האירועים האחרונים הם סימן ברור: גבול הצפון חוזר להיות קו עימות
15 שנות השקט הנפלא שהיו לנו בצפון אולי הקהו את הדריכות שפעם אפיינה את תושבי האזור, והם חייבים להבין שהמציאות השתנתה השנה. והעולם כולו מנסה לנחש את כוונותיו של הנשיא האיראני
גבול הצפון קיבל השבוע עוד תזכורת שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אירוע חמישי של ירי רקטות על פני שלושה חודשים ותגובה חריפה יותר של ישראל הם סימן ברור למה שנכתב כאן כבר לפני כמה שבועות: גבול הצפון חוזר להיות קו עימות.
בצה"ל מבינים שמשהו יסודי השתנה. גם בלבנון מבינים. אבל לפי התמונות שראינו מקריית שמונה – לא בטוח שתושבי הצפון הפנימו את השינוי. היה מטריד לצפות בסרטון של נפילת הרקטות בקריית שמונה ולראות אנשים שממשיכים לנסוע באדישות בזמן אזעקה. 15 שנות השקט הנפלא שהיו לנו בצפון אולי הקהו את הדריכות שפעם אפיינה את תושבי האזור, והם חייבים להבין שהמציאות השתנתה השנה.
לאחר הירי שרטט חיל האוויר מכתשים יפים על הגבעות הריקות שממערב לעיירה אל־ח'יאם. התקיפה הזאת לא נועדה לפגוע במטרות אמת, אלא לאותת לצד השני שגם מבחינתנו משהו השתנה. זו הפעם הראשונה שמטוסי קרב ישראליים תוקפים על אדמת לבנון מאז 2014, והכוונה הייתה להעביר מסר שבפעם הבאה שיהיה ירי – חיל האוויר יפגע במטרות אמיתיות.
תקיפות צה"ל ברחבי גבול לבנון (צילום: דובר צה"ל)
גם הירי השבוע לעבר קריית שמונה, כמו ארבעת אירועי הירי לפניו, לא היה ביוזמת חיזבאללה ולא בעידודו. האירוע הזה לא קשור לשינויים באיראן ולא התרחש בהשראתה. חיזבאללה לא מאשר את הירי של הפלסטינים, אבל הוא גם לא מצר עליו ולא עושה דבר כדי למנוע ירי נוסף. נוח לחיזבאללה שפלסטינים ישמרו את גבול הצפון כזירת חיכוך פעילה.
צבא לבנון, שבימי מבצע שומר החומות התגלה ככוח יעיל לצמצם את החיכוך, עסוק עכשיו בלקושש אוכל לחייליו הרעבים. ישראל יכולה להכריז עד מחר שמדינת לבנון נושאת באחריות, רק שהכותרת "מדינת לבנון" ריקה מתוכן. אין כרגע בלבנון מדינה מתפקדת, ולכן גם הוחלט בישראל שלא לפעול כרגע נגד מטרות של מה שהיה המדינה הלבנונית.
אחרי התלבטות, הוחלט גם שלא לפעול כרגע נגד חיזבאללה ולהסתכן בגלישה לעימות רחב יותר, מה שהיה מאפשר לחיזבאללה להסיט את תשומת הלב הלבנונית מהמשבר הפנימי אל עימות חיצוני. התקיפה נועדה לאותת וליצור דילמה עבור חיזבאללה, המתיימר להיות "מגן לבנון", איך להגיב עליה. את התשובה נקבל אולי בנאומו של חסן נסראללה במוצאי שבת, לרגל 15 שנים לסיום מלחמת לבנון השנייה.
יורי הרקטות עצמם, בכל חמשת האירועים האחרונים, הם מה שאפשר להגדיר כ"חבורות" של פלסטינים, אפילו לא ארגון. כנופיות לא מאורגנות, שיוצאות מהריכוזים הפלסטיניים שליד צור, חמושות ברקטות (שהן מוצר צריכה בסיסי בלבנון) ויורות כשמתחשק להן. לא נמצא גם קשר בין אירועי הירי לחמאס בעזה או למפקד הגדה שלו, סאלח אל־עארורי, שמעביר את רוב ימיו בביירות.
אגף המודיעין של צה"ל חייב עכשיו למהר ולעשות את מה שלא עשה באירועים הקודמים, ולברר את הזהות הפרטנית של היורים האלה כדי שיקבלו גם טיפול פרטני. זה לא חייב להיות טיפול רועש מהאוויר, אבל מי שירה על ישראל חייב לשלם על זה מחיר.
התמונות המצמררות של ילדי קיבוץ דן שוכבים על הרצפה במהלך האזעקה השבוע היו עוד תזכורת לכך שחייבים לזרז גם את הטיפול בעורף הצפוני שהוזנח שנים ארוכות. תקציב המדינה החדש כולל כבר הקצאה ראשונית של 150 מיליון שקל לתחילת עבודות המיגון ביישובי הקו, אבל המציאות תדרוש הקצאה רחבה יותר.
בתקציב הביטחון יש גם סכום ראשוני לשיפור המכשול, מה שיאפשר לסגור את הפרצות בחומה במטולה ולהתחיל בהקמת מכשול בסמוך ליישובים שקל מאוד לבודד בהתקפה קרקעית. את התהליכים האלה צריך להאיץ לא בגלל החשש מעוד ירי פלסטיני, אלא כהכנה לקראת התמודדות עם האיום האמיתי – חיזבאללה.
נפילת רקטה בשטח פתוח באזור קריית שמונה (צילום: דוברות מד''א)
טעות איראנית קשה
העולם כולו מנסה לנחש אם פני הנשיא החדש של איראן הן למלחמה. משמרות המהפכה לא חיכו לכניסתו לתפקיד של איברהים ראיסי וכבר הסלימו את התקיפות, תוך שהם עושים טעות קשה בתקיפה הקטלנית על האונייה "מרסר סטריט", שבה נהרגו אזרח בריטי ואזרח רומני.
ישראל מיהרה להוון את השגיאה הזאת בזירה הדיפלומטית, והתוצאות נראות כרגע טובות: בריטניה, בתמיכת ארה"ב, מכינה פעולת תגובה צבאית נגד איראן. ייתכן שהאמריקאים גם יגישו למועצת הביטחון הצעת גינוי נגד איראן. למרות השגיאה שעשו, משמרות המהפכה המשיכו במתקפות הפיראטיות והשתלטו לכמה שעות על עוד ספינה, מה שיעודד את הקהילה הבינלאומית לפעול נגדם.
הספינה הישראלית (צילום: Johan Victor/Handout via REUTERS )
קשה היום לצפות עד כמה רחוק מוכן ראיסי ללכת בחיכוך שלו עם העולם, אבל גם הוא לא ימהר להפעיל את חיזבאללה מול ישראל. חיזבאללה הוא נשק יום הדין האיראני. המפלצת הצבאית שבנו האיראנים בלבנון נועדה לשתי תכליות: להרתיע את ישראל מלתקוף את איראן, ואם נתקוף –חיזבאללה יהיה העונש.
ראיסי וגם נסראללה יודעים שחיזבאללה הוא מחסנית עם כדור אחד – אם ילכו לעימות מול ישראל, הוא יהיה כואב מאוד עבורנו, אבל עבור חיזבאללה הוא יהיה כנראה העימות האחרון. לכן חיזבאללה ממשיך לנקוט זהירות מופלגת כדי שלא להגיע לעימות הזה שלא לצורך, וגם ישראל מתנהלת בניהוג עדין, שנועד למנוע התדרדרות במדרון. שני הצדדים זוכרים שרוב המלחמות שהתנהלו באזורנו פרצו מבלי שאף אחד מהצדדים היה מעוניין בהן.
אברהים ראיסי (צילום: רויטרס)
את הדינמיקה הזאת היטיב לנתח מי שהיום הוא ראש חטיבת המחקר באמ"ן, עמית סער, בעבודת הסיום שלו במכללה לביטחון לאומי. בכירי הצבא מכירים היטב את הניתוח, וראוי שישננו את השורה האחרונה שלו: אם יהיה זה שנית – יהיה זה אחרת.
