"אני אחראי, אבל לא אשם", אומר השר לביטחון הפנים. מפקד המחוז הצפוני הודיע ש"הוא אחראי, לטוב ולרע", אבל לא אשם. אז מי אשם? חייבים להיות יצירתיים!
אם לא נמצא אשם, עוד יאשימו את הממשלה. ואתם יודעים מי עומד בראש הממשלה כבר 12 שנים ברציפות, כן? אז רגע, בואו נחליט שבג"ץ אשם. כן, כן, השופטים המנותקים האלה! הרי בגללם נוהרים כל שנה מאות אלפים למתחם שמנוהל בחובבנות, לפצצת זמן שהפכה לגיא הריגה.
הרי רק בג"ץ הוא שהפך את האתר הקדוש הזה למסחטת כסף של רבנים וארגוני הקדשים שונים, לתעשייה מניבה המבוססת על אמונה עממית אותנטית שמתורגמת על ידי מקורבים ומאכערים למעיינות ממון. זה בית המשפט העליון אשם בהכל (לצורך הפרוטוקול, ברדוגו ביקש לקבוע שמנדלבליט אשם, אבל נדחה).
בזמן שנחתם בשבת, הביביסטים קיבלו פקודת יום: בית המשפט העליון מנע מהמדינה להפקיע את מתחם מירון ולכן דמם של החוגגים מרוח על ידי השופטים. עכשיו, לפני שנצלול לשקר המתועב הזה, בואו נחשוב רגע מה היה קורה אם בג"ץ היה מאשר למדינה להפקיע את ההר הקדוש. איך מבתר המדינה, הד"ר אבישי בן־חיים, היה חופר עכשיו מעשיות על "ההגמוניה" הלבנה והמנותקת שמנתקת את עמך ישראל מהרב הקדוש והמתוק שלו. איך הם מעיזים, השופטים המבוצרים במגדל השן, להפקיע ברגל גסה את שמחתם של היהודים ואת ששונם?
בעניין בג"ץ, העובדות: מי שהחליט להפקיע את המתחם היה שר האוצר יאיר לפיד. הוא הבין את גודל הסיכון ואת רמת הזוועה ועשה מעשה. עמותות ההקדשים השונות השולטות במקום עתרו לבג"ץ. אגב, בגלל זה הוא קיים, הבג"ץ. לתת סעד לכל מי שחושב שהמדינה עשתה לו עוול. במהלך העתירה, החליטו המדינה והעותרים ללכת להליך גישור. בג"ץ אימץ את זה.
בתי המשפט יעדיפו תמיד גישור על פני ניהול הליך משפטי ארוך ומייגע. הנה ציטוט מפסק הדין: "לאחר שמיעת הטיעונים, התקיימו הליכי גישור ממושכים... משהצדדים לא הגיעו לידי הסכמה סופית קיימנו דיון תזכורת נוסף, בסיכומו ניאותו המדינה והעותרים לקבל את הצעת המגשר. הוסכם על הסדר זמני לתקופה של שלוש שנים שיבוא בשלב זה חלף ההפקעה, תוך שהמדינה הבהירה כי היא שומרת על זכותה לחדש את ההפקעה אם יתברר שההסדר אינו מיושם".
המדינה הסכימה לדחייה של שלוש שנים. אבל עכשיו מאשימים את בג"ץ. ובכל זאת, לא זה העיקר: גם אם המקום לא הופקע, אין שום סיבה שתשרור בו הזנחה. אין שום סיבה שלא ייקבעו וייאכפו סידורי ביטחון. הרי גם אצטדיוני הכדורגל השונים אינם רכוש המדינה. גם אחרי היציאה מהקורונה, מספר הנכנסים לאצטדיון שיכול להכיל 30 אלף איש מוגבל לכרבע מהכמות הזו. אותו כנ"ל באתרים אחרים שבהם מתקיימים אירועים המוניים. יש סידורי ביטחון. אוכפים אותם. יש רישיון אירוע. מפיק אחראי המהווה "כתובת". בעל בית אחראי על המגרש. ומיהו בעל הבית האחראי העליון? כן, המדינה. המשטרה. המשרדים הרלוונטיים ובראשם, כמובן, ראש הממשלה. קוראים לזה אחריות. היא באה יחד עם הסמכות ועם המנהיגות. מצרכים שאזלו במקומותינו.
ב־2008 כבר קבע מבקר המדינה שהמתחם במירון לא ערוך לקליטת עשרות אלפי החוגגים וקבע ש"אין מקום להמשיך לאפשר את המשך המצב הקיים". כעבור שלוש שנים, בדוח עוקב, המצב לא השתפר. מה קרה לדוח הזה? מה שקרה לדוח המבקר על מצב כיבוי האש בישראל. בסיפור הזה, גמרנו עם 44 ההרוגים בשריפה בכרמל. באירוע מירון, זה 45 הרוגים. המשותף לשני המקרים היא זהותו של ראש הממשלה. בנימין נתניהו. אז, הוא ברח מאחריות, שאותה הטיל על שר הפנים אלי ישי. הפעם, כך אני מנחש, יהיה לו קשה להטיל משהו על אריה דרעי. הוא חייב את אריה דרעי להישרדות בתחומים אחרים. הממ, מה עם אמיר אוחנה?
שלמה לוי, מי שהיה ראש המועצה המקומית, מספר על פחד מוות שמפחד "הדרג המדיני" מאותן קבוצות של הקדשים ורבנים שמנהלות את האתר. במשרד המשפטים סירבו בכירים לקבל אחריות על המקום. הצעת חוק שמסדירה את האתר ומעבירה את הניהול לידי המדינה, באמצעות מינהלת מיוחדת, הוכנה אך לא הוגשה. החרדים לחצו, המדינה התקפלה. אבל בג"ץ.
ביום שישי חשפנו ב"מעריב" את הדוח שכתב ניצב משנה אילן מור, בכיר באגף התנועה, על מירון. הכותרת מצמררת: "ההילולה במירון, מוחקים את הכתובת מעל הקיר". כולם ראו את הכתובת הזו. כולם ידעו אותה. כולם המתינו בסבלנות אין קץ לאסון שיתרחש. בכל שנה הוא כמעט התרחש. הארכיונים בערוצי הטלוויזיה גדושים תמונות של חוגגים מספרים איך כמעט נחנקו וכמעט נרמסו ואיך הילדים כמעט נמעכו תחת ההמון, ומה קרה? כלום לא קרה. ראש הממשלה לא מעז להוציא מהידיים של אריה דרעי או החרדים האשכנזים שום דבר, אז את מירון הוא ייקח להם? הכי קל להפיל את זה על בג"ץ.
לא רק נצ"מ מור ראה את ה"כתובת על הקיר". צ'יקו אדרי, ב־2014 ראש אגף התנועה והיום המנכ"ל של אמיר אוחנה, אמר את הדברים האלה: "הדבר שהקשה עלינו היה נושא הכוונת הולכי הרגל. ירידת מסה של אנשים ללא הכוונה. היה קשה לתקשר עם האוכלוסייה, זה משהו שנצטרך לטפל בו בשנה הבאה, אם יש משהו שהתפללתי אליו במשך כל התהליך הזה הוא שלא יהיה לנו אסון המוני. זה משהו שהיינו צריכים להתייחס אליו בהרחבה".
האסון ההמוני קרה. הנס לא קרה. עצם העובדה שהאסון קרה רק עכשיו, היא הנס האמיתי. לקראת האירוע הנוכחי, התקוטטו ביניהם נתניהו ושריו על הקרדיט: מי מהם אישר לקיים את האירוע במירון "ללא אף הגבלה". ואכן, כל ההגבלות הוסרו. ההמונים נהרו. בניגוד לכל האירועים בעולם, במירון אין הגבלה. כל מי שבא, נכנס. יאללה, קדימה, ישועת השם כהרף עין. אם מישהו יעז להקשות קושיה או לעורר מהומה, יהיה לו עסק עם החרדים. אתם מצפים מנתניהו להסתבך עם החרדים? במצבו עכשיו?
רדיו 2000, תחנה חרדית, שידרה בערב האסון מהאתר. שעתיים לפני האסון התראיינו שם כל האחראים. הם נתנו קרדיטים זה לזה, פרכסו זה את זה, התרברבו ושמחו בטרם עת. הנה תקציר מצמרר: מנכ"ל משרד הדתות עודד פלוס התלהב: "זה מדהים! לחשוב שעד לפני שבועיים היינו בשיא הקורונה, ותראה את ההמונים שאנחנו מצליחים לקבץ פה. אין מילה אחרת מאשר נס... אני לא רוצה לקשור לעצמי יותר מדי כתרים, את רוב העבודה עשה הרב שווינגר מהמרכז למקומות הקדושים, אני, רוב העבודה שלי זה להביא את הכסף...".
"לפני שלושה שבועות הייתי בשיחה עם השר דרעי וכל ראשי מערכת הבריאות, יצאתי מהשיחה תחת הרושם שהולך להיות אירוע קטן. אבל אחר־כך קראו לי שוב ללשכה של דרעי ושמעתי זמירות חדשות. אחרי השיחה הרמתי טלפון לאנשים שלי ואמרתי, אתם מתכננים אירוע מלא! זה הולך כנראה להיות אירוע גדול, אני לא רוצה שנהיה בסיטואציה שלא הצלחנו להיערך. לא מעניין אותי, לקחתי את זה על הראש שלי, אתה מתכנן אירוע, כל השאלטרים הורמו, תכננתי גם בידיעה שבסוף הכסף יכול ללכת לריק, אם האירוע לא יהיה גדול, אבל הגעתי למסקנה שאם אני לא מקבל החלטה באותו רגע, לא יהיה אירוע. זה חלק מהנס". ובכן, נס לא היה לנו.
"ברוך השם אין תקלות"
הנה ראיון, שעתיים לפני שהכל התמוטט, עם הרב יוסף שווינגר, מנכ"ל המרכז לפיתוח מקומות קדושים. האיש משמש בתפקידו כבר 20 שנה, למרות שחטף שני דוחות מבקר חריפים מאוד על תפקודו. הוא מקורב לאריה דרעי, אז לא נוגעים בו. השאלה הראשונה שנשאל שווינגר בראיון הזה, למרבה הפלצות, הייתה זו: "ערב טוב, אתה עדיין חי, נראה מותש, באמת עברת ימים ארוכים והזויים... אבל ברוך השם, ההילולה מדהימה, אלפים על אלפים, מרגש ומשמח, איך אתה מרגיש אחרי שעות של מתח ולחץ?"
"אני שמח שהאירוע נגמר... כל הזמן היינו במתח שכל המערכות יפעלו כמו שצריך, שהכל ידפוק, שחס וחלילה איזה ילד של אמא לא יהיה בסכנה להיחנק, שיידחקו סביבו, השקענו הרבה אנרגיות... אתה רואה שהלחץ השתחרר והשמחה פורצת, אמרנו כה לחי אחרי ההדלקה של האדמו"ר מבויאן... זה משחרר לחץ של חודשים. כן יהיה, לא יהיה, כמה יבואו, מאה אלף, חמישים אלף".
ש: "כשאתה רואה את האלפים רוקדים, כשבעולם מתים אלפים מקורונה כל יום, צריך להיות עיוור כדי לא להבין את גודל הנס, את גודל האירוע".
"לגמרי, מה רבו מעשיך השם. גם בערב כזה כשהמונים מגיעים, זו זכותו של רבי שמעון שאפשר לכל כך הרבה עמך ישראל, שום קיבוץ ישראלי לא היה אחרי הקורונה בעם ישראל, בכזה היקף, בעולם כולו. זה המקום להגיד תודה רבה לנתניהו על שהביא את החיסונים".
ש: "אתם אחראים על דבר אחד, הפקת האירוע, תיאום בין כל הגורמים, מימון, אתם לא אחראים על השוטרים ולא על מד"א ועל משרד התחבורה. הדברים הטובים שמתרחשים כאן זה שלכם, של המקומות הקדושים, אני רואה את הלחץ הגדול של המשטרה, אי אפשר להתעלם מזה".
"בשביל זה אנשים חושבים שאם היה דחק, המקומות הקדושים לא התארגנו כמו שצריך. אתה היית עד לידי לאיזה אירוע שגם אותנו דחפו והשוטר ידע מי אנחנו ולא כל כך הזיז לו. לידנו עמד ח"כ מכובד וגם אותו דחפו כמו שצריך, ילדים כמעט נמחצו, מחזה לא נעים. אתה רואה שכל היום אומרים שצריך מפיק אחראי. המפיק האחראי היחיד בשטח זו משטרת ישראל ולכן אסור לתת לה לברוח מהעניין הזה. אנחנו מפיקים ומתכללים ומביאים את המימון אבל בפועל, בעל הבית בשטח ברמה של הבטיחות זו משטרת ישראל".
"אתה רואה את השבילים היפים, הצהוב, הכחול, הירוק, האדום, אתה רואה את המסכים הרבים, החניונים הרבים, שכבר בהם חונים למעלה... את מערת הלל שהורחבה במאות מ"ר, זה מרווח את הקהל, את הציבור, אני רוצה לספר לך על סיירת הבריאות שלנו, מסתובבים כאן כרגע עשרות פקחי בריאות שמתפקידם למנוע צפיפות, דוחק, קריאה לציבור לשמור על כמה שיותר מרווחים, לבקש מהציבור שאלה שנכנסים למתחמי הדלקות יהיו בעלי תו ירוק, מקבלים פידבקים טובים, בכניסה למושב יש עמדת חיסונים, מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה ואין עדיין?".
בשלב זה מצטרף המראיין לאקסטזה. "זה מדהים מדהים מדהים מדהים, באמת מושלם, רואים את השמחה של האנשים, ברוך השם גם אין תקלות, לא של משרד התחבורה, נקווה שיעבור גם בשלום עם המשטרה והעסק הזה ישתלם, בוא נדבר גם על הרוחניות".
על הרוחניות הם ידברו בהזדמנות אחרת. עכשיו מדברים על המחדל. כל בכירי הדרג המדיני, מנתניהו דרך אמיר אוחנה, שהצטלם כמה שעות לפני האסון בפוזות מנהיגותיות בתוך המתחם, דרך מירי רגב שהתפארה שהיא זו שמביאה לשם את ההמונים, דרך המשטרה וכל שאר הנוגעים בדבר, נעלמים עכשיו מהמסכים. הם אחראים, כמובן, אבל לא אשמים. זה הכל בג"ץ.