קשה להבין מה עובר בראש של איילת שקד בימים אלה. שנים ארוכות היא סובבת בין אנשי אמונה, שותפיה לדרך הפוליטית, ידידיה, יועציה ולא מעט עיתונאים, ומסבירה הסברים מלומדים על הטירוף בבלפור. מקוננת על הדרך שבה לופתים בני הזוג מדינה שלמה. מדגימה את הסכנה בהמשך השלטון הדיקטטורי. קמצוץ מכל זה שמענו בהקלטות שהביא עמית סגל (למי שלא הבין את הרמזים עד כה: השיחה המוקלטת התקיימה באותו יום בין שקד לרב יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב.
הנחת העבודה שלי היא שלא הרב הקליט והדליף את השיחה, אבל אני לא באמת יודע). שקד יודעת את האמת טוב מרבים אחרים. היא הייתה שם. היא ראתה את זה בעיניים. ולמרות הכל, אף על פי שהיא יודעת כמה חיוני לחלץ את המדינה מהציפורניים המיטרללות והולכות של המשפחה הזו, היא מוכרת את נשמתה לשטן.
האם הכל אישי? כן. האם הכל ציני? כן. האם עתידה של שקד בליכוד, או איפה שלא יהיה, חשוב לה יותר מהמדינה? כמי שתמך בה לא פעם במהלך דרכה הפוליטית, צר לי לקבוע שהתשובה הבלתי נמנעת היא כן. זאת, אף שהיא יודעת שההבטחות על קבלת הפנים המלכותית שצפויה לה בליכוד, לא יתקיימו. אף שהיא יודעת שבהזדמנות הראשונה הם ישליכו אותה אל מתחת לגלגלי האוטובוס, או הנגמ"ש, או כל דבר שיכול לדרוס אותה. ועדיין, היא חוזרת לפנכה כשפחה חרופה על הים, כזומבי נטול רצון עצמי או עמוד שדרה מוסרי כלשהו. זה לא פחות ממזעזע.
שקד הטרילה את כל מי שהסכים לשמוע אותה בשבועות האחרונים במאמץ אדיר לסכל את ממשלת השינוי ולהנציח את המשך שלטון משפחת נתניהו. היא ישבה שעות עם גדעון סער (בלי שום סיכוי), עם אלקין, עם ליברמן, עם מי שנתקלה בו. היא העבירה הרצאות אינסופיות שאין בהן מילה אחת שעניינה טובת המדינה. היא עמדה בקשר הדוק עם בלפור, עם סייעני בלפור, עם השופרות ומפעיליהם. היא אפילו קיבלה הבטחה לארוחה מרובעת עתידית שבה תסכים הגברת לקבל אותה בחזרה לחצר האחורית, שבה תוכל להתרוצץ עם כל שאר החנפים, לכשכש בזנבה ולהתבטל בפני המלוכה.
ברגע שיצאו ההקלטות, שבהן תיארה שקד (בחסכנות רבה, יש לציין), את מזגם ומטרותיהם של בני הזוג, יצאה בת קול קולנית מאוד בבלפור והבהירה שהכל מבוטל. איילת תראה את בלפור רק בתמונות. מעניין מה היא מרגישה עכשיו. "חייבים לשמור על שלטון הימין", זעקה בשיחותיה הלא נגמרות עם כוכבי האירוע. "איזה ימין, איילת, זה לא ימין, זה ביבי, את יודעת את זה", ענו לה.
עכשיו היא יודעת את זה. כל ההבטחות נמוגו. השריון ברשימה הפך לנידוי מוחלט. ארוחת הערב המרובעת, איילת ואופיר שקד עם שרה ובנימין נתניהו, תתקיים בגיהינום. מבלי משים, בזכות אותה הדלפה, ניצלה שקד מגורלם של אומללים רבים לפניה: לצאת לדייט עם הנתניהו'ז, לבלוע את הרוק, להפליג בשבחיה ויופיה של המלכה ערב שלם, כדי למצוא את עצמך בסוף הסיבוב הזה בתעלה לצד הדרך כשכל זב, מצורע ואוסנת מארק דורך עליך בדרך לאנשהו.
ביום שבו החליט סער לגדוע את הקשר הגורדי ולהמליץ על יאיר לפיד להרכבת הממשלה, היינו כפסע משינוי שיטת משטר קונסטיטוציונית שנועד למלט נאשם מאימת הדין. אם הליכוד היה מגייס את עצמו והחרדים להמליץ על בנט, זה היה נגמר רע. איילת המטיילת הייתה ראש הוועדה המסדרת, החוק לבחירה ישירה היה מקודם, נתניהו היה מבטיח משהו גרנדיוזי למישהו (ולא מקיים) ומעביר אותו.
כללי המשחק היו משונים תוך כדי משחק, השופט היה מוחלף, והכל היה נערך להנצחת המשטר המלוכני שנכפה עלינו. כשסער הבין את זה, הוא אמר די. עד כאן. וחתך. בלעדיו, שום דבר ממה שקורה כאן בחודשים האחרונים לא היה אותו הדבר. תקווה חדשה נכשלה בקלפי אבל הצליחה, לפחות בשלב הזה, במשימה הגדולה: לחלץ את הפקק שנרקב בפתחו של בקבוק השמפניה הוורודה התוסס ומבעבע, בטרם יתפוצץ ויתרסק.
ברגע שההקלטות של איילת שקד פורסמו כל ההבטחות מבלפור נמוגו
איילת שקד כבר הסכימה למכור את נשמתה לשטן ולחזור לזרועות ביבי ושרה, אך ברגע שיצאו ההקלטות שבהן תיארה את מזגם ומטרותיהם של בני הזוג, נמוגו כל ההבטחות שקיבלה
