נו, מה אתם אומרים? תרגיל יפה עשתה מרב מיכאלי לתקשורת: נתנה לכל הפרשנים להתגולל עליה, ואז שלפה את התינוק כאס שהחליק מרחמה של אישה אחרת. בום!
ברשותכם אעשה מעשה חריג ואודה בחטא שלא חטאתי, אלא ביני לבין עצמי: בטיוטת הטור הזה הייתה התגוללות על נבחרי הציבור שעושים מה שהם רוצים, גם בניגוד להנחיות. תהיתי אפילו מה הדבר אומר על נפתלי בנט, ששרה בכירה בממשלתו מרשה לעצמה להמרות את פיו בריש גלי. לו היה הדד־ליין שלי מוקדם ביום אחד, חזקה עליי שהייתי נאלץ לאכול את הטור הזה. מאחר שלא כך היה, יש לי שתי אפשרויות: אחת היא להתגולל על חבריי בתקשורת, כפי שעשו כמה קולגות שלי. השנייה היא להודות שכל ההבדל בינם לביני הוא בסך הכל כמה שעות של חסד.
הביקורת על התקשורת, וביתר שאת על ירון אברהם, כתב חדשות 12, התחרתה רק בחִצי הלעג ששוגרו כלפי השרה מיכאלי בטרם נודעה הסיבה האמיתי לטיסתה. אין כמעט חטא תקשורתי שלא הודבק לאיש, שהוא בעיניי דווקא מהכתבים החרוצים יותר של חברת החדשות. לא תשמעו ממני מילים דומות על חלק מעמיתיו לפאנל של ערב שבת, רובם נפוחים מחשיבות עצמית. ועדיין, גם משנתפסו בקלקלתם, צריך להיות הגון כלפיהם: מרב מיכאלי עצמה הגדירה את מטרת הנסיעה כ"חופשה פרטית", וכך נולדה הידיעה. שקרית? לאו דווקא. אמת לשעתה.
"אמת לשעתה" היא מושג בעייתי בעיתונות, שהרי אמיתות רבות בחיינו הן תקפות "לשעתן". צמד המילים הזה חילץ את אילנה דיין - הכוהנת הגדולה של המחנה שהכל נהיה בדברו - מאחד מהמקרים המכוערים ביותר של הוצאת דיבה (האשמה של קצין בירי מכוון, לצורך "וידוא הריגה", בנערה פלסטינית, בגלל עדות שקר של פקודיו). ומן הראוי שיעמוד גם להגנת מי שבסך הכל ביקרו את מיכאלי על מה שאכן נראה בשעתו כמו הפרה בוטה של אחריות מיניסטריאלית.
אלא שבכך לא הסתיים הדיון בפרשה, שכן מיכאלי השאירה עיתונאים מדממים בשטח, וחזקה על אלה ש"יחכו לה בפינה". הדברים נכתבים בתחילתו של שבוע שבו הדיון המרכזי כרגע הוא הפרסום השגוי, אבל (ועכשיו אני מהמר) מהר מאוד הוא יתחלף בעיסוק בכך שהכוהנת הגדולה של הפמיניזם נכנעה לרצון להיות אמא (גם אם הפילה את התיק על בן זוגה), לעובדה שאישה לבנה עשירה שכרה את רחמה של אישה אחרת, ואני מוכן להגדיל את ההימור ולנבא שלדיון ישתרבב גם גילה של מיכאלי, 54, משמע - חפשו אותה בבקו"ם בגיל 72, ועוד דברים שיכניסו מדינה שלמה אל תוך רחמה של מי שזעקה "צאו לי מהרחם".
מצד אחד, בא לי לשבח את מיכאלי על כך שלא נכנעה לפיתוי למנף את התהליך. הרי היא הייתה יכולה להכניס אל חייה צוות צילום שהיה מלווה אותה (וכבר היו דברים מעולם, גם אצל פוליטיקאיות) ומוציא אותה גדולה מהחיים באופן שהיה מאפשר לה להתקרב אל קהלים שרואים בה איום. אלא שהיא בחרה שלא לעשות כן.
מצד שני, אפשר שמיכאלי הייתה כה נבונה, עד שנתנה בכוונה לביקורת כלפיה להתעורר, לפני ששלפה את הקלף המנצח, שכן מעתה תיחשד כל ביקורת נגדה בערוץ החדשות המרכזי בישראל כנקמה. מדובר כמובן באפשרות תיאורטית בלבד: אף אדם, אפילו הוא פוליטיקאי מצליח, אינו כה מתוחכם כדי ליצור מניפולציה שכזאת על התקשורת.
נותרנו עם האמת, שכרגיל פחות מסעירה מכל תיאוריית קונספירציה: מיכאלי פשוט העדיפה לא לדבר עד שתגיע לקו הסיום. כמו מי שנכנסת להריון, מעדיפה להימנע משתיית יין - ומתרצת זאת לחברותיה בנימוק שלפיו קצת כואב לה הראש. ספק אם מיכאלי תיארה לעצמה שהשקר הלבן הקטן שלה יפתח את מהדורת החדשות.
במקביל התעורר גם העיסוק באמהות כמגדירה העליונה של הנשיות. פוסט ההכרזה החגיגי של מיכאלי נפתח בהתנצלות ארוכה בפני האג'נדה, שבסיומה היא הפילה את התיק על בן זוגה המוכר. ספק אם הייתי רוצה שבני או בתי יקראו יום אחד על כך שלא ממש רציתי בהם, אלא רק נעתרתי לגחמה של אמם (שזה בערך מה שכתבה מיכאלי). אבל נסלח לאם הצעירה: בכל זאת, זו הפעם הראשונה שלה.
בכל מקרה, ההתפתלות של מיכאלי מרתקת: מאישה אחרת לא הייתה נדרשת התנצלות על שברגע האמת העדיפה להיות אם. מיכאלי ידעה שתסומן כ"בוגדת", וספק אם הנימה האפולוגטית שאותה נקטה היא שתושיע אותה. כי הרי בסופו של דבר היא איששה את מה שאנחנו יודעים: 99% מהנשים לא יגיעו למימוש עצמי בלי להפוך לאמהות (ע"ע הכתבה על שירלי בוגנים באותה מהדורת חדשות), ובלי לכפור בזכותן של מרכיבות האחוז האחד להיות מאושרות כפי שהן - לבדן או בזוגיות ללא ילדים - גם מיכאלי בסטטיסטיקה הזאת. הנה לכם אמת אחת שאינה "לשעתה".
