציוץ שלך, בא לך אולי שניכנס בהזדמנות זו לדיון פרטני, גם על תוכן שלוש הפגישות שקיימתי ותיווכתי בעניינך. רק תבקש".
ברדוגו לא ביקש, ונורא חבל לי. אז כתבתי לשניים תשובה הולמת. "חחחח... איך אני אוהב שכל הדרעק משפריץ על כל המאכערים. תנו לי עוד מזה. א־מחייע". כן, לכל הספונג'דורים האלה אין דם בגוף ולא בושה בפרצוף, והם אלה שמייצרים פה תקשורת. מילא היו עושים זאת רק ברשתות החברתיות, אבל ברדוגו משתמש ביחידה צבאית, גללי צה"ל, כדי לנהל מאבק השמצות נגד נשיא המדינה, רובי ריבלין. כנראה שהמפקד של גללי צה"ל, שמעון אלקבץ, מאוד אוהב את הטינופת שזורמת בתדר שהופקד בידיו, אז הוא מאפשר לספונג'דור לעשות מה בראש שלו, ואין שום מפקד בצה"ל שמעוניין להפסיק את זה.
מה הבעיה להפריט את תחנת הגללים? שיבוא משקיע פרטי, ירכוש את התחנה ויאפשר לברדוגו לשדר שמונה שעות ביום. מדוע משלמי המסים בישראל חייבים לממן את הטינופת הזו? מדוע חיילים בשירות חובה חייבים להיות משרתים במדים של ברדוגו ועמיתיו? מתי מפסיקים את זה?
אפילו הילד"ז אוהב להיות מאכער. בפוסט שפרסם עם פתיחת משפטו של אביו, כתב: "ראיתי הערב לצערי, את הדיווח על משפט הראווה של נתניהו במהדורה המרכזית של ערוץ התעמולה 12. זה לא היה מבייש את התקשורת בימי סטלין. אנחנו, אנשים שחיים את הרשתות החברתיות, חוקרים, יודעים את האמת, יודעים כמה התעמולה של הערוץ הזה היא הזויה, וחסרת כל קשר למציאות".
אחסוך מכם את הבלה־בלה בהמשך, אבל התפעמתי מחוקר התקשורת החדש. מתי הוא יפרסם את מחקרו על ערוץ 20 הזניח ואלפי צופיו? זה בטח יהיה מחקר אמפירי עם נתונים השוואתיים. אני כבר לא יכול לצפות למאמר המנומק.
# # #
הסתיים הטירוף סביב הפסח. עוד לא נרגעתי מהנחייתו של מוישה גפני להפסיק את שאיבת המים בכנרת מחשש לחמץ. התפוצצתי מצחוק בקריאת הידיעה. בכנרת שוחות בעירום גויות, לא עלינו; בכנרת שוטפים כלים שבהם בישלו ואכלו גדי בחלב אמו; בכנרת מבשלים וצולים יידעלך כל מיני שרצים מהים וגם בשר טרף; אבל גפני מודאג מהחמץ לפסח. אנחנו באמת מדינה מפגרת ופרימיטיבית, אם אדם כזה שותף לניהול העייסק.
הפסיכוזה הזו תימשך גם השבוע, לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, וקורבנות הפיגועים. החליפות השחורות מהטקס בערב יום הזיכרון לשואה יגיעו לאותו מקום גם ביום שלישי. אותם נאומים פתטיים, אותם חניוקים שיסרבו לכבד את זכר הנופלים בצפירות יום הזיכרון. החניוקים מתעלקים על תקציב המדינה, אבל רוב מוחלט מביניהם לא נותנים כלום, כולל שירות ביטחון כנדרש בחוק.
זה לא ימנע מהמאכערים שלהם להגיע לטקסים, כי זה כבוד וכל סגל א' יהיה ואפשר להסתחבק. המציאות שלפיה עשרות חניוקים הגיעו למנגל בכנרת, תחזור על עצמה גם ביום הזיכרון. והלב יבער, והטירוף יתחיל לעלות. אבל הלו, הם הרי ימין לאומי! מלא־מלא, הם שותפים להכרעות ביטחוניות, כי ביבי רוצה אותם איתו. הם לא יוצאים לקרבות, הם גם לא מוכנים לשרת בתפקידים עורפיים, הם כאן רק כדי לקחת, לא לתת כלום. אבל אם שואלים אותם למה ככה, יש להם תשובה: "ומה עם הערבים, מה הם נותנים?".
ככה נראית ישראלה ביום הולדתה ה־73. רקובה מפנים, מושחתת, עם עבריינים ונאשמים בגועליצייה על הקופה, כי הכי חשוב להיות על הקופה ולחלק אותה בין אנ"ש. אבל לירה סורית דפוקה, כדי להציל את חייה של אורית ממן, ואת חייהם של חולים שסל התרופות לא כולל פתרון למצבם, אין. פשוט אין.
ביבי בטח ימנה את כל הישגיו גם ביום שלישי. הוא ידבר פוליטיקה, וימצא חיבור הולם לערבים שהם שותפיו החדשים. תכלס אני מעדיף אותם על פני החניוקים. כי במלחמה הבאה היהודים הטובים והמועדפים בתקציב לא יצטרפו למאמץ הלאומי. גם הערבים לא, אבל כפי שאמר הטיפוס הזה מצפת: "הארץ מקיאה את הערבים".
הבנו, בטח שהבנו. כשמסבירים לנו לאט, אנחנו מבינים מהר.
[email protected]