מפכ"ל המשטרה ומפקדי המחוזות, ראש הממשלה והשר לביטחון הפנים הקודמים, מי שאחראים להפקרת יהודי לוד, עכו ויפו בפרעות שומר החומות, אפילו לא התבקשו לתת דין וחשבון, שלא לדבר על להתגונן בפני ועדת חקירה ממלכתית. והנה, בימים הקרובים, דווקא כמה מהקורבנות עלולים למצוא את עצמם בפני כתב אישום חמור ביותר. הנה לכם אבסורד שלקוח ממורשת סדום המקראית.
מדובר בארבעה תושבי לוד, יהודים נורמטיביים, נשואים ואבות לילדים, מי שעמדו בלילה הראשון לפרעות, 10 במאי, תחת התקפה של עשרות רעולי פנים. זה קרה שעות אחרי שחלק מהשכנים החביבים שלהם כבר הספיקו לשרוף מכוניות של יהודים, להפציץ באבנים ובקבוקי תבערה בתים, להעלות באש תחנת משטרה, בתי כנסת ומבני ציבור. אותם יהודים מותקפים התקשרו עשרות רבות של פעמים למשטרה והתחננו לעזרה. אבל, כפי שהודה לימים המפכ"ל קובי שבתאי, המשטרה "לא הייתה ערוכה" להושיע. התוצאה - הם הופקרו להתקפות ערבים שניסו לחסלם.
מחוסר ברירה, הם נערכו להגן על החיים והרכוש, על הילדים והנשים. ואכן סביב אחת בלילה הגיעה התקפה של כ־20 רעולי פנים, בכיכר הפרחים שברמת אשכול. צפיתי השבוע בסרטון שצולם באירוע עצמו ובהחלט לא ניתן לטעות. התוקפים הערבים שעטו במורד השדרה, מדליקים וזורקים בקבוקי תבערה, משליכים אבנים ומשלהבים את עצמם בקריאות "אללה אכבר". אי אפשר לפרש אחרת את הסיטואציה, לא בכוונות הרצח של הפורעים ולא באימת המוות שבטוח אחזה בקורבנות.
בנסיבות האלו, כאשר ההמון מסתער עליהם, היו כמה בעלי משפחות שומרי חוק שנערכו להגן על החיים ועל הבית. הם השתמשו בכלי הנשק שהם מחזיקים ברישיון בדיוק למטרה שלה נועדו, ירו באוויר ולעבר רגלי הפוגרומניקים כדי לעצור את ההתקפה. לא ברור מי ירה ומי פגע, אבל אחד הפורעים, מוסא חסונה, נפגע ונהרג. ומיד, יתר חברי הכנופיה נמלטו בקריאות בהלה. הכל מתועד.
והנה, המשטרה והרשויות, שנכשלו כישלון מטלטל בהגנה על חיי היהודים המותקפים, גילו חריצות מדהימה ברדיפה אחר הקורבנות. הם עצרו ארבעה לחקירה וניסו להחזיק אותם עוד ועוד במעצר, עד שבית המשפט שחרר אותם. בימים אלו מצפים להכרעת הפרקליטות בשאלה אם להעמיד את המגינים לדין. סדום כבר אמרנו?
כדי לחדד את היפוך היוצרות, נספר שהאבא ובני המשפחה של ההרוג, משפחת חסונה, מנהלים קמפיין של מסכנות וכחש, מתנערים אפילו מהתמונות המוכיחות הכל, שבהן הונצח הבן הפורע תוך כדי ההתקפה. האבא הגיע עד הכנסת כדי לטעון שהבן המסכן לא היה מעורב בכלום, ובכלל, המשפחה שוחרת דו־קיום. וזה אף שאפילו אשתו של ההרוג ובן דודו הודו שהוא יצא "לשחרר את אל־אקצא" והשתתף בהתקפה נגד היהודים. רק בימים האחרונים הודיעה הפרקליטות שחסונה היה מעורב במעשי פשע, בסחר בנשק ובתקיפות. שלא לדבר על אחיו שיושב בכלא על רצח, אח אחר שעצור בחשד לסיוע לטרור ועוד אח שנגדו הוגש כתב אישום בגין סחר בנשק ותכנון פיגוע נגד יהודים. אגב, בני הדודים של ההרוג מעורבים בלינץ' של יגאל יהושע ז"ל. משפחה שכזו.
השורה האחרונה בלתי נתפסת. לא ייתכן שהרשויות שהיו אמורות להגן על יהודי לוד ועכו, והפקירו אותם להתמודד עם הפורעים, יעמידו לדין דווקא את קורבנות המחדל שלהן עצמן. עם מציאות שכזו היינו מצפים שיתמודדו יהודי רוסיה אחרי פרעות קישינב, לא יהודי ארץ ישראל במדינת ישראל הציונית.
ניצני נס פוליטי
מלכתחילה לא האמנתי שהממשלה הזו תקום, בוודאי שלא נתתי לה זמן רב להחזיק מעמד. גם עכשיו קשה לראות אותה מוציאה את ימיה. אבל חייבים להודות שהשבוע הונחה אבן דרך חשובה בנתיב הסיכוי לקיומה ושגשוגה, כנגד כל הסיכויים. האישור בממשלה, תהליך הדיונים וההחלטה, ואפילו תוכן התקציב עצמו, חייבים לאכזב מרה את אויבי הממשלה הזו. הם מבשרים שאולי תירשם כאן הפתעה המסמנת שינוי מהפכני למדינה ולחברה.
בכלל, אפשר השבוע לקבוע שכמעט כל גורמי הקואליציה מתאפקים מאוד. אנשי ימינה הקריבו, כמובן, הכי הרבה, והם עדיין סופגים אש ישירה על עצם הכניסה שלהם לממשלה. אבל גם רוב אנשי מרצ, העבודה וחלק מרע"ם, מתאפקים. חלק ניכר ממה שניתן היה לצפות שיפוצץ את תפקוד הקואליציה, לא הועלה על הפרק. למשל ביטול "חוק קמיניץ". ומפתיע, למרות השותפות של אבתיסאם מראענה־מנוחין וחלק מקיצוני מרצ, בינתיים אפשר לקבוע שזו ממשלה ציונית מובהקת. לא פחות ימנית מממשלות נתניהו, אולי יותר.
שלא לדבר על טענות ביבי והחסידים נגד החיבור לרע"ם והתקציבים שקיבלו. מדובר בפולקלור שכבר הפך לפתטי. השבוע הגיחו עוד כמה קטעי הווי שמלמדים עד כמה נתניהו היה מוכן לשחד את מנסור עבאס, הרבה מעבר לכל דמיון ולמתרחש בקואליציה הנוכחית.
התקציב עצמו כולל כמה רפורמות מכוננות, שמעוכבות כבר הרבה שנים. למשל העלאת גיל הפרישה לנשים, צעד כל כך אלמנטרי שלא התרחש רק בגלל חוסר משילות, לצד עסקאות אפלות שנתניהו וכחלון עשו עם ההסתדרות. רפורמת הכשרות והרבנות – קריטית. מדובר בשינוי הכרחי של פני החברה שלא ניתן היה לחלום עליו בקואליציה שתלויה בחרדים. פתיחת השוק למוצרים מחו"ל ולתחרות, לצד פירוק מועצות הלול ויתר השאריות של שלטון מפא"י - אלמנטרי. אם כי חייבים לסבסד נקודתית את החקלאים ולשמור עליהם היטב. גם הניסיון המעשי הראשון לפרק את מפלצת הרגולציה שלנו, ראוי לציון. הכל צעדים שצריכים היו להיעשות לפני שנים רבות ומתאפשרים רק בגלל מבנה הקואליציה הבלתי צפויה הזו.
ועדיין ישנן שלוש כוכביות משמעותיות: בשולי התוכנית מבצבץ מיסוי בלתי מוצדק, שמוטל בניגוד להתחייבויות של ימינה. חלק אפשר להכיל, כמו מס הגודש לתל אביב, אם ישפרו את התחבורה הציבורית, או אפילו מס על כלים חד־פעמיים. אבל חלק לא יעלה על הדעת, כמו מה שמכונה "מס העשירים", או המס על ביטוחי בריאות פרטיים. זה פשוט כפל מיסוי - גזל טורפני. ואם ממסים גודש ומשקאות ממותקים, חייבים להוריד מסים בלתי סבירים אחרים, כמו המס על הדלק והרכב. ואגב, למה באמת לא קיצצו בתמיכות לישיבות החרדיות? עם כל הכבוד לתקווה העמומה להכניס מפלגה חרדית לקואליציה, צדק אין בכך.
הערה שנייה נוגעת לרע"ם. המפלגה הזו, אחרי השפע שהצליחה להשיג למגזר הערבי, חייבת להוכיח שהיא חלק מוצק מהקואליציה הציונית. לכן כל הכרזה עתידית על המחבלים כעל אסירי חופש או איום להפיל את הממשלה אם נתקוף בעזה, צריכה להיות קו אדום.
וכוכבית אחרונה - ההתיישבות ביו"ש. אכן, בתקציב משרד הפנים ובכספים הקואליציוניים ישנה בשורה מסוימת, אבל חובת ההוכחה שהממשלה הזו לא פוגעת בהתיישבות עדיין מוטלת על ראש הממשלה. בעיקר כאשר ישנה כוונה להכשיר באופן סיטוני בנייה ערבית בלתי חוקית. כל אפליה בין היחס לבנייה וההתיישבות היהודית לזו הערבית תהרוס את הקואליציה כולה, למרות ההישג המשמעותי שהושג השבוע.