מחמוד עבאס - אבו מאזן - מחזיק בשלושה תפקידים: נשיא הרשות הפלסטינית, יו"ר ארגון אש"ף ויו"ר ארגון פת"ח. בשנים האחרונות, עקב גילו ומצבו הבריאותי, החל מאבק הירושה, כמו גם דיון לגבי התהליכים הצפויים עם עזיבתו את הבמה הפוליטית.
עבאס מנע קיומן של בחירות חדשות למוסדות אלו, וביסס את מעמדו כשליט יחיד, בתמיכה הולכת ופוחתת של הציבור, וללא סימון של יורש מיועד.
לפיכך צפויים מאבקי ירושה ערים ודינמיים. יורשו בתפקיד נשיא הרשות יתמקד בטיפול יסודי בזירת הפנים; בהמשך ניסיון להקמת מדינה פלסטינית; בניסיון למנוע מאבקים בין אלו שייבחרו לתפקידים הנוספים שבהם מחזיק כיום אבו מאזן; ובמערכת היחסים עם חמאס, שרבים גורסים כי גבוהים סיכוייו לזכות בבחירות, אם יתקיימו. עבור חמאס תהא זו הזדמנות להוכיח את כוחו ומעמדו בקרב הציבור הפלסטיני ביהודה ושומרון, תוך ניסיון השתלטות על הגדה המערבית ומזרח ירושלים.
הרושם הוא כי הציבור הישראלי אדיש לסוגיית חילופי השלטון, ונראה כי הממשלה תעדיף לשמר את המצב הנוכחי. זוהי כנראה עמדתו של רוב הציבור הפלסטיני ועמדתה של הקהילה הבינלאומית. האינטרסים הישראליים בכל הנוגע לזירה הפלסטינית מתמצים בניסיון לשמר יציבות ושקט ביטחוני, בשיפור המצב הכלכלי, במזעור השפעת חמאס והחלשת גורמי האופוזיציה ברשות.
בחינה מעמיקה של ההשלכות הצפויות תעסוק בלגיטימיות ההנהגה החדשה, ביחסיה עם ישראל ועם מדינות העולם, בניסיון הגעה להסכמות פנים־פלסטיניות, במצב הכלכלי וכמובן במדיניות ממשלת ישראל והשלכותיה על אזורים אלו, כמו גם בניסיון להחזיר את הרשות לרצועת עזה.
ישראל על הגדר
ניזאר בנאת היה מראשי המבקרים של הנהגת הרשות, שהסתבך ונעצר לא פעם בשל עמדותיו. בשבוע שעבר, כשמנגנוני הביטחון של הרשות באו לעוצרו בביתו, זה נגמר במותו. סימני חבלה קשים התגלו על גופתו, ואף אחד אינו יודע מה בדיוק קרה שם. האירוע הקשה הצית ערים ראשיות בגדה וגרם לגל מחאות אלימות, שמאיים להבעיר את שטחי יהודה ושומרון.
מותו של ניזאר, שמרבית הפלסטינים סבורים כי נרצח בידי הרשות, מסעיר את הציבור וגורם לעימותים קשים בין מנגנוני הביטחון לבין אלפי מפגינים. מראות שלא ראינו זמן רב, כשבנוסף אנו עדים לניסיונות פגיעה במוסדות שלטון פלסטיניים. הנהגת הרשות, שעובדת קשה כדי לארגן הפגנות תמיכה באבו מאזן, נמצאת במשבר גדול שעלול "לנזול" לעימותים עם כוחות הביטחון הישראליים.
המחאה הנוכחית מזכירה במאפייניה את האביב הערבי, וגורמים פלסטיניים מציינים כי המחאה הינה תוצאה של זעם עצור בציבור, שנצבר מאז שאבו מאזן ביטל את הבחירות לפרלמנט הפלסטיני.
בינתיים חמאס מנסה לנצל את אי־השקט, עד כה ללא הצלחה גדולה, אך מהלך העניינים הנוכחי טומן בחובו פוטנציאל הידרדרות גדול, עד כדי הפלת שלטונו של אבו מאזן, שבסביבתו לא יודעים לפי שעה כיצד להביא להרגעת הרוחות, כשבמקביל מתפתחת ביקורת נוקבת על התנהלות הרשות בפרשת מותו של ניזאר.
אגב, ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד אשתייה לא מסר הצהרה מרגיעה כלשהי, להוציא הצהרה של דובריו, כי תוקם ועדת חקירה. הצהרה שגרמה לגיחוך בקרב הציבור הפלסטיני.
ישראל לא נוקטת כל עמדה רשמית, אך גם לא ממש נערכת לשינוי דרסטי במצב. על הממשלה, שרי הביטחון וביטחון הפנים, צה"ל וכוחות הביטחון, להיערך לתקופה רגישה, גם מבחינה מודיעינית וגם מן הבחינה המבצעית.
תגובות ישראליות עשויות להיות מאוד משמעותיות להרגעה או להסלמה של המתיחות ואי־השקט, וחשוב שנכין את עצמנו לכל החלופות האפשריות. קשה להעריך, במבנה הנוכחי של הממשלה, איך וכיצד תנהג, אך חשוב שיוכן מאגר תגובות ושהממשלה לא תופתע ותיאלץ להגיב ללא מתווה שהוכן מראש.
השטח הופקר לחיזבאללה
לבנון, שכנתנו מצפון, קורסת. המדינה נמצאת על סף פשיטת רגל. מוסדות השלטון מתפרקים, אין בלבנון תרופות ולו בסיסיות, אין דלק, אין חשמל באזורים רבים, ובמכולות נאגר מזון, אך האוכלוסייה לא יכולה להרשות לעצמה לרכוש אותו. אורח החיים הנורמלי נעצר לחלוטין, והפגנות אלימות מציפות את הרחובות.
הצבא הלבנוני מצוי על סף התמוטטות, כאשר חייל מקבל כיום 50 דולר בחודש, בהשוואה ל־1,000 דולר בעבר. המצב שבו הצבא מנסה לקושש תרומות לא יארך זמן רב. אין ממשלה מתפקדת ואין גורמי הנהגה שינסו לטפל במצב. השטח הופקר כולו לידי ארגון חיזבאללה, ולבנון משלמת את מחיר הפיכת חיזבאללה לכוח הפוליטי החזק במדינה, ולמעשה היחיד.
נסראללה מקדם את חדירת איראן ללבנון במטרה לבסס אותה ככוח הזר המשפיע במדינת הארזים. הוא מבטיח אספקת דלק איראני וסיוע כלכלי למדינה הקורסת. מדינות המערב, יש לציין, מודאגות מהמתרחש - אך לא נחלצות לשיקום ולסיוע אפקטיביים.
חדירה איראנית משמעותית ללבנון מהווה מקור דאגה רב בישראל, ואין בידינו יכולת למנוע אותה. לעניות דעתי, ישראל צריכה לבקש התערבות מאסיבית - כלכלית ופוליטית - ממדינות האיחוד האירופי ובראשן צרפת, שלה קשר מיוחד עם לבנון. במקביל, על ישראל להזהיר בעולם מפני תוצאות החדירה האיראנית וגם לנקוט מדיניות אקטיבית וגלויה, על מנת לנסות למזער את האיום מהצפון.
הסיטואציות המורכבות בלבנון ובגדה מחייבות הערכת מצב מיידית ומעמיקה. אלו הם איומים ביטחוניים קשים, העלולים לצבור דינמיקה קשוחה. לישראל היכולת המודיעינית לעקוב אחר ההתפתחויות, ודרושה תשומת לב רבה כדי להיות מוכנים לכל חלופה אפשרית. יש לנו ניסיון רב־שנים ויכולות מוכחות, וזה בדיוק הזמן להוכיח זאת לנו, לאזור ולעולם.
הכותב הינו ראש השב"כ לשעבר ונשיא חברת C.G.i למודיעין עסקי
[email protected]