בשבוע המטלטל שבין יום השואה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות הטרור ויום העצמאות התייחדנו עם כלל הנופלים, וביניהם עם חברינו לשירות הביטחון הכללי, עמיתינו לדרך, לוחמי הדממה, שמסרו נפשם במערכה המתמשכת על ביטחון ישראל.
אנו מוקירים את מסירותם ועוז רוחם. הציבור בישראל, כולו, חב להם רבות - ברוב המקרים בלי לדעת דבר על אודות מעשיהם ותרומתם לביטחון העם והמדינה.
סיפורי חייהם של כל הנופלים במערכות ישראל מהווים פסיפסים אנושיים רבי־פעילות ומרגשים של מסירות, שליחות והקרבה. כל הנופלים הורישו לנו צוואה כי עלינו להמשיך את הדרך שאותה סללו בחייהם, ולכבד את זכרם בעשייה, בנייה ותרומה לעם ולמדינה.
כל הנופלות והנופלים יקרים ללבי. כל אחת ואחד מהם ראוי להנצחה ולזיכרון. כל אחת מהמשפחות השכולות - סבים, הורים, אחים ואחיות, ילדים ונכדים - הינה חלק בלתי נפרד מתקומת ישראל ועוצמתה.
בחרתי לכתוב השבוע על שלושה מחללי השב"כ, שמעבר להיכרות והקשר האישי עמם, הם מייצגים, לדעתי, את הפסיפס האנושי ואת שורת הנופלים הקדושה.
עם ברוך כהן ז"ל שירתי יחד בשכם מ־1967. ברוך, בן למשפחת לוחמים, דור חמישי בארץ, נולד ב־1936 בחיפה. בנעוריו היה פעיל בחיים הספורטיביים והחברתיים בעירו, ואחר כך הצטרף במסגרת תנועת הצופים להכשרה בעין חרוד. בשנת 1952 התגייס לצה"ל והשתתף בפעולות תגמול רבות, ובהן בפעולת קיביה. את נורית, אשתו, הכיר בצבא. הם נישאו ב־1956 ועברו להתגורר בקיבוץ רעים.
ב־1959 התגייס ברוך לשב"כ ושימש קצין מודיעין וחוקר בצפון הארץ. ב־1967, לאחר מלחמת ששת הימים, הוצב בשכם וב־1970 הושאל למוסד ויצא עם משפחתו לאירופה. ברוך היווה דוגמה ומופת לקצין מודיעין וחוקר מוכשר ומיומן. הערבית האותנטית, יכולת הקשר המופלאה, הזריזות והתחכום היו לשם דבר בשירות ומחוצה לו. ברוך נהרג במדריד בידי מרצחי טרור ב־26 בינואר 1973. בן 37 היה בנופלו. נקבר בבית העלמין הצבאי בחיפה.
את אבי בן שמואל ז"ל הכרתי במהלך שירותנו במרחב ירושלים של השירות. אבי נולד בתל אביב בשנת 1946. הוא התגייס לנח"ל לקיבוץ רביבים בנגב, ומיד אחרי מלחמת ששת הימים הצטרף לגרעין שהקים את קיבוץ מרום גולן ברמת הגולן.
הוא למד באוניברסיטה העברית והצטיין בלימודי השפה הסינית וההיסטוריה של סין. ב־1971 נשא לאשה את יעל, ובשנת 1973 גויס לשב"כ ושירת כקצין שטח בחברון. לאחר הפסקה בת מספר שנים חזר לתפקיד חוקר במרחב ירושלים.
אבי, אדם חייכן, מעמיק ואיש חברה ושיח, נהרג באסון צור ב־11 בנובמבר 1982, לילה אחד בלבד לאחר שהגיע ללבנון. לעולם אשא עמי את מראות ניסיונות החילוץ בבניין שנפגע בצור. אבי ושאר ההרוגים הובאו לקבר ישראל מאדמת לבנון הארורה. בן 36 היה בנופלו. נקבר בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
נועם כהן ז"ל נולד בירושלים ב־1966, היה חבר בבני עקיבא ובשנת 1984 התגייס לצה"ל - לגולני ואחר כך לסיירת מטכ"ל. נסע לטיול ארוך בחו"ל ושיתף את משפחתו בחוויות של "תרמילאי דתי" ממסעותיו. היה חייכן ואומן השילוב בין צרכים מבצעיים להגבלות הדת. בן נאמן למשפחתו המיוחדת והפעילה בנושאי חינוך וקהילה.
בשנת 1990 התגייס לשב"כ והוצב כקצין שטח באזור רמאללה. נועם נהרג בעת פעילות מבצעית ברמאללה ב־13 בפברואר 1994. נקבר בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
דמותם של החללים הרבים עומדות תמיד אל מול עיניי. הכאב וחוסר האונים כבדים ומעיקים. הפסוקים "זיו העלומים" ו"יפי הבלורית והתואר" הופכים להיות חיים וצורבים. יום הזיכרון אומנם מאחורינו, אך רוחם של החברים שאבדו מלווה אותי לכל מקום.
ודווקא על רקע הימים המטרידים שאותם ישראל עוברת, הכאב מתגבר. זכר נופלינו מחייב אותנו, את כולנו, ליתר אחדות, סובלנות, שוויון וכיבוד הזולת. ערכים שרבים מהם אבדו לנו ולישראל כולה. זכר אלו שהקריבו חייהם למען המדינה ולמעננו מחייב אותנו, ובמיוחד את נבחרי הציבור שלנו, ליתר דרך ארץ והתנהגות הולמת.
זו צוואת הנופלים - ועלינו מוטלת החובה למלאה!
הכותב הינו ראש השב"כ לשעבר ונשיא חברת CGI למודיעין עסקי
[email protected]