כיצד שולטים באינפלציה ומונעים ממנה לשלוט בנו?

למדינת ישראל ולאינפלציה יש מערכת יחסים ארוכת שנים: לאחר מלחמת יום הכיפורים, עת קרס המשק, הכרנו את ההיפר־אינפלציה. היא זינקה וזינקה, קפצה משנה לשנה, ובשיאה - בשנת 1984 - הגיעה ליותר מ־444%. עוד בשנת 1975 מונתה ועדה לבדיקת הסדרי תוספת היוקר במשק, ועדת זוסמן, על שם צבי זוסמן, מנהל מחלקת המחקר בבנק ישראל באותם ימים.

ההמלצות של הועדה היו בכיוון של אינפלציה פונקציונלית, כלומר אינפלציה שתשחק את השכר של העובדים ותיתן להם פיצוי חלקי בגין ההתייקרויות. ההצדקה לגישה זו הייתה בכך שחלק מההתייקרות נבע כתוצאה מיבוא, בעיקר בגלל משבר הנפט הראשון, שפרץ לאחר מלחמת יום כיפור והביא למצב שלא הייתה למשק את היכולת לשלם תוספת יוקר מלאה.

הנחת העבודה של מנהיגי המשק הייתה כי הפרולטריון, החלשים, בעיקר עובדי כפיים כמו העובדים מעיירות הפיתוח (לשימוש הערים והקיבוצים, כל אחד באזורו), לא ירגישו ולא יבינו כי כוח הקנייה שלהם נשמט וכי הם נכנסו לעוני עמוק ומתמשך. מנהיגי המשק שכחו כנראה את מחאת הפנתרים השחורים, רובם יוצאי ארצות האסלאם, שפרצו לתודעה בשנת 1971. מדיניות הממשלה לתוספת יוקר חלקית נכשלה בגדול, ותוספות היוקר הפכו תכופות. אם לא שולמו תוספות יוקר, כדרישת ההסתדרות וארגוני העובדים, התפשטו השבתות המשק ופגעו קשות ביכולתו להשתקם.

כך יצא שמה שביקשו לחסוך למעסיקים - שהיו חזקים מאוד באותה תקופה - שולם לפועלים. כך נחל כישלון הרעיון של שחיקת שכר כדי לשמור או לשפר את כושר התחרות של התעשיינים (שאז גם היו מוגנים בחומות מפני היבוא), למרות הרצון לשמור את ההון אצל בעליו החזקים.

מאז עברו קרוב לשני דורות, המשק הפך למשק הייטקיסטי אדיר, חוזי העבודה הם ברובם אישיים וכוחה של ההסתדרות קרס עם חקיקת ביטוח בריאות ממשלתי בשנת 1994, שנטרל את הקשר בין הפנקס האדום לקבלת שירותי בריאות.

אינפלציה כתחליף למיסוי

עתה, בימים אלה, לפתע ישנם ציוצי אינפלציה בישראל ובעולם. נעמוד על טיבם בהמשך, אבל קודם כל יש חשש כי מדינות מסוימות יעשו שימוש ציני באינפלציה, יאפשרו לה לתפוס תנופה כדי לשחוק את חובות הממשלות בעולם כלפי ציבור המשקיעים במדינותיהן, חובות שתפחו לרמות חסרות תקדים בהיסטוריה האנושית.

נוסף לכך האינפלציה פוגעת בשכר הריאלי של העובדים במשקים אלה, מתוך אמונה כי כושר התחרות של המשק בזירת השווקים הבינלאומיים גדל. כך עושות כרגע טורקיה העוינת את ישראל, עם אינפלציה מעל 17%, ואיראן, אויבתה של ישראל, עם אינפלציה של כ־50%. כך קורה בלבנון שקרסה כלכלית לחלוטין, עם אינפלציה של 158%, וכך קורה לחברה החדשה שלנו סודן, שהצטרפה להסכמי אברהם, שבה אינפלציה של 363%.

פוליטיקאים ועושי דברם העדיפו בעבר אינפלציה כדרך להפחתת החוב הלאומי, דרך קלה יותר מאשר העלאת מסים בדלת הראשית, שהיא בבחינת מסלול שאינו נעים לציבור הבוחרים, מה עוד שהוא מצריך תהליכי חקיקה.

האינפלציה העולמית עולה השנה פשוט מהסיבה שבשנת 2020 הייתה ירידה בשיעור האינפלציה בשל נגיף הקורונה לכ־3.2%, לעומת אינפלציה של 3.5% בשנת 2019 ו־3.6% בשנת 2018. השנה הצפי הוא שהאינפלציה העולמית תעלה ל־3.4% ותתייצב בהמשך על כ־3.2%.

כלומר, לפנינו תיקון טכני ולא עלייה פרמננטית, קבועה. מדינות רבות הבינו, כפי שישראל הבינה לאחר נסיונות כושלים של מנהיגיה, כי הדרך לצמיחה היא דווקא ייצוב המשק ומניעת פיחות כדרך עקלקלה ונוחה. בנקים מרכזיים, שאספו מט"ח בשנות הגאות, משתמשים ביתרות כדי למנוע פיחות החורג מהתוואי הרצוי. נזכיר, פיחות דרך תמסורת מחירי היבוא גורר עלייה באינפלציה.

כך למשל נוהגת ברזיל, שמתכוונת להעלות את הריבית עוד השנה ל־5%־6%, לאחר שכבר העלתה אותה ב־0.75% ל־3.5%. עוד נוהגות מדינות להכריז על הפסקה בהפחתת הריבית כדי להגדיל את הכדאיות לייבא מט"ח או תקבולים של עובדים שלהן בחו"ל, כך נוהגת מקסיקו. עוד שיטה היא ניהול שער חליפין, בתנאי שיש מאחוריך יתרות מט"ח אדירות. כך עושות סין וסינגפור (או ניהול עקיף של שער החליפין, כמו טייוואן וקוריאה הדרומית). בסין יצאה קריאה, רק בשבוע שעבר - ודווקא מהבנק המרכזי - להביא לייסוף המטבע המקומי, היואן, כדרך למנוע את התגברות האינפלציה בשל העלייה במחירים של חומרי הגלם בעולם.

הגלובליזציה של האינפלציה

מחירים עלו בעולם מאז תחילת השנה, בעיקר על רקע שפל בביקוש ובמחירים של הסחורות בשנת 2020, היא שנת הקורונה. כך עלו מתחילת השנה ועד לפני שבוע מחירי הנחושת, שהאמירו ביותר מ־25%, מחירי האלומיניום, שעלו בקרוב ל־20%, ומחירי העופרת, שהתייקרו ב־45%. גם מחירי הסחורות החקלאיות עלו בשעור חד בין 5%־17% בדרך כלל (עם יוצא מהכלל, מעל 35% במחירי התירס). בשבועות האחרונים חלה רגיעה ומחירי הסחורות התעשייתיות והחקלאיות החלו לסגת קמעה. עוד עלו מחירי הרכב בעולם בגלל מחסור בצ'יפים, מוליכים למחצה, החיוניים לכל כלי רכב (ועוד יותר לרכב החשמלי שתפס תאוצה), מה שגרר עלייה במחירים של כלי הרכב המשומשים בשל ירידה באספקת החדשים.

בארה"ב, לא ייאמן, האינפלציה ב־12 החודשים עד אפריל עלתה בשיעור של 4.2%, מעבר למצופה, הכי הרבה מאז ספטמבר 2008, שיא המשבר הפיננסי. בארה"ב, כמו בשאר המדינות, עלו מחירי האנרגיה בגלל התאוששות מחירי הנפט בעולם. מחיריהם של כלי הרכב המשומשים בארה"ב עלו בשנה האחרונה ב־21%, מתוכם 10% באפריל בלבד.

בקנדה עלה מדד המחירים לצרכן ב־12 החודשים לפני אפריל ב־3.4%, המרב זה עשור, הרבה מעבר ליעד האינפלציה של הבנק המרכזי. יש האשמות כבדות נגד הבנק המרכזי של קנדה על שהדפיס יותר מדי כסף בתקופת הקורונה כדי לאושש את המשק, מה שהביא בסופו של דבר לחריגה בשיעור האינפלציה, שרק בשנת 2020 הייתה 0.7%.

תוצאה נוספת של ההדפסה והריבית הנמוכה היא מחירי הנדל"ן. הבנק המרכזי של קנדה מודאג, מבועת, ממחירי הדירות, נקודת התורפה של המשק הקנדי במקרה של זעזוע כלכלי. משקי הבית צריכים להיות מסוגלים לשלם ריבית גבוהה יותר במקרה של עלייתה של הריבית, אומר הבנק הקנדי. מחירי הבתים בקנדה עלו בשנה האחרונה ב־42%, והבנק המרכזי מכניס מגבלות על נטילת משכנתאות. מחלת האמרת מחירי הדירות בגלל ההרחבה המוניטרית והפיסקלית בשנה האחרונה בצל נגיף הקורונה נהייתה לפנדמיה עולמית.

ברוסיה, עם אינפלציה של 5.5%, שוקלים הטלת מגבלות על יצוא מזון כדי למנוע האמרת מחירים בשוק המקומי. רוסיה הטילה הגבלות על יצוא חיטה וגרעינים אחרים המכילים שמן מאכל. ההגבלות לפי שעה הן בתוקף עד לאמצע השנה. בהודו, שבה יש חשש מהתגברות האינפלציה, כרגע 4.3%, (בהודו שער החליפין נקבע בהתערבות של הבנק המרכזי), מעדיפים ייסוף של הרופי כדי למנוע פיחות שיתורגם לאינפלציה ש־1.4 מיליארד איש לא יוכלו לעמוד בה, גם כך סובלים שם מרעב ומנגיף הקורונה המכה בהם ללא רחמים.

עליית מחירי הסחורות לא תהיה פרמננטית, הביקושים והעלייה במחירים יחזירו לזירה מפעלים וחקלאים שנטשו אותה בשל חוסר כדאיות והפאניקה שלוותה לנגיף הקורונה. מלבד זאת, ההתעוררות המחודשת של סין בייצור וביצוא כל הבא ליד ובכל תחום תביא לחידוש הצפת העולם בסחורות זולות יחסית, גם אם איכותיות יותר לעומת השנים הקודמות. צריך לזכור, סין מייצאת לעולם דפלציה זה דור, מה שמנע מהאינפלציה העולמית להרים ראש למרות הצמיחה הנאה בעולם לאורך שנים.

הדילמה של בנק ישראל

בישראל הבנק המרכזי מונע דווקא דפלציה באמצעות התערבות בשוק המט"ח, וכך יוכל בקלות למנוע אינפלציה. יתרות המט"ח מתקרבות בתוך חודשים ספורים ל־200 מיליארד דולר, בשל קנייה של עשרות מיליארדי דולר בידי הבנק המרכזי שאמר כי יקנה השנה 30 מיליארד דולר, אך לבטח יקנה יותר. הבנק המרכזי מצוי בדילמה קשה: אם לא יתערב בשער החליפין, יהיה ייסוף גדול בשל המשך העודף בחשבון השוטף, שיפגע ממש בכושר התחרות של המשק. בשערי חליפין כאלה ייפגע גם ההייטק ולא רק התעשייה המסורתית שרגישה לשער החליפין.

לעומת זאת, אם יגזים ברכישות, ארה"ב תבוא בטענה כי ישראל עושה מניפולציה בשער החליפין, מה שמנוגד לחוק האמריקאי. לאחרונה העירה ארה"ב לווייטנאם על מניפולציה של שער החליפין, לפי סעיף 301 של the U.S. Trade Representative, (חוק משנת 1974 המאפשר חקירה להפרה של מדינות לארה"ב יש עימן הסכמי סחר). לפי שעה, לא קיבלנו הערות כפי שמדינות אחרות קיבלו בעבר. בנק ישראל הולך בין הטיפות, בינתיים בהצלחה. השקל יוסף ריאלית, כלומר, כאילו אין אינפלציה בישראל ובארצות הסחר שלה, ב־6.4% בשנתיים האחרונות מול סל המטבעות של ישראל, מתוך זה, 3.45% רק בשנה האחרונה. בחודש אפריל בלבד יוסף השקל, כלומר התחזק ריאלית, ב־0.7%.

בממוצע בשנה האחרונה היה ייסוף ריאלי של 3.2% לעומת הממוצע בשנה קודם לכן. ייסוף כזה מקהה את העוקץ, גם אם חלקית, של העלייה במחירי הסחורות בעולם, שמביאה לעלייה בשיעור האינפלציה. אם תהיה אינפלציה גבוהה יותר בפועל, הייסוף יגבר - אם כי כרגע לא נראה תסריט כזה. יעד האינפלציה של הממשלה עומד על 1%־3%, אולי רק בחודש מאי נגיע לגבול התחתון של יעד האינפלציה הזה, לאחר 24 חודשים שבהם היינו נמוכים מהיעד.

האינפלציה הנמוכה בשנים האחרונות מנעה את שחיקת השכר, בעיקר של השכבות החלשות ושל העשירונים התחתונים. כן היא מנעה את שחיקת תיק הנכסים הלא צמוד, כלומר קרוב למזומן, של הציבור, תיק העומד על 1.66 טריליון שקל, כ־37% מהנכסים הכספיים שבידי הציבור. הוועדה המוניטרית תתכנס ב־31 לחודש זה, כדי לדון במדיניות המוניטרית ובתחזיות לשנה הקרובה.

נקווה שהבנק המרכזי ימשיך לתפעל היטב מדיניות המביאה בחשבון את כושר התחרות של המשק, את האינפלציה ואת נזקיה וכן את החשש לאי־יציבות, את החשש מעלייה באי־הוודאות (ונוסף לכך יגן על נכסי הציבור ויתרום לחברה צודקת יותר). אין פלא ששיעור הישראלים שמעידים על עצמם כמרוצים מהחיים עומד על 88%. 89% מרוצים ממקום העבודה.

בעיקר כי חלוקת ההכנסות בין העשירונים היא הטובה ביותר זה 20 שנה (אף שיש עוד מקום לשיפור). וראו זה פלא, כל זה קורה ללא עזרת ההסתדרות, אלא דווקא בעזרת ההייטק הלא מאוגד, המזרים הון לישראל, שמצליחה לעמוד באתגרי נגיף הקורונה ובמבצעים צבאיים כמו שומר החומות.