בחלוף השנים, התוכנית "המתחזים" הלכה והשתכללה. גם דרישות הקהל לפיצוח מתוחכם ויוצא דופן של פרשיות התחזות מורכבות הלכו ונסקו.
בשלבים הראשונים, כשרק עלינו לאוויר, הכל היה פשוט. מגיעה תלונה למערכת והיא נבדקת. בשלב השני גובים עדויות נוספות, עוברים עליהן היטב, מחפשים הצלבות, עורכים פוליגרף, סורקים הודעות בכתב והקלטות קוליות, מבררים בדבר סימוכין בזמן אמת ודולים כל פרט שיכול לסייע.
מה שמדהים הוא שלא פעם אחרי שידור הגיעו למערכת שלנו קורבנות נוספים של אותו אדם. לעתים במספרים לא מבוטלים, ועם סיפורים קשים בכמה דרגות מאלו שהוצגו. זה קרה כמעט מהפרק הראשון, ששודר לפני כשש שנים.
בחזרה לתהליך העבודה: אם הגענו למסקנה שמדובר במעשה נוכלות, שמבחינה עיתונאית ראוי לחשוף אותו בפני הציבור ולהזהירו, ויש די מידע שמאשש את דברי המתלוננים, מגיע הרגע המעניין ביותר - העימות עם המקרבן. הדרך יכולה להיות פשוטה וישירה: טלפון, קביעת מפגש, הצעה לראיון מצולם ועוד. למרבה הצער ולדאבוננו, בדרך כלל זה לא עובד כך, להפך. מדובר בכאב ראש ובסיפור מההפטרה. לחברים הללו אין ממש חשק לדבר איתנו. לכן תידרש מאיתנו המתנה במקומות נסתרים ונידחים לאורך שעות רבות, כדי ליצור עמם שיח. חבריי מתבדחים ומתארים אותי כאדם ש"ממתין בין סליקים ופחי זבל, עד שיגיע מושא התחקיר".
היו מקרים שסחטו מאיתנו יצירתיות, תחכום ופעלתנות שמזכירה התנהלות של גורמי ביטחון כדוגמת השב"כ והמוסד, בעיקר כשמדובר במתחזה חשדן, ממולח או זהיר יתר על המידה. לא יודע מהיכן אנחנו מביאים את כל הרעיונות, אבל בסוף זה קורה.
הזמן הוא עניין מורכב בפני עצמו. יכולים לחלוף חודשים ואפילו שנים עד שהדמות הנבדקת תאותר. יש סצינות מתסכלות במיוחד, שבהן בתום מאמץ אדיר הגענו לפרסונה הנדרשת, אבל זו נעלמת ללא עקבות ואז הלך לעזאזל תחקיר מעמיק, אולי לנצח.
בפרק ששודר ביום שלישי ב"המתחזים" יישמתי מחשבה שעמדה באוויר כבר זמן מה: להעמיד פנים כדי להתקרב לאובייקט שחמק פעם אחר פעם. שבועות ארוכים שוחחתי בטלפון תחת זהות בדויה עם בת שבע לוי, האישה שעמדה במוקד התחקיר. גורם שלישי הכיר בינינו והוצגתי בפניה כאיש עסקים ששמו משה חיים. נכנסנו למשחק מוחות מותח. ליבת המנגנונים הללו היא מידע. הפעם הייתי זה ששולט בפרטים. לרגעים הרגשתי מעט מובך ולרגעים שערותיי סמרו ואיבדתי שעות שינה. האם היא תחשוף אותי? אולי קולי יישמע לה מוכר? איך נעבור משיחות למפגש שבו אעמוד מולה גלוי?
בחלק מהרגעים הללו אשתי חלפה על פניי בבית. לך תסביר לה שאין רומן סודי או עסקה לא כשרה, ושבסך הכל בעלה עושה את עבודתו, שגם כך היא חריגה.
לאחר שיצרנו אינטראקציה קבענו להתראות פנים אל פנים. את התוצר אני מקווה שראיתם בזמן השידור. התחושה בשעת ה־ש' הייתה חריגה. ביזארית. כולם מודעים למה שעתיד להתרחש, הכל נעשה בדיוק מעבדתי, ועדיין רמת הלחץ בלתי נתפסת. אני יושב למשך זמן רב מולה והיא מביטה בי. בכל מילה ונשימה שלי יש פחד, אבל הגברת אינה חושדת. היא שקועה במטרתה - אני. סבורה שהכל פועל לפי המסלול שהתוותה.
הראש מתנהל בכמה רבדים. צריך להקשיב ולהשיב, לברר פרטים ולשמור על המסגרת. אין מחיצות והגנות. הנה, רגע החשיפה מגיע. בום, זה עבד. המבצע התברר כיעיל ומדויק. אפשר לנשום עמוק, להירגע ולחשוב. אם היו מספרים לי כשהתחלנו עם התוכנית שנגיע למקומות כאלו, לא הייתי מאמין. ועכשיו לך תדע איפה נהיה בעוד שש שנים ב"המתחזים".
עורך דינה של בת שבע לוי, אלון הראל, מסר בתגובה: ״הדוברים בכתבה ניהלו קשר טלפוני אפלטוני עם גברת לוי, שבמהלכו סיפקו לעצמם את כל מאווייהם הנסתרים והפיקו מהשיחות רווח אישי על פי בקשתם, ללא כל תנאי מצדה. השיחות היו אישיות ונגעו לעניינים, שמצנעת הפרט אין לפרט, של כל הצדדים הנוגעים לדבר. תמורת שיחות הנפש והאוזן הקשבת של גברת לוי, ביקשו הדוברים לסייע לה, כאשר הייתה במצוקה כלכלית, וכך עשו. שוב, ללא כל תנאי מצדה. יצוין, כי גם הגברים עצמם הציגו עצמם בתחילת הקשר בשמות בדויים. על כן, אין מדובר בעניין פלילי ואין לדוברים אלא לבוא בטענות לעצמם בעניין טענות 'בעלי עסקים' על 'התחזות', איננו מוצאים לנכון להתייחס לטענות בעלמא".