מי שצפה ביום רביעי בטקס המיוחד במינו של השבעת יצחק הרצוג לנשיא המדינה, יכול היה למצוא שלל סיבות להתרגשות. הפאר וההדר של האירוע; המכתב הנוגע ללב שכתב והקריא הנשיא העשירי ריבלין לנשיא ה־11 הרצוג; והתמונות הלא שגרתיות מהמליאה, ממסדרונות הכנסת ואפילו מהרמת הכוסית, כאשר בשלב מסוים התיישבו סביב אותו השולחן שני הנשיאים, היוצא והנכנס, ראש הממשלה ורעייתו, ולצדם ראש האופוזיציה ורעייתו. הצלם המזדמן תפס את רגע השיחה החביבה בין השניים, נפתלי בנט ובנימין נתניהו, כאשר הם מחויכים ומקרינים חיבה עד כדי כך שכל הרואה את התמונה עשוי לחשוב כי משיח בן דוד כבר כאן, ולא ידענו.
לעומת הקהל הרחב שצפה באירוע ההשבעה בשידור חי ובליווי פרשנויות וראיונות למיניהם, ראה הציבור המצומצם של מוזמני הטקס תמונה קצת שונה, הרבה פחות משיחית וזוהרת, והרבה יותר משקפת את המציאות הפוליטית העכשווית. החלק האחרון, הפחות רשמי והיותר ידידותי של טקס ההשבעה, היה אירוע הרמת הכוסית שהתקיים בטרקלין שאגאל של הכנסת. על פי הכללים, קהל המוזמנים נכנס לאולם, מתיישב ומחכה להגעת הפמליה, שמורכבת מהנשיא, ראש הממשלה ויושב ראש הכנסת. השלישייה נכנסת, לוחצת את ידי המוזמנים, מברכת את אורחי הכבוד, מתיישבת גם היא, והאירוע מתחיל.
מי שנכח בקהל ותפס מקומות הקרובים לכניסה, מצא את עצמו לפתע עד למחזה בסגנון טרגדיה יוונית: לראשונה זה יותר מעשור, ראש האופוזיציה נתניהו ורעייתו שרה נכנסו לטרקלין יחד עם הקהל, כאשר הם לא חלק מהפמליה של ראשי המדינה. נתניהו אומנם נכנס, אך לא התיישב. הוא נותר לעמוד בצד, חיכה להכרזה על הגעת הפמליה, ורק אז הופיעו בני הזוג נתניהו בפני הנוכחים - בו זמנית עם הופעתם של ראשי המדינה, אך במרחק מסוים מהנשיא, מראש הממשלה ומיו"ר הכנסת. הנשיא הנבחר חייך, לחץ ידיים ומשך את רוב תשומת הלב, כשבמרחק מה ממנו ביצע גם נתניהו את אותו הטקס, עד כמה שהצליח: לחץ כמה ידיים, הפגין נוכחות ורק אז התיישב בקהל ליד רעייתו שרה.
האפיזודה החטופה הזאת, שנמשכה דקות בודדות, אמרה הרבה למתבונן הבקיא בפרטי הרקע. "זה היה בולט כל כך ועצוב כל כך, מחזה מכמיר לב", סיפר מי שסיפר אחרי שהסתיימו אירועי השבעת הנשיא וכבו האורות במשכן הכנסת. "נתניהו ורעייתו לא מוצאים את עצמם במצבם החדש, לא מעכלים אותו. נתניהו לא מסוגל לשבת בקהל כאחד האדם. נחוץ לו להרגיש חלק מהפמליה, חלק מהקודקוד של הקודקוד, אף שהוא כבר לא. זו לא סיבה לשמחה לאיד גם עבור אלה שנמנים עם מתנגדיו. זה בעיקר עצוב".
פוטנציאל קטלני
עם כל הדרמה העצורה בסצינה היוונית הזאת, הפגיעה האמיתית במעמדו של נתניהו - לא כיו"ר האופוזיציה, אלא כיו"ר הליכוד וכ"ראש הממשלה עד לפני רגע, שתכף חוזר" - התרחשה באותו הערב, שעות ספורות אחרי טקס השבעת הנשיא. היה זה כאשר חברי הכנסת פשטו את מדי האל"ף החגיגיים, לבשו את בגדי הקרב, וחזרו למאבקים האמיתיים שלהם במליאת הכנסת. הפעם, אחרי המכה של חוק האזרחות, ניגשה הקואליציה לקרב הפרלמנטרי הבא במלוא כוחה. זה היה לילה חשוב עד קריטי לחיי ממשלת בנט.
לפני שנפרט, נחזור רגע לסיפור שמאחורי חוק האזרחות. על אף הדרמה התקשורתית סביב נפילתו, ההפסד הזה הכאיב לקואליציה, אך לא פגע בה אנושות. תוכנית המקסימום של גוש נתניהו הייתה לא רק לטרפד את הוראת השעה של חוק האזרחות, אלא להפיל את בנט. לו הייתה מפלגת רע"ם מתגייסת בהצבעה נגד הקואליציה יחד עם הרשימה המשותפת, וחוק האזרחות היה נופל בתמיכת רוב של 61, היה אי־האמון בממשלה עובר, ובנט היה מסיים את הקריירה הקצרה ביותר שלו כראש ממשלת ישראל.
לאכזבת האופוזיציה, זה לא קרה. למען האמת, זה גם לא יכול לקרות, משום שהרשימה המשותפת לא הייתה נותנת לבנט ליפול ולנתניהו לחזור לשלטון. אפשר לומר הרבה על עמדתם של עודה, טיבי וחבריהם, אבל ביביסטים הם לא. לכן הסתיימו חגיגות האופוזיציה על הפלתו של חוק האזרחות - שנמשכו יומיים, עד לתבוסה המשמעותית בלילה שבין רביעי לחמישי. כאמור, הלילה הזה היה חשוב לממשלת בנט בהרבה. החוקים שעלו להצבעה נשאו משקל קריטי עבור הקואליציה: חוק הכנסת, שכלל את חוק הפיצול, וחוק יסוד "הכנסת", שכלל בתוכו את לוחות הזמנים להעברתו של תקציב המדינה וכן את החוק הנורווגי.
אחרי הפלתו של חוק האזרחות, ניגשה הקואליציה להצבעה הבאה בשיא הדריכות. היא הצטרכה להתמודד לא רק עם החוקים החשובים לה, אלא גם עם התחושה הכללית כי הממשלה תקועה לחלוטין ולא מסוגלת להעביר שום דבר. האווירה נעשתה מתוחה עוד יותר אחרי הודעתו של ח"כ אלי אבידר, שמסר בבוקרו של יום רביעי כי החליט להתנגד לחוק הכנסת, משום שהוא מתנגד לחוק הפיצול.
נזכיר כי על פי נוסח החוק ארבעה ח"כים יוכלו להתפצל מסיעתם, גם אם אינם מהווים שליש סיעה. אבידר מסר כי בכוונתו להצביע נגד, משום ש"החוק המדובר יכול להיקרא גם 'חוק העריקים', והוא עליית מדרגה ברף השחיתות הפוליטית בישראל". בקואליציה התחילו לתהות מדוע מבין כל החוקים שעולים להצבעה, בחר אבידר להתנגד דווקא לחוק המאיים על שלמות הליכוד ונתניהו. הרי רמת השנאה של האיש, יקיר ההפגנות בבלפור, ידועה לכל.
כשעידית סילמן, בועז טופורובסקי וזאב אלקין ראו את הודעת אבידר, הם כמעט חטפו התקף חרדה. המחשבה הראשונה שחלפה במוחם הייתה להוריד את חוק הכנסת מסדר היום. הם חששו כי שני המורדים, אבידר ועמיחי שיקלי, מסוגלים להפיל גם את חוק יסוד "הכנסת", הכולל את החוק הנורווגי, ולפיכך דובר על כך שיורידו גם אותו מההצבעה. זה כבר היה אירוע בעל פוטנציאל קטלני.
לא בגלל החוק הנורווגי, ואפילו לא בגלל חוק הפיצול, אלא בגלל הסעיף החשוב מכל עבור הקואליציה: מתן הארכה להעברת תקציב המדינה. במצב הנוכחי, לפני אישור חוק יסוד "הכנסת", עמדו לרשות הממשלה 90 ימים בלבד כדי להעביר את התקציב. הכנת התקציב הדו־שנתי טרם הגיעה לשלבי סיום, וגם אם כל משרדי הממשלה היו עוברים לתפקוד 24/7, הם לעולם לא היו מספיקים להשלים בזמן את העבודה. הפעם גיבוש הרוב היווה משימה של חיים ומוות, אלקין נכנס לזירה, סילמן וטופורובסקי התמסרו שניהם, אבידר ושיקלי זכו לטיפול אישי - והרוב הושג כנגד כל חישובי האופוזיציה.
בעוד אבידר פשוט קם ועזב את אולם המליאה זמן קצר לפני ההצבעה הגורלית, הסיפור עם שיקלי היה מסובך למדי גם הפעם. תחילה, ככל הנראה, התכוון שיקלי שוב להצביע עם האופוזיציה. יודעי דבר מספרים כי הופעל עליו לחץ כבד מהליכוד להצביע נגד חוק הפיצול, שמניעתו היא אינטרס קריטי עבור נתניהו. שיקלי אף נסע כל הדרך מביתו שבקיבוץ חנתון עד לכנסת, הגיע, דיבר עם מי שדיבר, ולבסוף לא נכנס להצביע.
לשיקלי הוסבר כי בשונה מחוק האזרחות, שכל כולו היה תלוי באצבע שלו, כאן גם איתו וגם בלעדיו גובש רוב מוצק בעד שני החוקים. כך שאם גם הפעם יצביע עם האופוזיציה, הוא לא ישנה דבר, יביך את עצמו ואף יוסיף לימינה סיבות טובות להכריז עליו כעל פורש. שיקלי שקל והשתכנע. האופוזיציה הפסידה. הממשלה הרוויחה חודשיים נוספים לעבוד על התקציב, ונתניהו קיבל פצצה מתקתקת בדמות חוק הפיצול.
אמצעי לחץ על הבוס
צריך להבין את גודל האירוע שהוא, כמובן, אינו באיום מיידי על נתניהו מכיוונם של ממורמרי הליכוד למיניהם. כל עוד לא אושר התקציב, ואין ביטחון ביציבות הממשלה כלל - לא בקואליציה ולא באופוזיציה - אף ח"כ מהליכוד לא יעלה בדעתו לארגן רביעייה ולהתפצל מסיעתו. על אף השמועות הבלתי פוסקות על כך שאלקין, לכאורה, עובד שעות נוספות כדי לארגן מרד ופיצול במפלגתו לשעבר, במציאות זה עוד רחוק מלהתממש. לא שבקואליציה אינם מעוניינים לצרף לשורותיה עוד ארבעה ח"כים. ברור שרוצים. אלא שבשלב הזה, כשמבחן התקציב עודנו שריר וקיים, אין טעם לטפל במתפלגים פוטנציאליים. אף אחד לא יבוא. מה שאכן עלול לקרות לנתניהו עכשיו, אחרי שחוק הפיצול אושר, זה הרבה כאב ראש ואיבוד אפשרי של שליטתו המוחלטת בליכוד.
ברגע שחברי הכנסת מהליכוד יודעים כי יש להם אופציה להתארגן לרביעייה ולפרוש, הם לא יהססו להשתמש באפשרות הזאת כבאמצעי לחץ על הבוס שלהם. אומנם כשאתה באופוזיציה אין לך הרבה ג'ובים עסיסיים שאפשר לנעוץ בהם שיניים, אך מעתה והלאה יוכלו אנשי הליכוד לגשת לנתניהו מעמדת כוח בנוגע לתפקידים המעטים שיש לאופוזיציה, או לתקציב הליכוד, או לג'ובים במצודת זאב, או למועד הפריימריז לראשות התנועה ולהרכב הרשימה.
החל מהלילה שבין רביעי לחמישי יש לחברי הליכוד אופציה לריב עם נתניהו ולאיים עליו בהתפצלות. אנשי הקואליציה, וביניהם חברי הליכוד עד לא מזמן, עשו מה שיכלו לעשות כדי לשנות את כללי המשחק בליכוד. איך ייראה אותו המשחק בפועל, נראה אחרי אישור התקציב. אם וכאשר יאושר.
בנט הצליח להעביר חוק שיפגע פגיעה אמיתית במעמדו של נתניהו
אחרי המכה של חוק האזרחות, ניגשה הקואליציה לקרב הפרלמנטרי הבא במלוא כוחה - והפעם נותרה עומדת על רגליה. והאם חוק הפיצול הטרי מסמן את אובדן שליטתו האבסולוטית של נתניהו בליכוד?
