רוב מנהיגי ישראל סללו את דרכם לשלטון על מצע אידיאולוגי. לפני שהפכו ראשי ממשלה כבר כתבו והצהירו על עיקרי אמונתם בכל תחומי החיים בישראל. רק מעטים מהם זכו להגשים אפילו מקצת התחייבויותיהם.
יצחק שמיר היה כזה. אהוד ברק הבטיח לסגת מלבנון - וקיים. שאר הבטחותיו התרסקו (השבח לאל) נוכח המציאות המדממת של האינתיפאדה השנייה. את ההבטחות האידיאולוגיות של האחרים אינני זוכר. גם ההיסטוריה לא תזכור. כל אחד מהם בתורו אמר בקולו, או רק מלמל בשקט לעצמו: דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
וזה כמובן שקר גס. כל מי שעלה על כס ראש הממשלה בישראל כבר ידע היטב מהם הכוחות הבינלאומיים הפועלים, מה תביעותיהם, ומה מנופי הלחץ שלהם על ישראל. הם הכירו יפה גם את המפה הפוליטית בארץ, וידעו עם מי יוכלו להקים ממשלה וכמה יצטרכו לשלם. "דברים שרואים משם" הפך לתירוץ הציני המושלם, שבא להסתיר את החלל הריק בקרבם, במדור שבו מחזיקים את המצפון, המוסר והאידיאולוגיה.
ב־20 השנה האחרונות היו אלו מנהיגי הימין, או מי שבעברם הוגדרו כאלו, שנתגלו בכל קלונם האידיאולוגי ברגע שהיו לראשי ממשלה. אריאל שרון, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו התנערו מהאידיאולוגיה שהקפידו לעטות בדרכם מעלה. אפשר להתווכח בשאלה אם היו ראשי ממשלה פרגמטיים טובים, אך הם היו חפים מאידיאולוגיה. כשהפכו ראשי ממשלה, הסירו באנחת רווחה את המסיכה האידיאולוגית שרק הפריעה להם להתנהל - והתנהלו. איש בדרכו.
אבל הממשלה הנוכחית זימנה לנו השבוע אירוע נדיר שבו גם הימין וגם השמאל, גם בקואליציה וגם באופוזיציה, הסירו באחת את התחפושת האידיאולוגית, והתייצבו נוכח האומה בעירומם: תאבי שלטון ותו לא.
# # #
הוראת השעה של התיקון לחוק האזרחות, שנפלה השבוע, נועדה לחסום את רבבות הערבים המבקשים להגשים בגופם את "תביעת השיבה" של הפלסטינים אויבי ישראל, להתאזרח במדינה שברחו או גורשו ממנה.
קריקטורה של ערן וולקובסקי ב"הארץ" לפני שבוע הציגה כלה ערבייה מעבר לקו הירוק, משרבבת ידה בעד לחור בחומת ההפרדה, וחתן ערבי במדינת ישראל עונד טבעת על אצבעה. החייל הישראלי הניצב על החומה וקיר הבטון העצום מפרידים באכזריות בין בני הזוג.
זו התמונה שביקשו אנשי השמאל והערבים בארץ ישראל להציג בפנינו. תמונה שקרית בעליל, כי איש אינו מפריע לחתן האוהב מטירה או מרהט להתאחד עם בחירת לבו בג'נין או בחברון. הקריקטוריסט (כנראה בגלל מגבלת מקום) גם לא צייר את שלוש נשותיו האחרות של החתן.
ולפיכך הצגת סוגיית מניעת ההגירה הערבית למדינת ישראל כסוגיה "הומניטרית" הייתה ועודנה שקר תעמולתי שמאלני או ערבי. השמאל הישראלי ממרצ וממפלגת העבודה ואויבי ישראל מרע"ם דבקו בעקשנות בטיעון השקרי הזה. אבל אנו זכינו השבוע לראות איך במחי הצבעת אמון אחת בממשלה - הם מסירים את המסיכה הדקיקה הזו, ומצביעים בעד החוק "המונע איחוד משפחות".
תענוג מיוחד היה לצפות באנשי מרצ, אלו שתמיד התקשטו בנוצות "המפלגה האידיאולוגית היחידה בשמאל", מצביעים כאיש אחד, יהודים וערבים, בעד החוק. אלו שרק אתמול עתרו לבג"ץ כדי לבטלו, אלו שנשבעו לפני שעה כי יצביעו נגדו. כמה מהר ובאיזו חלקלקות התהפכו!
הגדיל לעשות יאיר גולן, מהרהוטים שבמסבירים מדוע החוק הוא גזעני ופוגע בזכויות אדם, ומבכירי הנשבעים כי יצביעו נגדו, שחש להסביר שהחוק מצוין. ממש מצוין, לא פחות. איך נפלו כל שקרניך, השמאל הישראלי הצבוע.
אבל באותן שעות ממש הוסרו המסיכות גם מפרצופיהם של איילת שקד ונפתלי בנט (יאיר לפיד וגדעון סער, זאב אלקין ואביגדור ליברמן עמדו מהצד, נתנו להם להתכתש, ונהנו בשקט מהשחיקה). שקד ניסתה בכל כוחה לקנות את מנסור עבאס ועיסווי פריג', את וליד טאהא ואת מוסי רז תמורת כמה אלפי משפחות ערביות שיקבלו מעמד אזרחי, באמצעות "ועדה".
החוק לבוש אומנם מדים ביטחוניים, כי באמת ובתמים האוכלוסייה הערבית הפולשת הזו מוציאה מתוכה מחבלים רבים, אבל אמת אמר יאיר לפיד השבוע: "לא צריך להסתתר מהמהות של חוק האזרחות, הוא נועד להבטיח רוב יהודי במדינה". ושרת הפנים התגלתה השבוע כמי שלמען ניצחון הקואליציה מוכנה לאזרח אלפי משפחות ערביות.
טוב עשה לפיד כשהסיר את המסיכה מהחוק. רע עשתה שרת הפנים כשעיקרה את החוק מתוכנו - כדי לקנות את קולותיהם של אויבי ישראל מבית (רע"ם), או אלו שרק "פוגעים בביטחון מדינת ישראל" (הח"כים ממרצ, שהתחייבו להצביע נגד החוק, והפרו התחייבותם). הרי בנט ושותפיו הסבירו כי כל מי שמתנגד לחוק - פוגע בביטחון ישראל.
שקד ובנט הדגימו השבוע עד כמה חלקלק המדרון. תחילה הכניסו לממשלה את התנועה האסלאמית. והבטיחו שבעצם צריך אותם רק להצבעת האמון בממשלה בהשבעתה, ואחר כך - לתקציב. אחר כך הם כבר לא יהיו תלויים בהם. אבל אין חצי הריון. יממה לאחר כישלונה בחוק האזרחות הצליחה הקואליציה להעביר את "החוק לפיצול הליכוד", בהימנעות מחצית "המשותפת".
אלקין השתדל לא להיתפס בשקר ולא הכחיש לחלוטין שהייתה עסקה עם הערבים. אבל גם אם לא שילמו לבל"ד ולחד"ש במזומנים פוליטיים - הללו מבינים שהקואליציה הזו היא עבורם פרה חולבת ויעד קבוע לסחיטה, ואין להם סיבה שלא לסייע לה לגייס ארבעה עריקים מהליכוד.
מי שמוסר את גורלו הפוליטי בידי אויבי ישראל - ימשיך להיות תלוי בהם מדי שבוע. פעם ישלמו להם באלפי משפחות. בפעם הבאה - עוד כמה אלפים. הקואליציה תיאלץ להפוך הצבעות רבות להצבעות אמון כדי לצמצם תופעות של "מצביעים אידיאולוגיים". הסחיטה של כל אחד מחברי הקואליציה, ורע"ם יותר מכולם - תלך ותגבר.
ואז יגיעו לתקציב. הרי מאליו מובן שאויבי ישראל מבית מתקשים לתמוך, למשל, בתקציבי הביטחון, השב"כ, המוסד, הוועדה לאנרגיה אטומית. צריך יהיה לשמן אותם טוב־טוב כדי שיתגברו על קשייהם.
ולא רק בתקציבים למגזר. גם כמה יישובים לא חוקיים בנגב שיולבנו, ועוד כמה אלפי בתים של שודדי אדמות הלאום, וכמה מאות אלפי דונמים. כל חוק, כל הצבעת אי־אמון - ושובריהם בצדם. וכדי "לשמור על שלמות הממשלה" - ישלמו להם. כי מי שמשלם דמי חסות ופרוטקשן מתקשה להיגמל מזה. עקרון הסחטן מנצח בדרך כלל.
זה המדרון שבו גולשים עכשיו, בלי מסיכות, האידיאולוגים של הימין מימינה, תקווה חדשה וישראל ביתנו. עמידתם כאילו־מן־הצד של האחרונים אינם פוטרת אותם כמובן משותפותם המלאה בעסקה שהציעו שקד ובנט, עסקה שנכשלה רק הודות להצבעתו של עמיחי שיקלי. שכויעח.
# # #
גם הליכוד והציונות הדתית נאלצו להסיר מסיכות השבוע. אבל מסיכות קטנות. כי להגנתן ניתן לטעון שהן הציעו את "חוק יסוד ההגירה" הטוב בהרבה מחוק האזרחות. להאשמתן ניתן כמובן לשאול את אנשי הליכוד מדוע לא העלו את החוק הראוי הזה כשהיו בשלטון. להגנתם אפשר לטעון שהצביעו אי־אמון בממשלה התלויה בתמיכתם של אויבי ישראל מבית.
הטיעון ראוי, אבל מיותר. הליכוד של נתניהו הסירה את המסיכה האידיאולוגית שלה מזמן. מימי ההתנתקות ונאום בר־אילן. אין להם יותר מה להסיר.