בשעה טובה ציפי רפאלי משתחררת מהכלא. ציפי היא אמא של בר רפאלי, שכבר אינה רק דוגמנית בינלאומית, אלא חלק אינטגרלי מחיינו. היא מרוחה על שלטי חוצות ברחבי הארץ, נוכחת כמעט בכל מקבץ פרסומות.
היא מותג, היא רעיון, היא קרולינה למקה, היא תמנון רב־זרועות, היא מנחה, היא פוסטר, היא אמא לדויד, איב ואל, ואחות לדור ואון. ובא כבר לצעוק - ליב אס אלון!
למה, בלי לרצות, אני יודע עליה כל כך הרבה? למה אני מכיר באופן כמעט אינטימי את כל בני משפחתה? כל אחת מהצלעות אצל הרפאלים מייצגת ערכים אחרים: האם, אסירה משוחררת; האח הצעיר און המופנם; והאב רפי המחוספס והמגונן.
לעומתם האח דור התגלה כ"סובל כרוני" מהפרסום של המשפחה. כך לפחות הוא מציג את עצמו ב"מחוברים", שמשודרת בימים אלה בהוט.
"הדבר הכי קשה בעולם זה להיות אח של בר רפאלי", הוא אומר לאמו ציפי בטרם כליאתה. והאם מסכימה איתו, איך לא, ללא כל נימה של הסתייגות. ממש הדבר הכי קשה בעולם. אשכרה. אין משהו קשה יותר בעולם מלהיות אח של בר רפאלי. קשה? גיהינום ממש.
המגורים בארמון בהוד השרון, הפרסום המגה־עולמי, והכי נורא, לדבריו, חוסר היכולת שלו להגיב כשפונים אליו מ"גיא פינס", כי כל דבר שהוא יגיד יקשרו לבר. זה איום. זה מזעזע ממש.
למשפחה הזאת אין אפילו מראית עין של מודעות עצמית. בין השאר, דור בן ה־35 מספר על תלאותיו בזמן ששכר דירה חדשה בתל אביב. הילד עזב את הקן, או יותר נכון הגבר עבר מהטירה המפוארת לדירה מפונפנת. מסתבר שגם המעבר הטבעי הזה לווה בייסורים ובהרהורים פילוסופיים. "נו, כבר זיינת פה?", זה המשפט הראשון שאומר רפי, האב, כשהוא נכנס לדירה של בנו.
קושי רב יותר נוצר כאשר דור לא הספיק להיפרד מאביו בשיחת טלפון שניהלו, ולכן מתועדת שיחת טלפון נוספת תוך שהוא יורד ממעליות פאר. בשיחה דור מתנצל בפני אביו שלא אמר "להתראות" בשיחה שעברה. מעולם אף אדם לא הטריח את הציבור בזוטי זוטות טפלות וחסרות חשיבות כל כך. חבל, אם הוא לא היה כל כך "סובל", הוא יכול היה להיות בקלות דמות קומית קלאסית.
הוא היה משתלב בצורה מושלמת בסדרה הקנדית הנהדרת "שיטס קריק" (ששברה שיא זכיות בטקס פרסי האמי). שם מדובר על משפחה שירדה מנכסיה, גרה במוטל עלוב בעיירה רחוקה, אך ממשיכה להאמין שהעולם עדיין פרוש לרגליה. דווקא בזכות חוסר המודעות, ארבע הדמויות הבלתי נסבלות הופכות לחביבות ומקסימות.
האב התפרן עדיין מסתובב עם ארשת חשיבות וחליפה, האם, שחקנית טלנובלות לשעבר, משוכנעת שמישהו עדיין מתרשם מאבק התהילה החולף שלה, וילדיהם מתקשים לנחות על קרקע המציאות החדשה. היותם דג מחוץ למים יוצר פער קומי.
הרפאליז, לעומתם, הם דג בתוך מים שיובאו מהאלפים השווייצריים, ולכן הפער שנוצר בין מה שנתפס כ"בעיה" בעיניהם לבין בעיות אמיתיות של החיים האמיתיים הוא אירוני. מתברר שהניתוק של המשפחה הזאת מהמציאות משליך גם על הניתוק שלהם זה מזה.
הם מעידים על עצמם שהם לא מדברים על רגשות במשפחה, עד כדי כך שבימים שלפני כניסת האם לכלא הם מיעטו לשוחח. וכאשר נפגשו לדבר, הם עשו זאת במסעדה חדשה שפתח הבן, כדי לקדם אותה. מבחינתם, גם הכניסה לכלא היא בחסות. הכל ממומן, מיוחצן, ציני ומתועל למטרות אגוצנטריות.
משפחת רפאלי מתעקשת להציג עצמה כקורבן תמידי, ולא כמשפחה שקשורה להעלמות מסים ולהשתמטות משירות צבאי. כדי לתחזק את הנרטיב, הם שיתפו בעבר פעולה עם התוכנית "חשיפה", שבה גוללו את סיפור ההטרדה שעברה המשפחה מעבריין.
לא נעים, אבל כשמדובר במשפחת רפאלי האירוע הזה נופח לממדי אסון לאומי. גם אותו הם מינפו וגזרו עליו קופון. רק שלא ישכחו להוציא חשבונית הפעם.
לפי פרסומים אחרונים, עם ההייפ סביב יציאתה מהכלא של ציפי, משפחת רפאלי עתידה לצלם את עצמה לתוכנית ריאליטי סטייל "הקרדשיאנס".
כמו "הבוזגלוס". המלצתי למפיקים היא לשקול לצרף צחוקים מוקלטים בכל פעם שמישהו מבני המשפחה מספר לשני על מה שנראה ונתפס בעיניהם "צרה", "אסון", "טרגדיה" או "בְרוך" מכל סוג שהוא, ולהפוך את התוכנית לפרודיה מושלמת על צרותיהם של העשירים והמפורסמים