לכאורה לא היינו צריכים להיות מופתעים מהעובדה שגלידת "בן אנד ג'ריס" מורעלת בשנאה פתולוגית. שנאה למדינת ישראל, לציונות וכן – גם לשליטה שלנו בחבלי המולדת ביהודה ושומרון. שני המייסדים של החברה הזו הם יהודים אנטישמיים קלאסיים והם עדיין קובעים את מדיניותה, אף על פי שמכרו אותה ליוניליוור העולמית. בולט במיוחד הוא בן כהן, שהיה מראשי הקמפיין של ברני סנדרס - היהודי האנטישמי הבולט ביותר בדורנו. כהן אפילו פיתח גלידה מיוחדת לכבודו של סנדרס ותחת שמו. הפתולוגיה האנטי־ציונית של כהן וג'רי גרינפילד, שני יהודים כשרים, מאפיינת זן של יהודים שרווח היום במיוחד בארה"ב. זן שכמו בפרשה הזו, משתף פעולה עם האנטישמיות העולמית, שלא לומר מתדלק ומניע אותה.

סקר שנערך באחרונה מצא שלמעלה מחמישית מיהודי ארה"ב חושבים שאנחנו מדינת אפרטהייד וכמעט 10% מהם סבורים שאין למדינת ישראל כל זכות קיום. לכן לא מפתיע שההחלטה המקורית של בן אנד ג'ריס הייתה החרמת מדינת ישראל כולה, לא רק יו"ש וירושלים. היא רוככה למה שהם מכנים ההתנחלויות, רק תחת לחצים, כולל מכיוון הנהלת יוניליוור.

ואכן, הבעיה של סנדרס, של קיצוני המפלגה הדמוקרטית ושל האנטישמים מהגלידה, היא ממש לא היישובים ביו"ש אלא עצם קיומנו. בדיוק כפי שלא בית אל וקריית ארבע מטרידות את אחמד טיבי ועזמי בשארה. הבעיה, בעיני מי שמוכה באותה פתולוגיה של האנטישמיות והאוטו־אנטישמיות הקלאסיות, היא קיום מדינה יהודית וציונית.

לא ניתן לרפא את השנאה העצמית של סנדרס וכהן כלפינו, ובוודאי שלא לרצות אותה במנחות, בוויתורים ובחנחונים. אפשר וצריך להילחם בה, תוך התקפה נגדית ודה־לגיטימציה גורפת. ובד בבד, חייבים לבנות סוף־סוף מכונת הסברה גלובלית שתפריך את מסכת העלילות והכזבים שמפיצים נגדנו. על חלק מהעלילות האלו סיפר השבוע אבי זינגר, בעלי הסניף הישראלי של חברת הגלידה המורעלת הזו. מי שעלול להיות הקורבן הראשון של מסע השנאה הזה.

את דפוס ההתקפה הנגדית אנחנו מכירים ותרגלנו בעבר, למשל כלפי אייר בי אנד בי, שנאלצה לחזור בה מהחלטה דומה, תחת איומים מידידינו בארה"ב. עכשיו צריך לעשות הכל כדי להחרים ואפילו להחריב את בן אנד ג'ריס, בין היתר באמצעות דורשי שלומנו בארה"ב, שיפעילו כל אמצעי חוקי וצרכני שיש להם.

אבל, כידוע, בן אנד ג'ריס היא בבעלות יוניליוור העולמית, וגם לחברה הזו, על הסניף הנרחב והמשגשג שלה בישראל, ישנה אחריות מלאה. רק נזכיר מהם המותגים של יוניליוור, שחזקים כל כך אצלנו. החל מגלידת שטראוס, דרך קנור, תלמה, בייגל בייגל, תה ליפטון, שוקולד ורד הגליל, בלו בנד, פינוק, בדין ועוד ועוד. אם יוניליוור לא ישימו קץ להחרמה, צריך יהיה להחרים בחזרה את כל המותגים שלהם.

אלא שלא די בכל אלו. כמי שמבקר הרבה בארה"ב, אני נתקל בבורות מרחיקת הלכת שקיימת גם אצל ידידים שלנו, במיוחד בקרב יהודים. מעטים מהם מבינים אפילו את עובדות היסוד שנוגעות לסכסוך עם הפלסטינים, ולכן קל כל כך לבלבל ולהסית גם אותם נגדנו. כאן בדיוק נכנס מחדל ההסברה הישראלי, שסוקר והוקע עד אין קץ בשנים האחרונות. בין היתר העובדה שאנחנו כמעט לא נוכחים באוניברסיטאות האמריקאיות המובילות, שאנחנו לא משיבים מלחמה מאורגנת ואפקטיבית לשקרים ולעלילות שמפיצים נגדנו ברשתות החברתיות.

רק שעד היום אוזלת היד שלטה בכל. בנימין נתניהו הוא אומנם מסביר נפלא, אולי הטוב ביותר שיש לנו, אבל הוא נכשל במערכה הזו. בין היתר כיוון שניוון את משרד החוץ ושיתק כל זרוע של המדינה שלא נשלטת מקרוב על ידיו. תוסיפו לכך את הזיהוי המוחלט שלו עם דונלד טראמפ, והנה התוצאות – פצצת גלידה.

בד בבד, הקו של הממשלה החדשה עדיין ממש לא ברור ומגובש. להמחשה, שר החוץ יאיר לפיד נשא נאום הזוי בשבוע שעבר, שבו הכתיר כאנטישמיות כל מה שזז. מפרעות באפריקה ועד התקפת להט"ב. דווקא לפיד, הבן של טומי, נפל בתרגיל הסברתי כושל, שרק ממחיש עד כמה גם שר החוץ עדיין לא מבושל בהצגת קו אפקטיבי מול העולם. בכל מקרה, לצד משרד החוץ חייבים להקים כוח משימה במשרד ראש הממשלה, ולרתום את כל הכוחות האדירים שיש לנו בישראל ובעולם. להפעיל את ההון האנושי והטכנולוגי שלנו כדי להביא לידיעת העולם את האמת והצדק, שהם חד־משמעית לצדנו.

מאתגר עוד יותר הוא הקשר עם הממשל הדמוקרטי. חלקים מהממשלה הישראלית החדשה, וגם נשיא המדינה הטרי, מתגאים בקשרים שיש להם עם הדמוקרטים. הם טוענים שאפשר להגיע לתוצאות הרבה יותר טובות בתחום ההסברה, אם נשנה את הגישה של נתניהו, שהזדהתה באופן מוחלט עם הרפובליקנים. ממש לא בטוח שהם צודקים, בוודאי שלא מול קיצונים שטופי שנאה כמו כהן, סנדרס וחברות הקונגרס הקיצוניות של הדמוקרטים. אבל שינסו.

בכל מקרה, הממשלה החדשה חייבת להציב את משימת הפרכת הכזבים ובלימת החרמות במקום גבוה בסדר היום. כי לחרמות נוסח מפעל הגלידה המורעל מוורמונט ישנה השפעה מידבקת, כזו שדורשת חיסון ותרופה מיידיים.

הצלחה וחוצפה

השבוע גילו ערוצי הטלוויזיה את נפלאות ההייטק הישראלי. כלומר, גילו שאנשים בהייטק כאן אצלנו מרוויחים טוב, ולמרות שוד המסים הממשלתי הם יכולים לחיות מצוין. מרקעי הערוצים התמלאו לפתע בתמונות של ארץ השפע, שבה מפנקים את העובדים ועושים הכל כדי שלא יברחו למתחרים.

מה שעוד גילו בטלוויזיה הוא שאנשי עולם האגדה הזה, ברוב חוצפתם, קונים דירות ולכן בעקיפין מעלים את המחירים. איך הם מעיזים. מכאן התחיל שיח טוויטרי־פייסבוקי נוקב, שמתלונן ומפנה אצבע מאשימה כלפי אנשי ההייטק. לקרוא ולא להאמין. איך הם מעלים על דעתם שלא לחיות על חשבוננו, כמו עובדי המדינה, כמו אנשי חברת החשמל והתעשייה האווירית. איך זה שהם לא עושקים אותנו באמצעות ועדים סחטניים, ומעיזים להרוויח את כספם מכוח היצירה והחריצות שלהם עצמם. ועוד לעשות את זה הכי טוב מכל העולם.

איך זה שהם מתרוממים מעל הבינוניות שנכפית על רוב האחרים בגלל מבנה המשק והמסים. מה שגורם לרוב המגזרים, במיוחד למרבית העצמאים, לעבוד קשה ומקסימום להתפרנס באופן סביר, בלי יכולת אמיתית להמריא. איך הם מצליחים להתנשא מעל הרגולציה, האגרות וההיטלים - ועדיין להגיע לירח.

הרטינות והטענות יותר מגוחכות ממעצבנות, אבל קדימה - ישנן 20 אלף משרות פנויות בהייטק בישראל, שמשוועות לאנשים שיבואו וירוויחו המון. איפה האנשים המוכשרים שעובדים בשירות הציבורי, או שממיתים את עצמם באוהל הרבנים שלהם? שיבואו ויצטרפו. שייקחו חלק בהצעדת הפלא הישראלי רחוק יותר, שיוסיפו את מרבית המגזרים למעגל הנהנים מקרנות השפע, כי כל עובד ישיר בהייטק מוסיף עוד כמה משרות שירותים נלוות.

ורק אם נחיל על כל המשק את מושגי עולם ההייטק, את היוזמה, החריצות וניצחון הכישרון, נוכל לשגשג באמת. בין היתר לתמוך יותר בחולים, בנכים ובקשישים. בשביל זה צריך להפסיק לרטון ולקנא, ופשוט להצטרף ולשגשג.