שמעתי מקרוב את הילדים הטובים מותחים את גבולות המותר והאסור

בפעם הראשונה ישבנו במיטה בזווית של 90 מעלות. כשהראש צנח מהעייפות והעפעפיים כבדו, החלטנו לעצום עיניים בתורנויות. השעון הראה 2:10. עצמתי חזק־חזק ואחרי שנדמה היה לי ששקעתי לתוך שינה טרופה, פקחתי אותן. השעה הייתה 2:17.

"אתה ער, נכון?", שאלתי בלחישה־צעקה. "ער, ער", ענה לי האיש העייף שלצדי. חזרתי ל־90 מעלות. "תראה אותנו", חייכתי בלאות, "אפשר לחשוב לאן הילד שלנו יצא. כולה מסיבת נוער שהברמנים מגישים בה מיץ תפוזים". אחרי כשעה דלת הבית נפתחה חרישית, ואנחנו חזרנו למנח 180 מעלות. "לילה טוב", אמרנו יחד בדואט. שיידע שאמא ואבא חיכו לו עד עכשיו. שיידע שדאגנו. אנחנו סתם היסטריים, אמר לי אבא שלו כשהבוקר עלה. הוא ילד טוב, החברים שלו ילדים טובים.

גם אני הייתי ילדה טובה. כזו שיוצאת רק למקומות טובים עם בנות ובני טובים, בוררת בקפידה את הטרמפים שלי במחשבה שאני יודעת לזהות סכנות, וגם אם לא, מה כבר יכול להיות. אותו מה־כבר־יכול־לקרות היה גם בפעם ההיא, כשעמדנו, חבורה של מתבגרות משובשות, ועצרנו טרמפים. ואחד, עם חיוך של מעבר חציה, הבטיח לנו עצירה קצרה קצרה ברוממה. יש לי רק משהו קטן להעמיס ואני בא, הבטיח וזינק כמו קופיף מהרכב. הגענו לרחוב חשוך שרוח אלוהים מזמן לא עברה בו. לא היו לו מושבים אחוריים, כך שהתיישבנו על רצפת המכונית. הוא נכנס לאיזה בית הרוס, לקח משם שקית ויצא בחזרה אל הרכב.

הייתי ילדה טובה כשחזרתי עם הרבה יותר מדי אלכוהול בדם, כי אחרי המשקה הראשון נהיה נעים, ואחרי השני נהיה עוד יותר נעים, ומי רוצה לוותר על הנעים נעים הזה, כך שכדאי לשתות עוד אחד, שיתחזק את הנעים. אבל הנעים במשקה השלישי הופך לבחילה, ואחר כך לבילוי עם הראש באסלה מצחינה, ומזמין הרבה טיפוסים מפוקפקים עם חושים מחודדים. כאלה שיודעים לזהות ילדה טובה שלא מצליחה לאמוד סכנות, ומתישהו מפסיקה להבדיל בין טוב למיותר.

שמעתי מקרוב את הילדים הטובים מדברים בידענות על אקסטזי וטריפים ("יש משהו חדש, עם ציור של תות עליו. עם הסמיילי לא היה משהו", חלקה בת טובים אחת), מותחים את הגבולות של המותר והאסור, ומתעלמים מכל פעמוני האזהרה שצלצלו למענם. ובכל פעם שנדמה היה שהמנגנון הפנימי שאני מגבשת הולך ונחשף, דרגת התחכום עלתה.

הייתי ילדה טובה כשקלטתי את ההורים שלי יושבים בפורד אריקה הכחולה זצ"ל, עם אורות כבויים, בזמן שערכו לי מארב כדי לוודא שילדתם הטובה לא מסתבכת בשטויות, וחמקתי פנימה אל תוך המועדון (כן אמא, כן אבא, ראיתי אתכם. סליחה). נערה מתבגרת שעושה פרצוף של יודעת כל על הצרה הזו, שנקראת "המציאות", ובעצם לא יודעת כמעט דבר על העולם הזה.

דבר נוסף שהנערה שהייתי לא ידעה והיום היא מבינה, זה שהגב האמיתי שלה היה מהבית, ולא החברות והחברים שהנהנו בכל פעם שהיא פלטה שטות בהבעה למדנית, עשתה שריר או חשבה שהיא חכמה יותר מכולם. הידיעה שיש מי שבאמת פוקח עין ולא מרפה, הפכה אותי מצד אחד להרבה יותר מתוחכמת, כי למדתי לעקוף כל מיני מכשלות בדרך לשטות הבאה. מהצד השני, הבנתי שדואגים לי וציירתי לעצמי גבולות שקופים שרק אני ידעתי עליהם. גבולות מצילי חיים. ידעתי שחיי, שאני לא באמת מבינה את ערכם, באמת ובתמים יקרים לשני אנשים לפחות. ההורים שלי.

בחודש האחרון התרחשו מספר אירועי דקירה. ככה פשוט. חופש גדול, התלקחות קטנה, נערים מחוררים ומדממים. לא נעים, הא? איך היא כותבת זאת, "מחוררים" על בני אדם. איך היא מעיזה. אז זאת, כלומר אני, כותבת: צעירים מחוררים, מדממים ומחוללים, פעמים רבות בגלל הורים שלא עשו ולא עושים את העבודה שלהם. הורים שלא פוקחים עין על הילדים שלהם. שלא מבהירים להם שיש מי שרואה אותם. כאלה שהביאו ילדים לעולם ושכחו מתישהו בדרך שהורות היא לנצח. מתי יש לה תאריך תפוגה? כשילד מת משום שהם לא עשו את מה שהם צריכים לעשות. "בני טובים", טוענים עורכי דינם של הדוקרים. "ילדים טובים שמעדו".

יש סיפור שבכל פעם מייחסים למישהו אחר. אני שמעתי אותו בהקשר לרמב"ם. בסיפור הזה ניגשו אליו הורים צעירים ושאלו אותו מתי עליהם להתחיל לחנך את הילד. הרמב"ם הרהר וענה: "20 שנה לפני שהוא נולד". רק בריאות לפצועי הדקירות.

קריאה ראשונה - ביקורת ספרי ילדים

יש ספרים שאי אפשר שלא לקרוא אותם על רקע ההקשר שבהם נכתבו. כזה הוא ספרו של נעם כנפו ז"ל, שכתב כשהיה בן 12 והלך לעולמו במפתיע בגיל 14. במשל אגדי המלווה באיוריו היפים של אלעד מועלם, הוא מתאר מסע חקירה ותהייה של הילד אריאסון המחפש את הדרך הנכונה למימוש הייעוד של חייו באופן הבטוח והנכון ביותר. "בדרך כלל, הייתי מעדיף לחוות את החוויות בעצמי... לחקור יער ולגלות בו מבוך עתיק", כך נפתחת האגדה היפהפייה שמזמנת חוויית קריאה ובה פתח ואבן דרך לבני נוער רבים. יש בה התלבטות, בחירות ומפגש עם מורה דרך שמעניק לו בנקודת הזמן הנכונה את האפשרות למפנה בין ילדות לבגרות. עוד בספר: יומן מסע למילוי, המעניק נקודות למחשבה ולתובנות מתהוות: מקומות שרוצים להגיע אליהם, קבלת ומתן עזרה, דברים שרוצים לזכור, אנשים שנרצה לצדנו ועוד. מומלץ גם למבוגרים.

"הדרך הנכונה" מאת נעם כנפו. איורים: אלעד מועלם. הוצאת מדיה 10. 84 שקלים

המלצתרבות - ההמלצה השבועית לבילוי עם הילדים

המרכז לחינוך סביבתי בפארק המחזור חירייה מקדיש את חודש אוגוסט לפעילויות הסובבות סביב הסיפור שמאחורי הזבל שאנחנו משאירים אחרינו. בין הפעילויות המיועדות ברובן לבני 5 ומעלה: נגרות משאריות עץ, קליעת סלסילות מענפי דקל, הידרופוניקה ביתית, יצירת חיות משקיות ניילון וחוטי חשמל, מופע אקרובטיקה בשיתוף הקהל וההצגה "הכדור בידיים שלנו" מבית התיאטרון הארצי לילדים ונוער. כל הפעילויות כוללות סיור ונערכות בקבוצות מצומצמות (עד 25 משתתפות ומשתתפים).

המרכז לחינוך סביבתי בפארק המחזור חירייה, לאורך אוגוסט. 25־60 שקלים. www.hiriya.co.il