זה היה השבוע של בני גנץ. דג הזהב הפך לכריש. הרמטכ"ל הבין שבפוליטיקה אין גנרלים, יש רק חיילים וסכינים. הטירונות הפוליטית שעבר הייתה ארוכה יותר מהטירונות בצנחנים. היא נמשכה שנתיים. הוא הבין, באיחור רב, שבג'ונגל הפוליטי צריך לתת את המפתחות למקצוענים.
הצוות הנוכחי שלו נותן עבודה. ביום חמישי האחרון הצטרף עו"ד רונן אביאני כמנהל המו"מ. ליד אביאני, שועל הוא שה תמים. אביאני לא רואה בעיניים ולא לוקח שבויים והוא זה שאחראי על אירועי הימים האחרונים שהפכו את גנץ מגרוטאה פוליטית מביכה למגן הדמוקרטיה, נוטר עולם המשפט ומי שעשה בית ספר לקוסם הפוליטי הגדול ביותר בהיסטוריה של ישראל.
כשנכנס לתפקיד בחמישי, הבין אביאני שאף אחד לא לוקח את גנץ ברצינות. איש לא מדבר איתו, מנסה להבין אילו תיקים הוא מבקש בממשלת השינוי. נוכח־נפקד. ביום ראשון נודע שפגישת לפיד עם משה גפני המיועדת לשני, בוטלה. אביאני זיהה את ההזדמנות. עוד באותו יום הבליח יענקי קנייבסקי בקומה ה־14 במשרד הביטחון, לפגישה עם השר. תמונה מהאירוע ההיסטורי מצאה דרכה לתקשורת איכשהו.
הפגישה הייתה טובה באמת. גנץ קרוב לעולם התורה. הוא בוגר ישיבה, כידוע. אירועי הקורונה וההיחלצות של משרד הביטחון וצה"ל לטובת הערים החרדיות קירבו בינו לבין המגזר. הוא הבטיח לקנייבסקי ג'וניור ש"לא חשוב איפה אני אהיה, תמיד אדאג לכם". הנכד הראשון נפעם. הוואטסאפים ששיגר לאנשי גנץ אחרי הפגישה בישרו על ציר חדש, ברית חדשה, מה שתרצו. אנשי נתניהו, שהזדעקו לתבוע את עלבונם, קיבלו תשובות ישירות. גנץ איש מצוין, נאמר להם, איך הגעתם למצב כזה איתו?
למחרת הפגישה הזו יצרו נציגי לפיד קשר עם גנץ בפעם הראשונה. "חבל שהיינו צריכים לדבר איתם דרך גדול הדור", אומרים אצל גנץ. אבל זו הייתה רק ההתחלה. ביום שלישי הגיע זמנה של ישיבת הממשלה שכפה בג"ץ, לדיון במינוי שר משפטים. לקראת הישיבה הזו, היוצרות התהפכו: גנץ הגיע אליה מוכן, מאומן ומתורגל. נתניהו הגיע בעיקר מבוהל. התוצאות היו בהתאם.
לגנץ הייתה תוכנית מגירה מפורטת, עם כל התרחישים. אביאני הוא עורך דין. הוא ידע שבקצה האירוע ממתין דיון בבג"ץ, שאיבד מזמן את סבלנותו. לכן הוא החליט לקחת את גנץ לקצה מול נתניהו. הדבר היחיד שלא הובא בחשבון היה האפשרות שנתניהו יאבד עשתונות בצורה מוחלטת ויעלה מועמד מטעמו. זה קרה.
זו הייתה אחת השגיאות האסטרטגיות הדרמטיות ביותר שנתניהו עשה בשנים האחרונות. תכף נגיע אליה. עוד קודם הכינו אנשיו של גנץ את הישיבה בקפדנות. הם בדקו, שוב ושוב, שעל סדר היום כתוב "מינוי שר המשפטים בני גנץ". שלא תהיה שם מילה נוספת. על פי החוק, ההסכם הקואליציוני ותקנון הממשלה, זה יאפשר להעלות רק את מועמדותו של גנץ. זה התאפשר רק בגלל התערבות בג"ץ, וגנץ לא התכוון לתת לנתניהו למסמס את זה.
התוכנית של גנץ הייתה ללכת להצבעה. יאושר, טוב. לא יאושר, פחות טוב אבל אז בג"ץ יתערב. הוא התחבר לישיבה בשלב הראשון מביתו, אחר כך נכנס לרכב ונסע לג'וליס, שם המתינו לו הרמטכ"ל וכמה מבכירי אט"ל לישיבת עבודה. לשר הביטחון הותקנה מערכת מיוחדת ברכב המאפשרת לו להשתתף בישיבות הזום השונות בתנאים אופטימליים.
הבעיה היא שהישיבה עצמה הייתה הרבה פחות אופטימלית. שרי הליכוד הממושמעים עלו בזה אחר זה כדי לתקוע את האירוע, לחרף את כחול לבן, את גנץ, את המינוי ואת הכל. הגדישו את הסאה אמיר אוחנה ("שנשמע כמו חבר במשפחת פשע", אמר לי השבוע אחד מאנשי גנץ) וכמובן, מירי רגב, שהחלה לצווח שגנץ לא מקדם מינויים במשרדה ("לא נכון", אומרים אצל גנץ, "מי שתוקע זה משרד האוצר").
בינתיים הגיע גנץ לג'וליס, לקח איתו את האייפד והציב אותו בטווח נגיעה. כשסאת סבלו נגדשה, אל מול האשמותיה של מירי רגב, סבלנותו פקעה. הוא פתח את הזום ואמר "רבותיי, זה נגמר. ראש הממשלה, מבחינתי תם האירוע. אני דורש הצבעה כאן ועכשיו". נתניהו נדהם. ההצבעה התקיימה, המינוי נדחה ברוב שרי הליכוד.
גנץ זעם. אבל ההפתעה האמיתית עוד המתינה לו. נתניהו הגיב מיד: אני רוצה להציע מועמד נגדי. אופיר אקוניס. ושוב, הצבעה והמינוי אושר. גנץ השתולל, היועץ המשפטי לממשלה, שנתניהו סירב להעניק לו את זכות הדיבור כדי שיברר אם המהלך חוקי, השתולל אף הוא. את נתניהו זה לא עניין. הוא היה באמוק. "זה נראה כאילו מישהו מפעיל אותו מרחוק", שחזר אחד ממשתתפי הישיבה האסונית. כך או אחרת, אקוניס הפך לשר המשפטים. כאילו.
# # #
הישיבה יצאה להפסקה. במהלכה הבין נתניהו את גודל האסון. הוא התקשר לגנץ. גנץ סירב לקבל את שיחת הטלפון. "תגידו לראש הממשלה", אמר לאנשיו, "ששר הביטחון ידבר איתו רק על נושאים ביטחוניים או מבצעיים דחופים". נתניהו לא ויתר. התקשר שוב, ושוב. אחר כך הקליט סרטון מפויס שבו הוא מציע להידבר ולהגיע למועמד מוסכם. הוא שכח, כנראה, שכבר מינה שר משפטים טרי, אבל נזכר שהדיון בבג"ץ עומד להתקיים ולא צפוי לו שם שום דבר טוב.
הסוף ידוע. נתניהו התקפל ביבבה. הוא הבין שהאירוע כולו נגוע בניגוד עניינים חריף. הוא עוד לא חתם על הסכם ניגוד העניינים שעליו הבטיח לחתום (על הבסיס הזה קיבל את פסיקת בג"ץ שהכשירה את כהונתו), ועכשיו הוא מעלה, בשמו, את המועמד לשר משפטים ומביא לאישורו, בניגוד לחוק יסוד שהוא עצמו חוקק. ועוד לא הגענו לנזק שהוא המיט על עצמו בחזית הפוליטית. גדעון סער פרסם מיד ציוץ שכולו גועל מהאירוע, וגם נפתלי בנט צייץ ציוץ ביקורתי, אם כי הרבה פחות בוטה. נתניהו ניסה למזער נזקים, אבל הצליח בעיקר למזער את עצמו לגודלו הטבעי: "מלאך חבלה" (יצחק שמיר).
ביממה שחלפה בין המינוי של אקוניס לקבורתו קבורת חמור, ניסה נתניהו לזחול לעבר גנץ, אבל נדחה בשאט נפש. "בוא נגיע למועמד מוסכם", שיגר ראש הממשלה מסרים לחליפו, ונדחה. "המועמד היחיד זה גנץ", נאמר לו. עד שנשבר. ביום רביעי ישב גנץ עם אחד מאנשיו כשיצאו הפושים שנתניהו ממנה אותו לשר המשפטים. העוזר עדכן אותו. "ביבי ממנה אותך", אמר לו. גנץ חייך. "שחיתות", אמר, "עכשיו הוא ממנה, כשזה מתאים לו".
גנץ צריך להיזהר שההצלחה הזו לא תסחרר אותו. ביומיים האחרונים השאלה שמסעירה את המערכת היא האם גנץ תופר ממשלה עם נתניהו מאחורי הגב של כולם. האם ייעתר להצעת נתניהו להיות "ראשון ברוטציה". גנץ לא הכחיש את האפשרות הזו במפורש בראיונות שנתן ביום רביעי. מכאן ועד המסקנה שהוא מתכוון להבריז למצביעיו פעם שנייה, ארוכה הדרך.
אני מעריך שגנץ ממשיך לשחק פוקר עם לפיד. אגב, אביאני הוא חובב פוקר מקצועני ("הולדם"). הוא יודע שההצעה של נתניהו נועדה, בעיקר, להלחיץ את בנט. מה שגנץ באמת רוצה זה להביא להפנמה ב"גוש השינוי" שהוא יותר לגיטימי לתפקיד מנהיג הגוש מיאיר לפיד. כן, היריבות ההיא עדיין חיה ובועטת. גנץ במומנטום והוא מנסה להבקיע הלאה. אם לא ייזהר, ימצא את עצמו בסופו של דבר לבד.