לטור המלא של יהודה שרוני:
1. משמעת קואליציונית
ח"כ חיים כץ (הליכוד), לשעבר שר העבודה והרווחה, אמר לי השבוע בגילוי לב שבתקציב הנוכחי יש גם דברים טובים. שאלתי למה כוונתו, ולאחר היסוס הוא הביא כדוגמה את היוזמה להצמדת שכרם של מקבלי הקצבאות ל־70% משכר המינימום.
"אני תומך במהלך, כי אני בעצמי יזמתי חקיקה בנושא", הסביר.
"נו, אז האם תצביע עכשיו בעד התקציב?", שאלתי.
"כמובן שלא", השיב נחרצות, "אני באופוזיציה, ותפקידי להתנגד לכל יוזמה של הקואליציה".
את ח"כ חיים כץ ניתן להבין, אבל לא חברים בקואליציה שחיים בלה־לה לנד. מדובר בעיקר בכאלה מהצד השמאלי של הגוש, הכוללים את העבודה ומרצ. דומה שאחרי שנות ייבוש באופוזיציה הם הספיקו לשכוח מהי משמעת קואליציונית. ואולי הם מתגעגעים לזמנים שבהם ראו את ישיבות הקואליציה בערוץ הכנסת. במילים אחרות, מדובר בקואליציה עם תסמיני אופוזיציה קשים.
ח"כ ולדימיר בליאק (יש עתיד) מספר לי שרצה לקדם את היוזמה לתשלום דמי אבטלה לעצמאים, אבל נמנע מכך בגלל עמדת האוצר ומשמעת סיעתו. "ככה זה בקואליציה. חייבים ליישר קו, אחרת כל העסק עלול להתפרק", הסביר.
התקציב וחוק ההסדרים - שזכה לכינוי "חוק הסתרים" - יונחו בשבוע הבא (30 באוגוסט) על שולחן הכנסת, שתצביע עליהם בקריאה ראשונה יומיים לאחר מכן. בהמשך יובא לדיונים בוועדות הכנסת ולאישור סופי. החוק כבר עבר מריטת נוצות ביוזמת יו"ר הכנסת ח"כ מיקי לוי. לאחר ש־30% מסעיפי החוק כבר הוצאו מתוכו, הוא יעבור תספורת נוספת בכנסת. יש לכך הצדקה, כי בחוק הנוכחי נכללו לא רק "עזים" תועות - אלא עדר שלם.
אתמקד בתחומי הפיננסים והבריאות: מהחוק הוצאו יוזמות של רשות המסים לקבלת דיווח על חשבונות בנקים, דיווח על הכנסות משכר דירה ודיווח על חשבוניות מס לצורך מע"מ בסכום של 5,000 שקל ומעלה. העילה ליוזמות אלה היא "המלחמה בהון השחור", אלא שבאוצר וברשות המסים שכחו שזאת מלחמה נגד האזרח הפשוט.
בתחום הבריאות בוטלה היוזמה של היטל 10% על הזקוקים לשירותי שב"ן (ביטוחי בריאות משלימים) ו־30% על ביטוחי בריאות פרטיים. "לו היוזמה הייתה עוברת, הרפואה הציבורית הייתה נפגעת קשות", מזהיר יו"ר אסותא מרכזים רפואיים פרופ' שוקי שמר ומוסיף: "היו נוצרים תורים של חודשים ועומסים על בתי החולים הציבוריים ופגיעה בלתי מידתית בשירות. טוב שהיא ירדה מסדר היום".
עמדתו הדווקנית של יו"ר הכנסת נגד החוק נגזרה מעמדת היועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפק, בעברה היועצת המשפטית של ועדת הכספים. היא נחשבת מומחית ל"חוקי הסדרים", וזוכה לתמיכת ח"כים חרדיים כמו משה גפני. גם יו"ר הכנסת הקודם יריב לוין תומך בה. לאורך כל הדיונים שידרה עו"ד אפק עמדה קשוחה ודרשה להוציא יוזמות חקיקה רבות, מה שגרם ליו"ר הכנסת להקשיח את עמדותיו. מי שפישר בין הצדדים היה הלל קוברינסקי, איש סודו של שר החוץ יאיר לפיד, שניהל מגעים ישירים מול שר האוצר אביגדור ליברמן.
הפשרה שהושגה אפשרה בשישי האחרון לפרסם חוק הסדרים מצומצם. למרות זאת, מבחינת שר האוצר מדובר בהישג, שכן החוקים המרכזיים - ובהם העלאת גיל הפרישה לפנסיה לנשים, חוק הכשרות, היטלים על כלים חד־פעמיים והרפורמה בחקלאות - נשארו בפנים. ועם זאת, זה לא סופי - בגלל עמדת אגף השמאל־מרכז בקואליציה. ח"כים כמו רם שפע (העבודה), רם בן ברק ואלון שוסטר (כחול לבן) איימו להצביע נגד התקציב. הם דורשים שהרפורמה תרד מסדר היום, ולא משנה האינטרס הציבורי.
סימן שאלה עומד גם סביב החוק להעלאת גיל הפרישה לפנסיה לנשים. לאחר שח"כ מרב מיכאלי נתנה הסכמה לחוק בעקבות פגישה עם השר ליברמן, התעוררה אופוזיציה חדשה מצדה של ח"כ מיכל רוזין (מרצ). היא לא היססה לחבור לקואליציה נגד החוק יחד עם יו"ר סיעת הליכוד מיקי זוהר וח"כ גפני. האחרונים, שגוררים את סוגיית העלאת גיל הפרישה לנשים יותר מעשור, הוזמנו שלשום להשתתף בכנס שיזמה רוזין, ונראה שהח"כית התמימה לא מבינה שמה שמעניין אותם אינו גורל הנשים אלא תקיעת טריז בקואליציה.
העמדות האופוזיציוניות מעמידות בסימן שאלה את השם היומרני "ממשלת שינוי" לממשלה הנוכחית. אם לא יהיה שינוי, ממשלת בנט־לפיד תהפוך לממשלה סקטוריאלית. ועל כך נאמר שעם קואליציה רעועה כזאת מי צריך אופוזיציה לוחמנית.
2. קח אותי, לפיד
אינסוף פרגון מקבל שר החוץ יאיר לפיד על תרומתו המכרעת להקמת ממשלת השינוי. זה מגיע לו. ועדיין מפעם לפעם נוטים לשכוח את תרומתו החשובה לא פחות של גדעון סער. אבל זה לא העניין.
לפיד פיצח את השיטה לסחיטת מחיאות כפיים על הופעותיו בטלוויזיה, תכונה ששימשה אותו עוד בקריירה המוצלחת בתקשורת. כשמוטחים בו דברי ביקורת על הבטחות שלא קיים או מהלכים לא מוצלחים, במקום להתפתל ולהכחיש הוא ממהר להתנצל. זה עובד וכולם מחבקים אותו. כך עשה בעקבות הביקורת על אי־השתתפותו בישיבות קבינט הקורונה. כך גם היה כשבניגוד להבטחותיו לא הוקמה ממשלה רזה של 18 שרים אלא ממשלה מנופחת. יופי של סטארט־אפ.
בעניין ההתנצלויות מזכיר לפיד את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שהפך למתנצל סדרתי. כזכור, הוא התנצל בשם מפא"י על העוול ההיסטורי ליוצאי עדות המזרח, ובפני המגזר הערבי על אירועי אוקטובר 2000. בסוף כולם שוכחים וסולחים.
מה שנוטים לשכוח זה שלפיד אינו מתנצל על סדרת המינויים שביצע בשבועות הספורים שבהם ממשלת השינוי קיימת. נזכיר שעם מינויו כשר אוצר בשנת 2013 הוא הקים את נבחרת הדירקטורים לחברות הממשלתיות. הוא רצה אז חברות ממשלתיות עם ניהול מקצועי ונקי מפוליטיקה – במטרה להפסיק את מפעל חלוקת הג'ובים. אולם עם מינויו של השר לשעבר דודי אמסלם כאחראי על החברות הממשלתיות, נבחרת הדירקטורים התנדפה. אבל אל דאגה: לפיד הקים נבחרת משל עצמו.
בשבוע שעבר דווח על ההחלטה למנות את מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר אמי פלמור ליו"ר דירקטוריון חברת החשמל. היא הועדפה על פני יצחק אהרונוביץ', שמונה לבסוף לתפקיד יו"ר מקורות. המינוי הומלץ רשמית על ידי שרת האנרגיה קארין אלהרר, אבל מי שהחליט בפועל היה לפיד בעצמו.
לרגע התבלבלתי: פלמור לחברת החשמל? כמנכ"לית משרד המשפטים היא לא צברה ניסיון עסקי מעשי ולא ניהלה תאגידים גדולים, אז איך תוכל לכהן כיו"ר חברת החשמל. יתרה מכך: פלמור אינה חברה בנבחרת הדירקטורים, ולא ברור איך ניתן בכלל להמליץ עליה. ייתכן שתצטרך להוכיח כישורים מיוחדים המתאימים לנבחרת, או שיתפרו לה סידור מיוחד.
אלו הכישורים שצוינו לגביה ערב המינוי: "היא עורכת דין ששימשה שש שנים כמנכ"לית משרד המשפטים, מהגדולים והמורכבים במשרדי הממשלה. כמנכ"לית הובילה בהצלחה שורה של רפורמות ארגוניות, הקמת אגפי אסטרטגיה ושירות ורפורמה בלימודי ראיית חשבון".
עוד נכתב בהמלצת המינוי כי "בימים אלו מתמודדת חברת החשמל עם רפורמה שמטרותיה ביזור משק החשמל, פיתוח רשת ההולכה והחלוקה ומעבר לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות. לאתגרים אלו תידרש פלמור, וכן ישנה חשיבות גדולה לכישוריה המקצועיים והניסיון שצברה".
בדיוק מנימוקים אלה צריך היה לפסול את מועמדותה על הסף. האם, לדוגמה, פלמור מסוגלת להחליט אם עסקה למכירת תחנות כוח היא כדאית כלכלית ולהמליץ על כך לדירקטוריון?
השאלה הגדולה היא מדוע מבין כל המועמדים בחר לפיד בפלמור. על כך ניתן ללמוד מאחד מציוציו בטוויטר: "לא יודע למי היא הצביעה, אבל אמי פלמור היא חכמה, מוכשרת, מקצוענית, הגונה ולא פוליטית. מאז אני עוקב אחריה. מעטים עובדי המדינה שמרשימים כמוה". הנה - התקבלה התשובה.
פלמור אינה היחידה המככבת בסדרה "קח אותי, לפיד". בשבועות הספורים שלו כשר החוץ הוא יצר מספר מרשים של מינויים פוליטיים, חלקם מוצלחים יותר (כמו מינוי אמיר חייק לשגריר ישראל באיחוד האמירויות), אחרים פחות. שרת הבריאות ואשת יש עתיד לשעבר יעל גרמן מונתה לשגרירת ישראל בפריז. את שר התיירות לשעבר אסף זמיר הצניח לפיד לתפקיד הקונסול הכללי בניו יורק.
את בעיית מעמדו של אלי אבידר (ישראל ביתנו) בממשלה פתר לפיד בעצמו. אבידר יהיה שר ללא תיק וימונה כשר המודיעין אם השר הנוכחי אלעזר שטרן ימונה ליו"ר הסוכנות היהודית. לרגע קט חזר לפיד גם לקריירה כמגיש טלוויזיה פופולרי כשליהק לתוכנית (סליחה, לנסיעתו למרוקו) את הזמר שמעון בוסקילה.
מתברר שלפיד הוא לא רק מנחה טלוויזיה בחסד ועיתונאי מוצלח, אלא גם פוליטיקאי מעולה. את זה בנימין נתניהו כבר מרגיש על בשרו.
3. המכרז של מדינה
מחירי הנדל"ן מסרבים לרדת מסדר היום, ולמעשה - מעסיקים כמעט כל אחד מאיתנו. השבוע עמד בסימן מכתב כסת"ח ששוגר על ידי המפקח על הבנקים וכלל אזהרה לסכנה בגידול האשראי הבנקאי לענף.
נזכרתי כי לאחרונה פגש שר האוצר ליברמן את הנגיד ואת המפקח. ליברמן הזהיר בפגישה מפני האשראי הזול בבנקים, וייתכן שהמכתב ששלח המפקח הוא אחת מתוצאותיה. כך או אחרת, המכתב אינו כולל סנקציות או מהלכים מעשיים נגד הבנקים, ולמעשה מחטיא את המטרה.
אשראי לנדל"ן ולחברות בנייה דווקא צריך להעניק - אחרת איך יהיו התחלות בנייה – אולם מה שבעייתי באמת הוא תחום המשכנתאות וריביות הפריים שהוזלו בחסות בנק ישראל. אלא שבמקרה הזה בנק ישראל הוא לא הבעיה וגם לא הפתרון. הבעיה מונחת לפתחו של בעל הבית של קרקעות המדינה, המכונה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). שר בכיר בממשלה אמר לי השבוע שאין מנוס מפירוק הגוף, שבקושי מתפקד ושכל תכליתו היא ספסרות קרקעות ביוקר.
בואו ניקח כדוגמה את המכרז על קרקעות שדה התעופה שדה דב בתל אביב. המכרז שנסגר השבוע עסק בארבעה מגרשים בשטח של 340 דונם המיועדים לבניית 1,600 דירות. בקרקע היקרה במדינה זכו קבוצות הבנייה more (ק.מ מדף), אביסרור משה ובניו, קבוצת לוינשטין־מבנה־אלייד וחברת ג.ז מדף של ישראל קנדה ובסר. אלה יעשירו את קופת המדינה ב־4.4 מיליארד שקל. היקף העסקה גבוה משמעותית ממחיר הפתיחה, והנה לכם סיבה נוספת מדוע לגורמים מסוימים באוצר אין אינטרס בהורדת מחירי הדיור.
מי שיעז לחלום על דירה במתחם, ישלם על מרכיב הקרקע בלבד 2.8 מיליון שקל לדירה. המחיר הסופי לדירת ארבעה חדרים יהיה כפול ויעמוד על כ־6 מיליון שקל.
הבועה המכונה "מתחם אשכול" בשדה דב אינה מתאימה לכל דורש. ברור שלא יגורו שם זוגות צעירים, משפחות בדיור ציבורי, ואפילו לא משפרי דיור. הדירות מיועדות בעיקר למשפחות המאיון העליון או למשקיעי חוץ המעוניינים בדירת חלומות.
קבוצת more זכתה במגרש המערבי ביותר במיקום הטוב ביותר. בסמוך לפארק שיוקם תבנה הקבוצה 458 דירות, בית מלון שבו 100 חדרים ושדרות מסחר בשטח 1,500 מ"ר. השבוע פרסמה החברה, בהובלת חנן מור ואבי מאור, את תוצאות הרבעון החזק ביותר מאז הקמתה - עם רווח של 26 מיליון שקל. ההון עצמי שלה עלה ל־268 מיליון שקל.
"בעוד שנתיים יבינו שהמחירים בשדה דב זולים יחסית להיום", מסביר חנן מור. "2.8 מיליון שקל קרקע לדירה באזור הנחשק בתל אביב ובעולם - זה לא יקר, והיה שווה לשלם יותר. דירת שלושה חדרים בשטח 65 מ"ר תעלה 4.3 מיליון שקל, וכבר יש רשימת המתנה גדולה".
לדבריו, "תל אביב היא מרכז ההייטק הישראלי. ישראל מובילה את המפץ הטכנולוגי של העשור האחרון, ומי שלא מבין את זה לא רואה קדימה. רבים מחפשים פתרונות דיור איכותיים, אבל אין שטח כמו שדה דב בכל המדינה".
המכרז מוכיח שלרשות מקרקעי ישראל אין עניין בהורדת מחירים. מבחינתו, קרקעות צריכות להימכר רק למרבה במחיר, ומחיר גג קיים רק בתיאוריה. נכון ששדה דב מייצג מקרה נקודתי, אבל השיטה חוזרת על עצמה גם במקומות אחרים – כמו למשל במתחם עלית ברמת גן.
למכרז שדה דב יהיו תוצאות לוואי: תדלוק מחירי הדירות בתל אביב יימשך, רמת המחירים בערי הסביבה - כמו רמת גן וגבעתיים - תעלה גם היא, ומשם תזלוג בהמשך גם לערי הפריפריה.
4. אופטימיסט שוק ההון
אורי גרינפלד ממשיך לשמש כאסטרטג ההשקעות הראשי בפסגות, גם לאחר שחלק מפעילות בית ההשקעות נמכר על ידי קרן אייפקס לאיש העסקים רני צים. מדובר בפעילות ניהול התיקים, קרנות הנאמנות והברוקראז'. בנוסף, גרינפלד יתחיל בקרוב בפעילויות כמו הקמת קרן בתחום הקריפטו, אבל מבחינתו הוא ממוקד כיום באנליזה.
לא נפלת מהכיסא כשבנק ישראל החליט השבוע להותיר את הריבית ללא שינוי. להערכתך, כמה זמן תישאר מדיניות זאת?
"בהחלט לא הופתעתי. בניגוד לשנים עברו, כשבנק ישראל ובנקים בעולם ניסו להעלות ריבית רק כשאפשר (כמו שעשתה קרנית פלוג – י"ש), היום המדיניות השתנתה. מדובר בשינוי בסיסי שנוצר בגלל משבר הקורונה, והתברר שאפשר לחיות עם זה. אנחנו כבר אחרי עשר שנים עם אינפלציה וריבית נמוכות.
"התפיסה היום גורסת לא להעלות את הריבית ולהשאירה אפסית. רק אם לא תהיה ברירה, ישקלו מחדש להעלותה, וזה יקרה רק אם רמת אינפלציה תעלה לכיוון של 3% לשנה. אנחנו לא שם, ולא צפויים להיות שם. הריבית האפסית תישאר לדעתי לא רק ב־2022 אלא גם ב־2023. הדבר היחיד שישתנה יהיה כנראה סיום תוכנית רכישות אג"ח בסוף השנה. אין צורך לתת נזילות נוספת בשווקים. גם בארה"ב נראה מהלך דומה".
שוק הנדל"ן רותח, ולא ברור עד כמה יימשכו עליות המחירים.
"בבנק ישראל מתחילים להבין שהשילוב של מדיניות הריבית הנמוכה, המדיניות הפיסקלית המרחיבה והורדת המס למשקיעים - הדליק את שוק הנדל"ן, ורואים את כל הלחצים לעליות מחירים. בנק ישראל כבר מתחיל להתערב ולהגביל את הבנקים בנושא המינוף, ויטיל מגבלות על מסלולי ההלוואות. אבל צריך למצוא דרך לצנן את הביקוש, ואי אפשר להסיר את אחריות הממשלה.
"הבעיה העיקרית היא בתחום ההיצע. לא מצליחים להרים התחלות בנייה של 55־60 אלף לשנה, שזה הביקוש השנתי. מספר משקי הבית גדל ב־45־50 אלף בשנה, אבל בונים פחות דירות חדשות. ללא גידול בבנייה לא נצליח לבלום את עלויות המחירים. נכון שלממשלה הנוכחית יש הרבה דברים על הראש, אבל בבעיית מחירי הדיור חייבים לטפל. כרגע אין מה שיעצור, או לפחות יאט, את מגמת עליות המחירים בשוק".
גם שוק המניות עולה. האם אין כאן כבר בועה, או לפחות סימני בועה, בחלק מהסקטורים?
"אין ספק שהריבית הנמוכה היא מנוע לעליות בשוק המניות. הריבית תמשיך לתת רוח גבית לשוק. המצב בכלכלה הולך ומשתפר, וכך גם מצב החברות. למדנו לחיות לצד הקורונה. המגמה בשוק ההון תמשיך להיות חיובית. להערכתי, בטווח הנראה לעין אין סכנה למפולת. כל עוד הריבית נמוכה והבנקים המרכזיים מזרימים עוד כסף, הכיוון ימשיך להיות חיובי.
"יש סקטורים שעלו מאוד מהר, כמו סקטור האנרגיה הירוקה וחלק ממניות הטכנולוגיה שהשלימו בשנתיים עליות שאמורות לקחת שבע שנים. זה קורה גם בסקטורים נוספים, כמו בנקים ותעשייה. כולם רואים שאפשר לחיות עם הקורונה. נקודת ההנחה היא שלא נכנסים שוב לתהליך של סגרים כפי שהיה ב־2020. ברגע שזה לא יקרה יותר, המשק יישאר פתוח עם מגבלות מסוימת".
אבל השווקים יקרים, ורמת הסיכון עולה.
"לדעתי גם היום השווקים לא מאוד יקרים. אם תבדוק את תשואות שוק המניות ביחס לנכסים חסרי סיכון כמו אג"ח ממשלתי, בעבר מניה נתנה תשואה ממוצעת של 7%־8%, ואיגרות החוב - תשואה של 3%־4% בשנה. היום התשואות על מחירי המניות גבוהות יותר, אבל איגרות החוב נותנות תשואה אפסית, אז ברור שיש עדיפות למניות.
"אני לא רואה את שוק המניות יורד, למעט אולי תנודתיות פה ושם. יותר מזה, גם קשה לראות משהו שיוביל לקריסת השוק, למעט שני תסריטים קיצוניים: וריאנט קורונה חדש שלא ניתן לחסן נגדו, או שהבנקים המרכזיים יחליטו להעלות מיידית את הריבית. שני תסריטים אלה הם אפסיים".
אבל האם אין הגזמה במחירי מניות הטכנולוגיה?
"העליות במניות הטכנולוגיה מוסברות בין השאר בהתפתחויות שהיו בתחום בשנתיים האחרונות. משקי הבית אימצו המון טכנולוגיות קנייה, העסקים אימצו טכנולוגיות של עבודה מרחוק, ובתקופה כזאת צריך יותר סייבר.
"נכון שראינו הנפקות בבורסה של מניות במחירים מוגזמים, וזה בא לידי ביטוי בארה"ב עם כל הנפקות 'הספאקים' (הכנסת תוכן טכנולוגי לחברות צינור – י"ש). אבל כאן נכנסת האחריות של כל מנהל השקעות, שצריך לבחון כל מניה לגופו של עניין. אני לא חושב שאפשר לקבוע שמה שקרה בענף הטכנולוגיה בשנתיים האחרונות הוא בועה. המצב הכלכלי בחברות כמו אמזון ופייסבוק, וגם בחברות קטנות יותר, השתפר משמעותית".
הבנקים פרסמו את הדוחות הכספיים לרבעון השני ומחצית 2021. איך נהוג לומר, מצבם מעולם לא היה טוב יותר. האם אתה מסכים?
"בסך הכל בדוחות לא היו הפתעות, אבל זה משתנה מענף לענף. התמונה בדוחות משקפת התאוששות כלכלית לא מהירה. זה ניכר במיוחד בחברות הנהנות מעליות בצריכה הפרטית, כמו רשתות שיווק וביגוד והנעלה.
"ברבעון השני הופיעו בדוחות המון שינויים חד־פעמיים. ועדיין הכלכלה לא תחזור כל כך מהר למצב שהיה לפני משבר הקורונה, כי האבטלה עדיין גבוהה. אבל אם תנתח את דוחות הבנקים, אתה תראה שהם נהנים מסביבה טובה. התשואה על ההון היא של כ־10%, והמניות נסחרות בהתאם סביב ההון העצמי. המערכת הכלכלית עדיין עובדת ברמה סבירה, ואם אתה קונה מניית בנק עם תשואות כאלה - מדובר בהשקעה מעניינת, בהנחה שלא צפוי בקרוב איזה משבר קורונה מחודש".
בשורה התחתונה, האם אתה רואה היחלשות של השפעת משבר הקורונה על המגזר העסקי?
"אנחנו בישראל נמצאים טיפה בפיגור ביחס למתרחש בבריטניה ובארה"ב. במדינות אלה נפל האסימון שאין ברירה אלא לחיות לצד הקורונה. הם פותחים לגמרי את הכלכלה, ומפנימים שעל מערכת הבריאות יהיה עומס בתקופה מסוימת, אבל היא לא תקרוס. ההתנהלות בקורונה היא כמו נדנדה. פגיעה מסוימת בשיקול הבריאותי כדי להציל את הכלכלה, ולהפך. אבל צריך לשמור את הנדנדה כמה שיותר מאוזנת.
"הקורונה לא הולכת לשוק מקום בשנה־שנתיים הקרובות, וגם אצלנו מתחילים להפנים את זה. הנגיף לא ייעלם מעצמו. מעשית, זה אומר שיש צורך לייצר מגבלות סבירות שמאפשרות לעסקים להמשיך לעבוד ולהרוויח. אבל אם במסעדות יש רק 60% תפוסה, רובן ייסגרו או שהמחירים יזנקו. צריך לדעת להתמודד עם המשבר באיזון הנכון. סגר זה לא פתרון".