אחרי הבשורה בעקבות הפסקת האש לפיה הותר שוב ליהודים לעלות להר הבית, כדאי להזכיר כי יש איסור ידוע מצד פוסקים וגדולי תורה מהדורות הקודמים על העלייה והכניסה להר. מי התיר מלכתחילה את העלייה ועל סמך איזו הלכה ביטל את האיסור? לא ידוע. מה שקרה זה, שעניין העלייה להר הבית נשלף מתחומו ההלכתי והוצב במוקד הזירה הפוליטית בישראל. מי שהנחיתו את פולמוס הר הבית לראש השיח הציבורי בישראל, הם חוטאים ומחטיאים במעשה נמהר שהנפגעת הראשונה והמרכזית שלו ובגללו היא דת ישראל והיהדות.
השאלה איננה אם מותר ליהודים לעלות להר הבית. הוויכוח ההלכתי בנושא זה לא התחיל היום וימשך. כמו סוגיות הלכתיות רבות אחרות השנויות במחלוקת בין פוסקים ומורי הוראה, ההכרעה הסופית תבוא עם בואו של תשבי שיתרץ קושיות ובעיות.
אלה שהלהיטו את הפולמוס, שידרגו את המאבק על מעמדו של הר הבית לכותרות אמצעי התקשורת והפכו את המקום הקדוש והמקודש לקרדום ומנוף לקידום ויישום לאומניות ובתוך כך הפכו מקום קדוש שטח הפקר לפוליטיקאים, מתעלמים –מתוך זחיחות או בגין בורות ואטימות- מהשאלה האמיתית שצריכה וחייבת להעסיק ולהטריד כל מי שדת ישראל ומצוותיה באמת חשובים בעיניו, שהיא: האם עליה ותפילה בהר הבית היא בימינו באמת ובתמים האתגר המרכזי, היעד החשוב והכיסוף הראשון במעלה של דת ישראל ושל שומרי מצוותיה? התשובה היא לא באלף רבתי.
מי שפועלים ומפעילים במטרה להעמיד את המאבק לאפשר ליהודים תפילה בהר הבית בראש דאגתה של היהדות, בראש סולם העדיפויות של מצוותיה ובראש מאוויי לבם של מאמיניה, הם טועים מרה ומטעים את הרבים.
הנושא הנכבד, האמתי והקריטי ליהדות ולנאמניה הוא שאלת העדיפויות והמחויבויות של הדת. בראש סדר העדיפויות – העיליה להר הבית היא בתחתית הרשימה, ואולי כלל לא מופיעה ברשימה. מבחינת היהדות ונוטריה, השאלה היא – מה חשוב יותר לחיזוקה של הדת, מה יסייע יותר להפצת ערכיה היסודיים ומה יתרום יותר להחדרת הבנה למצוות ולצווי היהדות גם בקרב הציבור הלא דתי.
מה שברור הוא, שעליה להר הבית לא תשיג אף אחד מהיעדים הנזכרים. הרבה-הרבה לפני עידוד יהודים לעלות להר הבית, חשוב פי כמה וכמה הוא מאמץ הסברתי, מתוכנן, מושקע ואינטנסיבי במטרה לשקם את מעמדה של השבת שהפרהסיה הישראלית הפכה אותה בזויה ורמוסה.
המטרה איננה לאכוף את שמירת השבת על מי שאינם דתיים – אלא להסביר את האיכויות האנושיות והחברתיות של יום המנוחה ולעשות זאת באופן שישכנע לא דתיים לכבד את היום ולפחות לא לחללו בפומבי. זאת מטרה חשובה, יעד עדיף ושליחו נחוצה פי כמה וכמה מלהבטיח ליהודים רשות ואפשרות לעלות להר הבית.
גם הוויכוח על הסמכויות לגיור הוא חשוב וגורלי. אופן יישום סמכויות הוא אתגר עצום מיוחד לרבנים והזדמנות מצוינת למוכשרים בהם להפצת ערכי הדת ולהאהיב אותם אל מעבר למעגל המתגיירים.
למי שהיהדות יקרה ומרכזית בחייהם, העדיפות הראשונה במעלה להשקעת מאמץ חייבת להינתן לא להבטחת העליעה להר הבית. המשימה המיוחדת והייחודית היא מלחמה בבורות ובבערות בכל הנוגע לדת ולמסורת, שהגיעו בקרב רוב-רובם של הישראלים להיקף ולרמה מדהימים. אין מדובר בעם-ארצות בקרב נחשלים ובקרב מי שאינם מתעניינים בדת וביהדות.
הבורות באה לידי ביטוי ומורגשת בקרב חוגים הנחשבים משכילים וידענים. כשזה מגיע לנושא הקשור לדת וליהדות, מועדים ונכשלים באופן מביש כותבים איכותיים בתקשורת הכתובה ובקרב אישי ציבור בעלי השפעה. עזבו בבקשה את הר הבית. דאגו יותר למאמצים נמרצים, להשקעה בלתי מוגבלת במלחמה לביעור הבערות בכל הנוגע לדת וליהדות.
חלק בלתי מבוטל מההצלחה המפוקפקת בהצבת העלייה להר הבית בראש סדר היום הציבור והדתי היא גם תוצאה של הבורות לגבי מה באמת חשוב היום ליהדות ומה באמת קריטי להבטחת שמירת הדת והפצתה.
הר הבית היה בשליטת עם ישראל והיהודים. העלה להר הייתה חופשית ומקובלת. עובדה היא, שעובדה זאת לא מנעה את כיבושה של ירושלים בידי הרומאים ואת חורבן בית שני.