1. ליאון "השנורר" נותן לי בהפתעה צ'אפחה על הכתף, בדיוק כשאני מקרב את ספל האספרסו לשפתותיי. האספרסו ניתז לי על החולצה ועל היד, והשנורר, פקיד בכיר לשעבר במשרד ממשלתי, מתנצל אלף אלפי התנצלויות שנייה לפני שאני מקלל אותו ואת מי שהביא אותו לעולם.
כשאני מנסה להתאושש ומבקש מהמלצר אספרסו חדש, השנורר מסמן למלצר שניים ומסביר לי ששווה לי להזמין אותו לאספרסו כי יש לו הפתעה בשבילי.
בתקופה האחרונה אין לי כוח לנודניקים שמתיישבים לידי בלי שהוזמנו, וטוחנים לי את המוח שגם ככה הוא עייף מהחיים ומהסובבים אותי. ליאון, שנוהג לדבר אוטוסטרדה, אומר לי שהוא גילה שיר שידהים אותי ושאני חייב לפתוח איתו את תוכנית הרדיו שלי ברדיו 103FM.
שני אספרסו מגיעים, וליאון מודה לי על שהזמנתי אותו. אני, מותש, מסביר לו עדיין בנימוס שלא הזמנתי אותו ושהוא הזמין את עצמו. במפתיע שולח ליאון את היד שלו לכיס חולצת הג'ינס שלי, ושולף את חפיסת הסיגריות.
"שכחתי את הסיגריות בבית", הוא מתנצל כפי שעשה בכל הפעמים הקודמות שבהן התיישב על ידי ואילץ אותי לסבול את חברתו הבלתי נסבלת.
הוא שולף שתי סיגריות, אחת דוחף לפה ואחת תוקע מעל האוזן למשמרת. "אני אוהב לעשן שתי סיגריות עם האספרסו", הוא מתנצל. "בשבוע הבא אקנה לך קופסה מלאה כפיצוי".
בקול עייף אני מזכיר לו שבמהלך החודשים האחרונים הוא הבטיח לפחות עשר פעמים שיביא לי קופסת סיגריות כפיצוי, אבל הוא כמו לא שומע.
ליאון שולף מהמכנסיים נייר מקומט, ולפני שהוא נותן לי לקרוא, הוא מזכיר לי "אתה פותח את התוכנית שלך עם השיר הזה, ואומר שמי שהביא לך אותו הוא ליאון הגדול, מלך הגוגלך".
גוגלך, למי שלא יודע, הם חרצני המשמשים, שבהם נהגו פעם כילדים לשחק. ייאמר לזכותו של ליאון שאכן הוא היה אלוף השכונה בגוגלך, עד שקרעתי לו את הצורה.
אני מנסה לקחת את הנייר כדי לקרוא את השיר, אבל ליאון מושך את היד. "אתה מכיר את מושיק גלאמין מהטלוויזיה?", הוא שואל ועונה: "זה שהיה אצל שרה נתניהו, והיא הראתה לו את הנזילות והקירות המתקלפים והוא צילם את הכל והראו את זה בטלוויזיה".
"זוכר", אני משיב לנודניק ומבקש מהמלצר חשבון. "רגע, רגע, מה אתה ממהר? תקרא את השיר. אני אשיר לך אותו בשידור חי".
הוורידים במצח שלי מתפוצצים, אני חייב לעבור בית קפה. יום קודם התיישב לידי איזה אומלל שעשה לי מארב והביא תיק עב כרס עם התכתבות שלו עם ביטוח לאומי. לא רק שהוא שטף לי את המוח עם הצרות שלו עם ביטוח לאומי מאז שנות ה־70, הוא גם דרש שלא אעשן כל זמן שהוא יושב לידי. אין גבול.
"הצילוווו", צועק ליאון "השנורר", וכל באי בית הקפה מסובבים את ראשם בבהלה ונועצים בנו עיניים. אז הוא פוצח בשיר בקולו הצווחני וכל באי הקפה אוטמים את האוזניים.
"הגג עדיין לא מתוקן
הצבע על הקיר מתקלף"
"תשתוק", אני צווח עליו וחוטף מידו את הנייר. "אני רוצה לקרוא בשקט". ליאון מתכווץ במקומו, נראה מבוהל.
אני מתחיל לקרוא את השיר ונזכר שאני מכיר אותו ומופתע איך לא עלה בדעתי להשתמש בו לקראת עזיבתה של המשפחה המלכותית את הבית המפורסם בבלפור. את המילים כתבה רחל שפירא ומזמרת אותו דפנה דקל. שם השיר - "מי יציל את הבית שלי".
הגג עדיין לא מתוקן
הצבע על הקיר מתקלף
הרדיו משתעל והברז דולף
שלוש נורות שרופות במטבח
הפקק קופץ והתריס לא נפתח
על המסך שואג בן אדם מקופח
מי יציל את הבית שלי
אולי כל זה קורה לי בגללי
אמר לי למה לא נדבר
התחלתי על עצמי לספר
אבל מיד הבנתי שהוא ממהר
נבהלתי מהדוח השנתי
ערכו משאל ודילגו על כתובתי
ואיך, איך יידעו מה דעתי
מי יציל את הבית שלי...
שלוש שעות חיכיתי בתור
מסביב כולם נדחקו
דיברתי בנימוס אבל הם צחקו
צלצלתי לך, ענה לי קול זר
הקו בינתיים לא מחובר
ריחמתי על עצמי אך גם זה לא עזר
מי יציל את הבית שלי...
יצאתי לטייל לתומי
נסעתי במהירות התקנית
שמעתי צעקות וצפירת מכונית
אגרוף הוטח בפני הציבור
ועוד שמרו שם על שלום הדיבור
ניידת משטרה וניידת שידור
מי יציל את הבית שלי...
"חרא של שיר", אמרתי לליאון "השנורר", חטפתי לו את הסיגרייה שתקע מאחורי האוזן, קמתי והלכתי, משאיר אותו המום ליד השולחן. המלצר הלך אחריי ושאל לגבי התשלום. "זה שנשאר בשולחן משלם", עניתי לו.
ביום ראשון מועד העזיבה של הבית בבלפור היה אחד הנושאים המדוברים בתקשורת. פתחתי את תוכנית הרדיו שלי בשיר "מי יציל את הבית שלי". לא נתתי לליאון "השנורר" קרדיט, מתוך תקווה שיותר לא יידבק אליי וישנורר ממני.
2. זה היה לא מזמן, כששלושה טיפוסים "חברתיים" הופיעו מסביב לשעון באולפני הטלוויזיה, והבטיחו הבטחות שגרמו להרבה אנשים להאמין שהנה, אוטוטו מגיע מהפך חברתי ומדינת ישראל תפתור את בעיותיהם הקשות של הנכים, המוגבלים, הקשישים וניצולי השואה העניים. הייתה תקווה.
ה"חברתיים" אורלי לוי־אבקסיס, איציק שמולי ועמיר "המגולח" פרץ, אנשי ישראל השנייה שההגמוניה דפקה להם את הצורה, החליטו להרים את נס המאבק החברתי.
לא הרימו ולא נעליים. השלושה, שהבטיחו שלא יצטרפו לממשלה הקפיטליסטית החזירית של בנימין נתניהו, עשו את הדבר האחרון שהבוחרים שלהם חשבו שיעשו.
הם מכרו את הבוחרים תמורת ג'ובים, נבלעו בממשלה המנופחת, קיבלו לשכות מפוארות עם כל ההטבות בדמות נהג, שלושה עוזרים, דובר ועוד כהנה וכהנה. אף אחד מהם לא יכול היה להתייצב בפני הציבור ולומר "עמדתי בהבטחות שלי".
אם לא שמתם לב, אז תבדקו. השלישייה הזו, שהייתה מופיעה בכל תוכניות הרדיו והטלוויזיה, ירדה מהמסך, נעלמה מעין הציבור, ושמם כמנהיגי המהפך החברתי-כלכלי לא נראה ולא נשמע.
לאן נעלמה השלישייה? למה נדם קולה? מה עם ההבטחות לצדק חברתי? לצדק סוציאלי? מה עם דאגה לנכים? זהו, נגמר הסיפור? הלכתם הביתה בלי הישגים, בלי לקיים הבטחות, והכי מרגיז - בלי להתנצל. בושה.
3. בכל פעם שמושבעת ממשלה חדשה, מתעוררת תקווה אצל נכים ובעלי מוגבלויות, כמו אצל מאות אלפי קשישים עניים שחיים באזור קו העוני ונאלצים לכלכל את חייהם בדוחק ובצמצום.
התקווה היא שראשי המפלגות המרכיבות את הממשלה החדשה, שהבטיחו לטפל בדחיפות בבעיות החברתיות-סוציאליות, יעמדו בהבטחתם והטיפול בהם ייעשה כבר בתחילת הכהונה.
מי שקורא את הדוחות של הביטוח הלאומי ואת דוחות העוני של העמותות המטפלות בשכבות המצוקה, יכול להבין שממשלת ישראל האחרונה, וזו שלפניה וזו שלפניה - זנחו את הבעיות החברתיות הבוערות. שכבת האוכלוסייה הדפוקה נהייתה דפוקה אפילו יותר, בגלל יוקר המחיה שהולך וגדל.
על הכתפיים של השרים החברתיים החדשים מוטלת המשימה לבצע את מה שקודמיהם לא הצליחו לבצע.
על הממשלות שהרכיב ראש הממשלה לשעבר נתניהו לא הימרתי שיצליחו לגרום לשינוי בולט לטובה במצב המדוכאים. לצערי, לא נראה שהממשלה החדשה תשים בראש מעייניה שינויים מרחיקי לכת בתחום החברתי, החינוכי והבריאותי. הלוואי שאני טועה. אשמח להתנצל ולהודות בפומבי שטעיתי.
4. שמעון, נהג משאית הלחם של מאפיות אנג'ל, ממשיך להגיע אליי ביום שישי אחרי שהוא מסיים את קו החלוקה ולהביא לי חלה. אנחנו שותים אספרסו ומעבירים דיבור על החיים.
יש לי מנהג כזה, ללמוד על החיים מפועלים ומקשישים, שהחוויות שלהם הרבה יותר מעניינות מזיבולי המוח שכבשו את התקשורת ועיסוקן בסלברדרקעס, בפוליטיקקים ובשאר מרעין בישין.
את החלה אני לא זולל לבד. אני מפריש ממנה לציפורים הממלאות כמה שעות מחיי בציוציהן, במאבקיהן וברומנים שהן מנהלות לנגד עיניי על אדן החלון, על העצים ועל הכבלים שמול החלון. הרבה אושר הן גורמות לי.
על חתיכות החלה שאני מניח על אדן החלון מתנהלים קרבות עזים. מיינות, בולבולים, עורבים, דרורים ויונים נלחמים על כל פירור.
אם משעמם לכם לפעמים ואתם אוהבי חיות, שבו וצפו בציפורים. הפרישו להן לחם, חלה, גרעינים, חתיכת גבינה, ותשמחו בשמחתן כשיתנפלו על המזון שנתתם להן במפתיע.
