הסופר-גרופ שבנויה משבע מפלגות היא לא הפתרון לקרקס שהשאיר ביבי

כן, ימים של חששות, של חוסר ודאות. דיירי אגם הדרעק שמרכיבים את הגועליציה הנוכחית חוששים מההסתגלות לחברות באופוזיציה. הם ייאלצו לוותר על שלוש הכ"פים שטבע המנהיג הרוחני מיקי זוהר: כסף, כוח, כבוד - ולא קלה היא הדרך. יש כמובן הרבה שמחה לאיד במחנה אנטי־ביבי, אבל הציבור כולו יצטרך להכיל את פרצי הכעס והתסכול.

עם זאת, לתושבי שכונות עבר הירקון בתל אביב יש פחדים אחרים, מוחשיים יותר מדיבורים על פנסיה שתקטן וויתור על רכב השרד והפמליות. האחים אורן ושלומי קורידו עברו להתגורר באזור. האחים, שהם עברייני מין עם עבר עשיר בעבירות פדופיליה – שהמערכת נכשלה כליל בטיפול במחלתם ובשיקומם – הכניסו את המושג סיוט לסביבתם החדשה. כי כך זה אצלנו בכתריאליבק'ה הייטס, כל עוד הם חיו באזור חיפה, זה היה מספיק רחוק, כאילו חיו על ההימלאיה. כאשר הם בסביבה, זה מוחשי. לא רואים אותם בכל דקה ביום, אבל יודעים שהם שם.

פעולות פשוטות, כמו לשלוח את הילד לטיול עם הכלבה בגינה שסמוכה לבית, הפכו למשימות עם תדריכים לפני יציאה לשטח. "גיאצ'ו, הטלפון אצלך? אל תעשה לי פנים עכשיו, תענה לי בכן או לא", אמרתי לילד בבוקר, והוא כמובן מצא עוד הזדמנות להקציף אותי. "אבא, למה אתה חופר? אני הולך למכולת לקנות לי חטיף, תפסיק עם השאלות שלך". הודעתי לו מהמיטה שזה לא יקרה. "יש לך חטיפים בבית, תפסיק עם השטויות שלך. תוריד את שרי לחצר שלנו ותעלה הביתה. נו, נו, יאללה, אני רוצה לחזור לישון, אני עייף".

"לא, אבא. אני רוצה משהו חדש שראיתי אתמול, ואמא לא רצתה לקנות לי. אתה מסכים? תגיד כן, ואני אלך, למה אתה חייב לחפור כל כך הרבה? אם אתה לא מסכים, אני לא יורד, הבנת", הוא סיים ועמד מולי בעמידה מתריסה.

הוא ניצח, בנוקאאוט. התיישבתי והסברתי ברור כדי שיפנים. "בסדר, תקנה חטיף. אבל תהיה ערני, אל תדבר עם אף אחד בדרך ואל תתעכב, אני מחכה. תלך עם שרי ברחוב, אל תעבור דרך הגינה. אם מישהו פונה אליך, אתה מיד מתקשר אליי או לאמא. הבנת, או שאני צריך לחזור על ההסבר?".

הוא הביט בי במבט של "שחרר אותי כבר מהחרדות באמש'ך", הכלבה כבר הייתה רתומה לרצועה, והם יצאו. קמתי, הכנתי לי קפה קר, עישנתי סיגריה והקשבתי לתוכנית הבוקר ברדיו 103. התראיין שם איזה דגנרט תורני שהסביר את הדמוקרטיה התיאוקרטית, שמתבטאת בחשיבות של מצעד הדגלים לעם היהודי, אבל דווקא על האף של העראברים "כדי שחמאס יבינו מה זו ריבונות". הוא נמאס עליי בתוך עשר שניות, מצד שני הוא לא אשם שאני מפתח חרדות, הזכרתי לעצמי.

חלפו כמה דקות, הילד בושש להגיע. טלפנתי אליו. "מה נסגר איתך, איפה אתה?". הוא השיב שהוא עדיין במכולת, הוא מתלבט בסוגיית החטיף שייקח. "אבא, ראיתי בדרך ילד שנעל נייקי לבנות, ממש יפות. אני רוצה שתקנה לי גם". חתכתי מהר את הכיוון הזה. "נעליים זה התפקיד של אמא, אני לא מבין בזה, אני במחלקת חטיפים. תזדרז כבר, אני מחכה". ניתקתי וחשבתי לעצמי שהילד מפתח מנייריזמים של עבריין צעצוע. נייקי לבנות, השלב הבא עלול להיות חולצה לבנה, ציצית, כיפה לבנה של חסידות אומן ותנ"ך. כן, אלה מדי א' של נאשם בבית המשפט, גם אביעד משה עלה על התחפושת בהארכת מעצר.

ברדיו דיווחו כי ביהמ"ש המחוזי גזר עונש של 14 שנות מאסר על מאמן הכדוריד, בנו ריינהורן, שהורשע בביצוע עבירות מין באינטרנט כלפי 24 קטינות ושלוש בגירות. מיד חישבתי בראש את עונש הנטו בניכוי ימי המעצר, "התנהגות טובה" בכלא, והשתתפות בסדנאות מנומנמות לשיקום עברייני מין, שדרך חייהם היא בקשת סליחה בסוף, כי זה עדיף לשיטתם על בקשת רשות בהתחלה. תכלס נותרו לבנו שבע שנים וקצת. ואם יבקש חנינה אחרי חמש שנים, אז בכלל קייטנה ביחס לחומרת העבירה.

"הרב'ה הקדוש" אליעזר ברלנד, לעומתו, ישיש שהוא עבריין סדרתי במגוון תחומים, סגר עסקת טיעון על 18 חודשי מאסר, שבניכוי מעצר הבית יש לו חודש לשבת. המדינה מפגרת קומפלט, חשבתי לעצמי, אין לנו סיכוי לשרוד. אפס לפי תורת סיכויים.