קשה להאמין, אך זוהי אמת לאמיתה. תהפוכות הגורל שעברו על בנימין נתניהו, במהלך שבוע אחד בלבד, ראויות להפוך לבסיס של דרמה הוליוודית, לא פחות. את השבת האחרונה הוא בילה במצב רוח קודר במיוחד, במחשבות על המשך הדרך, כשהמילים "אופוזיציה" ו"פוטש" ריחפו שם באוויר המתוח.
הסיפור נראה גמור. המנדט עבר אל מעבר לכביש המהיר, והיריבים אחזו בו בחוזקה. בבית, בליכוד, החלו החיוכים להתאדות, אפילו מפרצופיהם של המקורבים ביותר. הסכינים החלו לבצבץ פה ושם, עוד לא שלופים בגלוי, אך כבר די נראים לעין. קבוצה של אנשי מרכז ותיקים, חלקם אף מזוהים במידה מסוימת עם האיש החזק בתנועה ישראל כ"ץ, שיגרה מכתב לאותו כ"ץ בקריאה לכנס את ישיבת המזכירות ו"לדון בהמשך הדרך". הדיבורים על כך שהגיע הזמן שמישהו אחר שאינו נתניהו יתקדם למרכז הבמה ויציל את הליכוד ואת הימין מהליכה לאופוזיציה - החלו להישמע יותר ויותר. זה היה עוד רחוק מאוד מלהיות הסוף, אך בהחלט נראה כמו קדימון רע.
בינתיים הצד השני, הפועל תחת שם הקוד "גוש השינוי", שידר אופטימיות עניינית. הם רבו, כמובן, וניהלו מלחמת חורמה סביב חלוקת התיקים – אבל הפגינו התקדמות, ומדי יום תדרכו את הכתבים על עוד פלונטר שנפתר בהצלחה. מצב הרוח בבלפור הלך והידרדר משעה לשעה.
ואז זה קרה, כמו שיכול לקרות רק לנתניהו, שנחשב לאחד הפוליטיקאים הממוזלים בתבל. המהפך הכמעט פתאומי, כמו בסרטים. באופן פרדוקסלי, התקווה חזרה לליכוד כולו ולנתניהו בפרט, בליווי קולות הרקע של האזעקות, היירוטים והפיצוצים. ככל שזה יישמע ציני, ההסלמה - רעה מאוד כשלעצמה באופן כללי - עשתה טוב לליכוד מבחינה פוליטית.
מנסור עבאס, יו"ר מפלגת רע"ם, שטופח והוכשר לפרטנריות קואליציונית בידי נתניהו, ואז לקח את תעודת הכשרות הזאת והלך איתה לגוש השינוי - ירד למחתרת למשמע האזעקות הראשונות. משם שיגר קריאה למתפרעים הערבים לשמור על החוק והסדר. סבב הלחימה גרם לו לדמם לגיטימיות קואליציונית כמו מטוס שמאבד גובה, כל פעם עוד קצת ועוד קצת. וגרוע מכל מבחינתו - הוא החל להרגיש שלא בנוח משני הצדדים, גם בעיני קהל הבית שלו, ערביי ישראל, וגם בקרב המצביעים היהודים.
מה שבתקופה של שלום ושגרה נקרא "שותפות פוליטית פורצת דרך", עשוי להיתפס בזמן מלחמה כ"שת"פ עם האויב". כך שהחלום הגדול של עבאס להפוך לשחקן שווה במגרש הפוליטי אולי לא מת, אך בהחלט נפל לתרדמת עד צפירת ההרגעה.
איילת מתייסרת
מפלגת ימינה החלה לעבור הליך דומה. במצב של שגרה עוד הצליח נפתלי בנט, במאמץ, להתקדם לעבר חלום חייו - תפקיד ראש ממשלת ישראל, וגם לשכנע את רוב חבריו לסיעה לעצום עיניים וליישר קו. אך בסיטואציה של מלחמה, גם המהלך הפוליטי של בנט החל לאבד גובה מדקה לדקה. ההסבר היפה על האגף הימני החזק שיובילו בנט וסער בממשלה החדשה מתקשה לשכנע את קהל היעד על רקע מה שכונה "ליל הבדולח בלוד", הפוגרום בעכו ומאות הטילים הנופלים על גוש דן.
בימים האחרונים נקרע בנט בין האפשרות להפוך, למרות הכל, לראש הממשלה, אך לאבד את התמיכה של חלק גדול ממצביעי ימינה, לבין האפשרות לשנות כיוון, לטרוק דלת בפני יאיר לפיד, ולבדוק שוב את האפשרות של הליכה לכיוון נתניהו - אדם שלבנט לא נותר גרם של אמון בו.
צריך לומר שלבטיו של בנט הם כאין וכאפס בהשוואה להתחבטויות הקשות, הגובלות בעינויים, שעוברת בתקופה האחרונה חברתו הפוליטית הנאמנה איילת שקד. מי שפגש אותה בימים האחרונים מדווח כי היא נראית מיוסרת. גם שקד אינה מאמינה לאף מילה היוצאת מפיו של ראש הממשלה, כשלאורך השנים היא ספגה מנתניהו ומבני משפחתו אף יותר ממה שחטף בנט עצמו.
ואחרי כל זה, הרעיון להקים ממשלה עם מרצ והעבודה, בתמיכת רע"ם, אף פעם לא בא לה טוב. אם בנט מעדיף להעלים עין מהמחיר הציבורי היקר במיוחד שהוא עלול לשלם על מימוש חלומו הגדול, מסתבר שלשקד זה קשה עד בלתי אפשרי. בעוד לבנט ברור כי הגמול שהוא הולך לקבל הינו פרס של פעם בחיים, שקד לא לגמרי מבינה מה בצע לה לסכן את המוניטין הציבורי שצברה במהלך השנים.
בשנת 2015 התעקש בנט על תיק המשפטים עבור שקד ("זה או איילת למשפטים, או אין ממשלה") – ואז ההתעקשות של הרגע האחרון עשתה את שלה, ושקד קיבלה תפקיד שלא חלמה עליו אפילו. הפעם, בקרב הפנימי שהתרחש במו"מ הקואליציוני בין בנט וסער, בנט ויתר. תחילה עוד ניסה לדרוש, וההסבר היה כי "קשה לאיילת לתמוך בממשלת השינוי עם השמאל ועם רע"ם, אבל תיק בכיר, אידאולוגי ומשמעותי עשוי לפתור לה את הבעיה". אך המסר שהגיע מסער היה ברור וקשוח: משפטים או ביטחון, או שאין עסקה כלל. הקרב היה קצר, ובסיומו הוצע לשקד לבחור בין חינוך, ביטחון הפנים או הפנים. היא אומנם בחרה בתיק הפנים, אך השאלה הקשה נותרה ללא תשובה מספקת: האם הוויתור על העמדה העקרונית והעמדת המוניטין בסכנה שווים את המחיר?
בינתיים, בקרב בכירי גוש השינוי החלו לתהות אם ייתכן ששקד תעשה לבנט עמיחי שיקלי ב', תוביל התנגדות פנימית ואולי אפילו תתפצל? אך שקד, בשונה משיקלי, אינה מוכנה לטרפד לבנט את הגשמת חלומו. אפשר להישאר סביב שולחן המו"מ, או לנסות לשכנע את בנט לבדוק בכל זאת אפשרויות בימין. הדילמה הייתה קשה מנשוא, חלון ההזדמנויות הצטמצם והלך, ואז הגיעה ההסלמה - ואיתה תחיית התקווה בימין. היום, בשונה מלפני שבוע, יש לנתניהו אפשרויות פעולה. אומנם הכדור נמצא בחצי השני של המגרש, ויאיר לפיד אוחז במנדט, אך אם סבב הלחימה עם חמאס יתמשך, המנדט עוד יכול לחזור לכנסת, ואז יעמוד נתניהו בפני שתי אפשרויות שלקראתן עליו להתארגן כבר היום.
האפשרות הראשונה היא לקחת סיכון, להישאר בקדמת הבמה, להציע לבנט עסקה חלומית, כזאת שקשה לוותר עליה. חבילה שכוללת ראשות הממשלה ברוטציה, שריונים בטוחים ברשימת הליכוד ועוד כמה וכמה קלפים משמעותיים. האפשרות השנייה היא לזוז הצדה ולאפשר למועמד אחר מקרב בכירי הליכוד לנסות להרכיב ממשלה.
על פי מיטב ההערכות, ישקיע נתניהו את מאמציו באפשרות הראשונה, כי לשנייה הוא אינו מוכן כלל. אם כן, על בנט יהיה לא רק לבוא בעצמו, אלא גם להביא לקואליציית הימין עוד שני ח"כים לכל הפחות. בהנחה שהמצב הביטחוני ימשיך להיטיב עם נתניהו, וממשלת שינוי לא תקום – ייתכן שבאותם 21 ימים יהיה קל יותר למצוא את מי שישלים את המניין. אם לא מאהבת נתניהו, אז מפחד הבחירות.