אין מי שידאג לצמצום הפערים, וילדי החלשים יהיו חלשים אף יותר

עוד בטרם מתקפת הטילים המסיבית על דרום הארץ, היה מצבם של התושבים באזור ערי פלשת נחות מבחינת התנאים לרכישת השכלה, בריאות, שכר ואפילו אושר, לעומת תושבי נחלת שבט דן במרכז הארץ. רק עם מגפת הקורונה התברר לכל תושבי המדינה כי הפרעות במערכת החינוך והבריאות מקשים על רכישת השכלה הולמת שתשמש כלי עבודה בהמשך חיי הילדים והבוגרים, ותשפיע על ההכנסה הכספית שלהם לאורך חייהם הבוגרים. אלה קשיים שתושבי דרום יהודה חווים לאורך שנים. למרות זאת, מקבלי ההחלטות במרכז הארץ, השבעים יותר, מתמקחים איתם על זכאותם לחיים רגילים, בעוד האחרונים נלחמים על הקיום הפיזי שנשקף כמעט באופן שוטף מפגזי מדינת החמאס בעזה.

המפתח לעושר ואושר טמון ברכישת השכלה. מדובר ברכוש המניב פירות לאורך שנים. בעלי השכלה גבוהה מועסקים בשיעור רב יותר משאר האוכלוסייה וגם ההכנסה שלהם גבוהה יותר. נתוני הלמ"ס, שפורסמו החודש, מאפשרים לנו להציץ לאזורים החזקים של ישראל - וגם לחלשים. מטבע הדברים, אזורים חזקים מגבירים את נטיית הציבור לעבור אליהם, וכתוצאה מכך יש עלייה במחירי הנדל"ן, אך זו גם תוצאה של נטייתם של עסקים להתמקם באזורים אלה ולתת יותר שירותים כדי ליהנות מהרווחיות הגבוהה יחסית לעומת אזורים עם אוכלוסייה חלשה יותר.

הבחירות התכופות בשנתיים האחרונות, וגם הפלונטר הפולטי הנוכחי, לא ישפרו את מצבם של החלשים בחברה הישראלית, והכאוס דווקא יכול להביא להתחזקותן של השכבות החזקות. נתעלם לרגע מהיישוב המדברי להבים, שבו שיעור בעלי ההשכלה האקדמית שנרכשה בישראל בגילים 35־55 הוא הגבוה ביותר בארץ - 70.3%. נוסף לכך בתוך שמונה שנים מסיום כיתה י"ב, 58.3% מתושבי המקום מצליחים להיכנס למעגל ההשכלה הגבוהה.

את תשומת לבי לכד גוש של רשויות, אחת ליד רעותה במרכז הארץ, בגוש דן, שם ישנה עלייה בפעילות בכל התחומים, כולל במחירי הנדל"ן שממשיכים להתנפח. מדובר בגוש של שלוש רשויות בבקעת אונו, המוזכרת בספר נחמיה. גוש זה חזק מאוד ומתחזק אף יותר בשנים האחרונות. הוא מורכב מגבעת שמואל, שבה 58% בעלי תואר אקדמי מישראל ו־62.8% שנכנסים להשכלה גבוהה בתוך שמונה שנים מסיום י"ב כיתות, אולי מפני שהגברים אינם משרתים שלוש שנים מלאות בצבא והנשים אולי בשירות לאומי, מה שמאפשר את הכניסה המהירה בתוך שמונה שנים ללימודים גבוהים; קריית אונו עם 56.8% ו־55.8% בהתאמה; וגני תקווה עם 54% ו־56.2% בהתאמה.

עם ההשכלה בא השכר הגבוה: השכר הממוצע לשכיר בגבעת שמואל, שהפכה למעוזם של הדתיים הלאומיים, היה בשנת 2018 (הנתון הקיים האחרון) 16,282 שקל לגברים ו־10,736 שקל לנשים. בקריית אונו השכנה השכר הממוצע הוא 18,199 שקל לגברים ו־11,815 שקל לנשים. הכוכבת החדשה, שבה נבנו שכונות אדירות של רבי־קומות בעשור האחרון, היא גני תקווה, שבה שכר הגברים הוא 18,160 שקל ושכר הנשים הוא 11,664 שקל בממוצע.

בקעת אונו

המדד הסוציו־אקונומי של גבעת שמואל הוא 8, ושל קריית אונו וגני תקווה  - 9 (מתוך 10). מהי השפעתם של הפרמטרים הללו על הבריאות? הרי ככל שההשכלה גבוהה יותר, הבריאות איתנה יותר. מקרי הסוכרת הם כ־45 ל־1,000 תושבים בגבעת שמואל ובקריית אונו וכ־49 בגני תקווה. שיעור מקרי הסרטן (מתוקנן לכל 100,000 תושבים) הוא 296 בגבעת שמואל ו־328 בקריית אונו. בגני תקווה המתחדשת עדיין אין נתונים). רמת החיים מאפשרת להביא יותר ילדים. בגבעת שמואל שיעור הפריון הוא 2.9 לאישה, בקריית אונו 2.1 ובגני תקווה - 2.5 ילדים לאישה. עודף משקל והשמנה בגבעת שמואל בכיתה א' הם 18%, והם עולים בכתה ז' ל־28%. בקריית אונו הנתונים טובים יותר: ההשמנה עולה מ־17% ל־21%. בגני תקווה עולה ההשמנה מ־14% ל26%. שיעור הגירושים בגבעת שמואל נמוך - 6.6 לכל 1,000 בוגרים בני 15 ומעלה מהנשואים בשנה נתונה. בקריית אונו 7.9 ובגני תקווה הדינמית - 9.6.

ערי פלשת

ערי פלשת הן הגוש השני שנבחן, והוא מורכב מאשקלון, מאשדוד ומקריית גת. מטבע הדברים, הנתונים באזור שבו הממשלה לא משקיעה מספיק בחינוך, פרט להבטחות, גרועים יותר. באשקלון יש 19.2% בעלי תעודה אקדמית ממוסדות בישראל ו־38.4% נכנסים למוסדות להשכלה גבוהה בתוך שמונה שנים מסיום כיתה י"ב, למרות המכללה המצליחה בעיר. באשדוד 15.3% בלבד הם בעלי תואר אקדמי מישראל ו־35.1% נכנסים למעגל ההשכלה הגבוהה בתוך שמונה שנים מסיום י"ב כיתות. וקריית גת, שאותה הממשלה הזניחה לאורך שנים (והקשתה על העיר לקבל את נתח הארי מהארנונה של מפעל אינטל), רק ל־13.8% יש השכלה אקדמית מישראל ו־23.4% נכנסים למעגל ההשכלה הגבוהה בתוך שמונה שנים מסיום התיכון.

שכר הגברים הממוצע באשקלון הוא 10,268 שקל בחודש ושכר הנשים - 6,601 שקל. באשדוד שכר הגברים עומד על 10,937 שקל ושכר הנשים על 6,869 שקל, בעוד בקריית גת שכר הגברים הוא 9,327 שקל ושכר הנשים זעום - 5,976 שקל בחודש בלבד. המדד הסוציו־אקונומי של אשקלון הוא 5 ושל אשדוד וקריית גת 4. נפנה לבריאות, אחוז מקרי הסוכרת בערי פלשת גבוה מאשר בבקעת אונו: באשקלון 57 לכל 1,000 תושבים, באשדוד, שבה ישנה עלייה בחלקו של הציבור החרדי - 61 מקרים, ובקריית גת 65 מקרים, בהתאמה. העוני מגביר את מקרי הסוכרת, מביא לירידה בפעילות התעסוקתית ופוגע בכושר ההשתכרות בהמשך הדרך.

שיעור מקרי הסרטן המתוקנן לכל 100,000 תושבים גבוה מאשר בבקעת אונו: 337 באשקלון, 316 באשדוד ו־297 בקריית גת, בהתאמה. ילדים: באשקלון 2.6 לאשה, באשדוד המתחרדת 3.1 ובקריית גת, הקולטת עלייה בשיעורים ניכרים (בלי שהמדינה מפצה אותה) - 3.6 ילדים. עודף משקל והשמנה באשקלון עולים מ־25% בכיתה א' ל־39% בכיתה ז', באשדוד מ־21% ל־29% ובקריית גת מ־21% ל־29%. שיעור הגירושים, בערי פלשת, אולי כתוצאה מרמת החיים הנמוכה יותר, גבוה יותר מאשר בבקעת אונו. באשקלון 10 לכל 1,000 בוגרים, באשדוד 9.8 ובקריית גת 9 מתגרשים, בהתאמה. גירושים מכבידים כלכלית על המשפחה המתפצלת.

עמק זבולון

גוש שלישי הוא ערי הפועלים בתעשייה הכבדה והמזהמת סביב לחיפה. גוש זה כולל את קריית אתא, קריית ביאליק, קריית ים וקריית מוצקין. בקריית אתא 20.9% בעלי השכלה גבוה מישראל ו־42.5% נכנסים בתוך שמונה שנים מסיום כיתה י"ב למעגלי ההשכלה הגבוהה; בקריית ביאליק 26.6% ו־34.3%, בהתאמה; ובקריית ים - 13.5% בלבד,  מהשיעורים הנמוכים בישראל, ו־35.2%, בהתאמה; ובקריית מוצקין 29% ו־38.3%, בהתאמה. אל שיעורים נמוכים מובהקים לעומת מרכז הארץ העשיר. שכר הגברים הממוצע בקריית אתא הוא 11,429 שקל ושכר הנשים 6,989 שקל. בקריית ביאליק שכר הגברים הוא 12,036 שקל ושכר הנשים 7,379 שקל. בקריית ים שכר הגברים הוא 9,832 שקל ושכר הנשים 6,239 שקל. ובקריית מוצקין שכר הגברים עומד על 12,724 שקל ושכר הנשים על 7,702 שקל. המדד הסוציו־אקונומי של כל הקריות כולן הוא 5.

מקרי הסוכרת 64, 58, 65 ו־60, בהתאמה, דומה לערי פלשת. שיעורי הסרטן בקריות גבוהים יותר מאשר במרכז הארץ - 326, 368, 349 ו־353, בהתאמה. ילדים: בקריית אתא שיעור הפריון הוא 2.1, בקריית ביאליק 2.4, בקריית ים 1.9 ילדים ובקריית מוצקין 2.3 ילדים לאישה. עודף משקל והשמנה בקריית אתא עולה מ־23% בכתה א' ל־35%, בקריית ביאליק מ־19% ל־36%, בקריית ים מ־30% ל־41% ובקריית מוצקין מ־29% ל־31%. שיעורי ההשמנה בקרב תלמידי כיתה ז' בקריות גבוהים בשמינית לעומת הממוצע בערי פלשת. שיעור הגירושים בקריית אתא הוא 9.3 לכל 1,000 בוגרים בשנה נתונה, בקריית ביאליק 11.2, בקריית ים 9.7 ובקריית מוצקין 9.4 מתגרשים, בהתאמה. החיים קשים יותר לעומת משולש אונו, והתוצאה היא ששיעורי הגירושים גבוהים יותר.  

גוש דן

יש יישובים פריפריאליים חלשים גם בגוש דן כמו בת ים, עם 9.8% בלבד של בעלי השכלה גבוהה ורק 27.2% שנכנסים למוסדות השכלה גבוהה בתוך שמונה שנים מסיום התיכון. שיעור הגירושים הוא 12.4, כפול מגבעת שמואל. תוחלת החיים בבת ים היא 81.2 שנים (לעומת השיאנית מודיעין־מכבים־רעות עם 86 שנים. אשכול סוציו אקונומי 9. אגב, שכנתה של מודיעין־מכבים־רעות, מודיעין עילית  החרדית, מדורגת במדד סוציו־אקונומי רק 1, אבל עם תוחלת חיים של 85.1 שנים). בבת ים רק 80.1% מרוצים מהחיים, לעומת 88.8% בממוצע הכלל ארצי.

עוד בתחתית, לוד עם רק 11.4% ו־25.3% ורמלה השכנה עם 9% ו־25.4%, בנושא השכלה האקדמית, בהתאמה. תוחלת החיים בעיר לוד המעורבת, יהודית־ערבית, היא 80.8 שנים, וברמלה, שלה  מאפיינים דומים, 81.2 שנים. זאת לעומת יישובים חזקים מאוד כמו רעננה, עם תוחלת חיים של 85.1 שנים, נס ציונה עם 85.5 שנים והוד השרון עם 85.9 שנים. בבני ברק, שבה אין השכלה חילונית, המצב גרוע יותר: רק 7.2% הם בעלי השכלה אקדמית ורק 9.6% פונים להשכלה גבוהה בתוך שמונה שנים מסיום התיכון.

תוחלת החיים בקרב החרדים דווקא טובה, 83.2 שנים, אף טובה יותר משל תל אביב, עם 83 שנים, אף שהאשכול הסוציו־אקונומי של בני ברק הוא 2 ושל תל אביב 8. בבני ברק 95.7% מרוצים מהחיים, לעומת 92.1% בתל אביב. בבית שמש, עם אשכול סוציו־אקונומי 2, השמנת היתר ומקרי הסרטן אינם חריגים, אפילו נמוכים, ותוחלת החיים עומדת על 82.8 שנים, עם שיעור גירושים נמוך במיוחד - 5.8 לכל 1,000 בוגרים. בבית שמש השכר הממוצע לגברים הוא 9,019 שקל ו־5,612 שקל לנשים, שכר מדווח כמובן וללא הכנסות אחרות לא מדווחות. בבית שמש 93.8% מהתושבים מרוצים מהחיים, לעומת 83.9% בלבד באשדוד.

אין פלא כי במכרזים לקרקע לבנייה בבית שמש נקבעו לאחרונה שיאים חדשים. מחירי הדירות במרכז השבע חידשו את העלייה במחירים, הפעם בשיעור חד לעומת השנים האחרונות, עת תוכנית "מחיר למשתכן" של שר האוצר לשעבר משה כחלון בלמה את המגמה. ישנה גלישה ברורה של עלייה במחירי הדירות באזורי הביקוש גם לכיוון הפריפריה. גם בחגורות הראשונות מסביב לתל אביב כבר קשה לזוגות צעירים לרכוש דירה.

החזקים, ההייטקיסטים ובני משפחותיהם, המקורבים לעטיני השלטון עם משרות ציבוריות וקביעות, אף הם ממשיכים לצבור הון שמאפשר להם לגור במרכז הארץ עם תוספת של זבדה ודבש, בעוד בעיירות הפיתוח או בערים חלשות במרכז עדיין נמקים בשל שירותי השכלה ובריאות גרועים, שאינם מאפשרים לבני המקום טיפוס בסולם החברתי. אחרי שנתיים ללא תקציב מדינה מסודר, בתוך זה שנה של מגיפה, נמשיך בהידרדרות לקיטוב בחברה הישראלית.

התוצאה תהיה גרועה אם ממשלת אנטי־ביבי שתקום לא תוכל לעשות שינויים של ממש למען חברה צודקת יותר או אם נלך שוב לבחירות בעוד כמה חודשים. עד אז הכל משותק, אין אפשרות לשינויים מהותיים לטובת אלה שנשארו מאחור. הכאוס הפוליטי שנוצר הוא כר מרעה מצוין לחזקים, למפולפלים, לקומבינטורים ולציידים. מוליכי שולל אינם נעלמים, רק מתחלפים, ההצגות שלהם בערוצי הטלוויזיה נמשכות ללא הפסק, מגלגלים עיניים לקהל שמזמן אינו מבין מימינו או משמאלו. הקהל החלש, באין לו ברירה, חושב כי שעשועי הפוליטיקאים יביאו מזור ליגונו, לבריאותו, להשכלתו, לפרנסתו, לדירתו ולדור ההמשך שלו. אך לא, שום דבר ממה שמובטח לא יקוים לטובת האוכלוסייה שנמצאת מאחור.