בכל הדיווחים והפרשנויות על הצפוי לגבי עתיד הסכם הגרעין עם איראן, שמה של מדינה אחת אינו מוזכר – רוסיה. במקומה מתמקדים המדווחים והפרשנים בתפקידם של ארצות הברית והנשיא ג’ו ביידן במהלכים הצפויים.
רוסיה חתומה על הסכם הגרעין המקורי עם איראן שנחתם ב־2015. כמו החתומות האחרות - גרמניה, צרפת, בריטניה וסין, ובניגוד לארצות הברית בימי טראמפ, היא לא פרשה מההסכם. אבל יש משהו המבדיל בין רוסיה לחותמות האחרות: היא לא רק תומכת בהבטחת המשך תוקפו של ההסכם המקורי, אלא היא פועלת בשטח כדי להוביל לאשרורו מחדש.
רוסיה איננה דורשת שום שינוי בנוסח המקורי של ההסכם. אין לנשיא פוטין שום בעיות עם נוסח ותוכן ההסכם משנת 2015. לרוסיה חשוב להשיג את אישורו מחדש של ההסכם אפילו יותר מסין, שכידוע חתמה לאחרונה על ברית עם איראן. פוטין לא מסתיר את תשוקתו להשביע את רצונה של איראן. רוסיה משתפת פעולה עם איראן ומתואמת עם טהרן גם בכל הנוגע למצב הפנימי בסוריה. זה לא מקרי שדווקא נציג רוסיה בשיחות הגרעין מול איראן בווינה לאחרונה היה הראשון שיצא עם הודעה לתקשורת שלפיה “יש התקדמות משמעותית בשיחות”.
אבל מי האחראי לעתיד ההסכם לפי התקשורת? הנשיא ג’ו ביידן. אף לא מילה על אחריותם של מנהיגי גרמניה, צרפת ובריטניה. אף לא אזכור של הערבות של מעצמות אלה, או של רוסיה, ליישומו של ההסכם.
כידוע, ישראל מטפחת בשנים האחרונות יחסים ידידותיים עם רוסיה. ראש הממשלה בנימין נתניהו אף ביקר פעמים אחדות בקרמלין ונפגש עם פוטין. גם שר החוץ גבי אשכנזי, טס לאחרונה למוסקבה לפגישה עם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב. על מה הם דיברו? האם אשכנזי ביקש מלברוב להרגיע קצת את המאמצים לזירוז אישור הסכם הגרעין, שישראל כל כך חוששת ממנו? האם המליץ אשכנזי לעמיתו הרוסי לשקול כמה שינויים בנוסח ובתוכן ההסכם?
שתי משלחות של בכירים ישראלים, בראשותם של ראש המוסד יוסי כהן וראש המל”ל מאיר בן שבת, יצאו השבוע לביקור בוושינגטון שבו יתקיימו פגישות עם בכירי הבית הלבן במטרה להשפיע על ארצות הברית לשלב בצעדיה לגבי עתיד הסכם הגרעין את דאגותיה של ישראל. אי אפשר להגזים בחשיבותו של הביקור. אבל אין מאמץ ישראלי דומה מול רוסיה או מול אחת ממעצמות המערב החתומות על ההסכם. מדוע?