1. מאחר שהשם זליג כמעט נמוג לגמרי מהעולם, ובארץ הקודש, שהייתה מלאה פעם ב"זליגים", נשארו כמה בודדים וחלק מהם כבר לא זוכר או לא מודע לעובדה ששמם זליג, אולי זה הזמן לפרסם את סיפורו של זליג הברמן.
זליג נחשב לברמן הכי טוב במדינת ישראל בראשית דרכה, וכונה זליג "המלך" על ידי אוהביו וזליג "השטינקר" על ידי שונאיו.
את תחילת דרכו המקצועית, כך על פי סיפורים ששמעתי, עשה זליג במלון "אדריה", ששכן בטווח של כמה צעדים מחוף ימה של תל אביב מצד אחד וכמה צעדים מרחוב דיזנגוף מהצד האחר. זליג התקבל לעבודה כעוזר לברמן הראשי של המלון, מיסטר סטון, אחרי שנבחן באגף כוח אדם והוכיח יכולת מרשימה באנגלית, הונגרית, צרפתית ואיטלקית. השפה החלשה שלו הייתה עברית, אבל הוא הבטיח להשלים את החסר תוך שהוא מציין שיש לו כישרון מיוחד לקליטת שפות.
מיסטר סטון חיבב מהמפגש הראשון את זליג, שקלט מהר כל פרט שסטון ציין בפניו כחשוב בעבודת הברמן. הוא למד להכין משקאות, היה פדנט והבריק את הבר. הכוסות והבקבוקים היו ללא טיפת אבק, המאפרות היו תמיד מצוחצחות, והמקררים מלאים במשקאות קלים, מסודרים כחיילים במסדר המפקד.
לקוחות המלון, שחלק גדול מהם היו קצינים בריטים מהצבא והמשטרה ששירתו בישראל, למדו לחבב את העלם הצעיר שקלט כל פיפס ולאחר תקופה קצרה כבר היה מביא להם לשולחן את מה שרצו בטרם הזמינו. מיסטר סטון לימד את זליג ש"ידע הוא כוח", ובחיוך אבהי הסביר לו "תאסוף בראש כמה שיותר מידע, ויום אחד תוכל להשתמש בו".
זליג ידע את שמות הלקוחות, ידע מה תפקידו של כל אחד, קלט מי מתעב את מי ולמה, מי קשור לעסקאות נשק ומי מחובר לחיל המודיעין. הוא קלט מי מהקצינים עולה לחדרו כשהייתה מגיעה ללובי של המלון אחת מהנשים שהתפרנסו ממה שמכונה כיום "שירותי מין".
על פי הוראותיו של מיסטר סטון, זליג התלבש בחליפה וענב עניבה וזכר תמיד את דברי מורו ורבו, שהוא חייב להיראות לא פחות טוב מהלקוחות. בערך שנתיים אחרי שהחל לעבוד, הוא קיבל מעטפה מפקיד הקבלה במלון, שבה נכתב שהתבקש להתייצב באחד מחדרי המלון ביום מסוים בשעת בוקר. הוא הגיע בשעה היעודה לחדר, נרגש וקצת מבוהל. בחדר חיכה לו טיפוס שאותו ראה כמה פעמים יושב לבד בפינת הבר.
הגבר בעל המראה המרשים הציג את עצמו כדיוויד מארגון ההגנה, ואחרי כמה שאלות מנומסות אמר לו שהוא מגייס אותו לשירות המולדת וכי עליו להעביר לו כל מידע שהוא שומע מהבריטים לגבי מבצעים, תנועות הצבא, אורחים חשובים העומדים להגיע ועוד. דיוויד המסתורי לא הבטיח לו תשלום עבור המידע, אבל הבטיח לו שבמקרה שימלא את הנדרש ממנו, הוא יירשם בדפי ההיסטוריה כמי שסייע למדינה בראשית דרכה. זליג, שהיה מהיר קליטה, הבין מיד לאיזו משימה הוא נדרש.
כעבור ימים אחדים פקיד הקבלה נתן לו מעטפה שבה נכתב כי הוא נדרש להתייצב לפגישה באחד מחדרי המלון ביום ובשעה מסוימים עם מיסטר יהושע. זליג הגיע סקרן וקצת מבוהל לפגישה, לבוש טיפ טופ, מסורק ומגולח. אחרי לחיצת יד חמה, יהושע סיפר לו שהוא נציג המחתרת הפועלת לגירוש הבריטים מהארץ. זליג התבקש למסור כל מידע שהוא שומע ליהושע, וקיבל פתק שבו צוין האופן שבו עליו לתקשר כשיש בידו מידע.
יהושע, שמאוד הרשים את זליג, הבטיח לו שאחרי גירוש הכובש הבריטי יהיה לו מקום של כבוד בין אלו שסייעו להקמת המדינה וגירוש האימפריאליסטים הבריטים. זליג הערמומי לא סיפר ליהושע על הפגישה שהייתה לו עם נציג ההגנה, שביקש ממנו אותו דבר.
זליג הנסער, שגר בחדר קטן שכור ליד שפת הים, היה קצת מבולבל. עובדת היותו יתום מאב ומאם, שנהרגו בתאונת דרכים, והעובדה שלא היו לו חברים קרובים - הקשו עליו. הוא רצה להתייעץ עם מישהו ובסוף החליט לשוחח על שתי השיחות עם מיסטר סטון, שהיה אזרח בריטי והיחס האבהי שהעניק לזליג גרם לו לתת בגבר המרשים אמון מלא.
לפני שהספיק לבקש מסטון פגישה כדי לשפוך את לבו, הופתע זליג שסטון ביקש ממנו לשוחח איתו על עניין חשוב. זליג, שלא העלה בדעתו על מה מדובר, נדהם כשסטון סיפר לו שהוא עובד עם המודיעין הבריטי ומאחר שזליג מצא חן בעיניו הוא המליץ בפני האחראים עליו לגייסו לטובתם ולהעניק לו שכר מיוחד על מידע שיקלוט בין יושבי הבר, שכטוב לבם באלכוהול נהגו לדבר הרבה ולספר דברים שעניינו את המודיעין הבריטי. כאן המקום לציין שבין אורחי הבר של המלון היו גם פוליטיקאים ישראלים ואנשי הגנה ואצ"ל, שלמרות היריבויות והמאבקים היו נפגשים לעתים כל אחד מטעמיו הוא. זליג היה מבוהל ומפוחד ולא הבין איך בפרק זמן קצר הוא גויס לשלושה ארגונים שונים, שכולם רוצים ממנו את אותה סחורה.
2. במשך כמה חודשים הצליח זליג להעביר לשלושת מפעיליו דברים ששמע מפי האורחים. הוא העביר מידע על תנועות של חיילים בריטים ועל פעילות של המשטרה הבריטית. הוא העביר לסטון מידע על קטעי משפטים ששמע, שמהם עלה שאולי תהיה פעולה צבאית של המחתרת נגד הבריטים במקום מסוים.
יום אחד העביר זליג מידע לנציג המחתרת על קצין בריטי, שנפגש באופן קבוע בכל שבוע באותו יום ובאותה שעה עם זונה ישראלית. זליג שמע ממנה שהיא שונאת את הקצין, שנהג להתעלל בה. הברמן, שבין תפקידיו היה להביא לאורחים רום סרוויס, נפגש עם נציג המחתרת לפני שהגיע לחדרו של הקצין עם כוסית של וויסקי. נציג המחתרת הזליף כמה טיפות של חומר עלום לוויסקי של הלקוח, וזה היה הוויסקי האחרון ששתה.
סיפור מותו של הקצין הבריטי הפך לשערורייה גדולה. חוקרי שירות הביון הבריטי הגיעו למלון ותחקרו כל מי שזז ביום המקרה במלון. זליג נחקר במשך שעות ארוכות, גם הזונה, מיסטר סטון, פקיד הקבלה ושאר אנשי הצוות.
48 שעות אחרי מותו של הקצין הבריטי השנוא, הגיעו דיוויד מהמחתרת ויהושע מההגנה לחדרו של זליג, הורו לו לארוז מזוודה והובילו אותו למשרד אפלולי בדרום תל אביב, שם הכין לו קשיש שנראה כמו פרופסור משוגע מסמכים עם זהות בדויה. משם נסעו השלושה לשדה התעופה לוד.
זליג הועלה למטוס שהטיסו לפריז. בשדה התעופה חיכה לו נציג המחתרת, שהיה מקושר עם השלטונות הצרפתיים. זליג הועבר לדירה צנועה בפריז, קיבל סכום כסף שיספיק לו לתקופה קצרה, וכעבור שבועיים סודרה לו עבודה כברמן בבר קטן בשם "רוזבאד". במשך שנתיים עבד זליג בבר הקטן, ואחרי שהבריטים עזבו את ישראל, קיבל אישור לחזור לארץ.
קרוב משפחה של זליג, שהיה בעל מסעדה עם בר קטן, הכניס אותו לעבודה כברמן. זליג סידר את הבר לתפארת, נקי, מבריק, מצוחצח. הוא יצר קשר עם שתיים מהבחורות שעבדו במלון והן באו לשבת אצלו ולשעשע את האורחים, בהם קציני משטרה בכירים ממשטרת דיזנגוף ששכנה בסמוך. לאט־לאט החלו להגיע למקום גם אומנים ידועים ובכירי העולם התחתון, שילוב מוזר של קהל שלמד לאהוב את זליג ואהב את הדליקטסים שידע להביא למקום.
כמה אנשי עסקים כבדים הפכו לאורחים קבועים והגיעו בין השאר כדי להשתעשע עם הבחורות מהבר, בחדרון קטן שהופרד בווילון עבה.
העסק של זליג שגשג, והאוזניים של זליג המשיכו להיות קשובות לאנשי החוק, אנשי העסקים ואנשי העולם התחתון. זליג המשיך במה שלמד בימיו הראשונים בעבודתו ממיסטר סטון. הוא העביר מידע לשוטרים על העבריינים, הוא העביר מידע לעבריינים על אנשי העסקים וידע להרוויח יפה בזכות המידע שהעביר.
3. זליג קרא לבר שלו "בודפשט". כשהגעתי לבר בפעם הראשונה, נדלקתי עליו. לאחר שעברתי להתגורר בבניין הסמוך, התחלתי לשבת בו בקביעות. זליג היה הברמן הכי טוב בארץ. הוא השמיע מוזיקה של הסיקסטיז, הרבה ג'ז וזמרי נשמה שחורים. הייתה לו יד רחבה במזיגה, ולאנשים שהוא קלט אותם באופן חיובי הוא נתן אשראי.
בימים קשים זליג היה איש שיחה ובן אדם שאפשר לשאול לעצתו. יום אחד נודע לי ממקור משטרתי שזליג הוא מודיע משטרתי, או כפי שהיה אז נהוג לכנות "שטינקר". גם אחד הקרימינלים, שראה שאני מיודד עם זליג ומנהל איתו שיחות, זרק לי בקטנה שאזהר מהברמן החביב, כי יש לו אוזניים גדולות ופה עוד יותר גדול.
באיזה ערב חורפי, כשהבר היה ריק, ישבתי עם זליג. הוא דפק דרינקים בקצב רצחני. שאלתי אותו מה קרה והוא סיפר לי שנודע לו שמיסטר סטון מת. שאלתי אותו מי זה מיסטר סטון ואז, משכרות ואולי מבדידות, סיפר לי את הסיפור שלו. הייתי המום. שתיתי איתו הרבה באותו לילה. גם אני נפתחתי איתו. הראיתי לו בריפקה (שקית נייר) קטנה עם יהלומים, ואמרתי לו שאם ימצא קונה יקבל אחוזים.
לפני שעליתי הביתה, החבאתי את השקית בזולה בחצר. בחמש בבוקר דפקו שוטרים על הדלת, נכנסו בוולגריות והפכו את הבית. משלא מצאו כלום, שאלו "איפה היהלומים?". הבנתי. השטינקר השטנקר גם עליי.
זמן קצר אחרי המקרה שבגללו הפסקתי לבקר בבר "בודפשט", ראיתי ידיעה בעיתון שבעל בר מתל אביב נדקר למוות בבר שלו. החשודה המרכזית - זונה המכונה "סוזי שמפניה", שריצתה עונש 20 שנות מאסר באנגליה באשמת שותפות לרצח קצין בריטי בבית מלון בתל אביב.