"נשארתי לבד. אם מישהו יעשה לי משהו, הדם שלי יהיה על הידיים של המשטרה"

המכתב ששלח קבלן הבנייה שמעון חדד לפני כחודש למפקד מחוז הדרום במשטרה ניצב פרץ עמר, הבהיר את חומרת המצב. חדד זכה לפני קצת יותר משנה במכרז לעבודות תשתית ופיתוח ביישוב הבדואי אום בטין, לא הרחק מבאר שבע, וגילה עולם שלא הכיר.

"אני חי בסרטי אימה באופן יום יומי", כתב למפקד המחוז. "סיוטים בלתי פוסקים, התנכלויות, גניבות, בזיזות, איומים וסחיטות, ללא כל עזרה וסיוע ממשטרת ישראל, שלצערי הרב כשלה ונכשלה. העובדים הבכירים מטעמנו, מהנדס, מנהל עבודה, ראשי קבוצות, הוכו ואוימו. הרכבים חובלו במזיד".

חדד פירט כיצד באירוע אחד נגנבו לו מהשטח חמישה כלים הנדסיים יקרים, כיצד נגנבו עוד ארבעה כאלה כעבור שלושה חודשים, וכיצד נשאר לבדו, כדי לשלם את המחיר, אחרי ששישה בדואים ממשפחת אבו עסא, שחלקם איימו על פועליו, נעצרו בקול ענות גבורה, ושוחררו בקול ענות חלושה.

"בעקבות הכישלון של המשטרה מול משפחת אבו עסא", כתב הקבלן למפקד המחוז, "נזרקתי לכלבים. משפחת אבו עסא ו/או מי מטעמם שולחים איומים ומסרים שאנחנו 'מניאקים' מלשינים, ושהם יבואו איתנו חשבון... מדובר בסכנת חיים לי, למשפחתי, ולעובדים שלי. המשטרה הפקירה אותנו לכל הרוחות... אני חושש לחיי... אני מסתובב מתוך פחד עם אלות וציוד נלווה להגנה עצמית... זו תעודת עניות למשטרת ישראל. אם יקרה לי משהו, ואני מרגיש שהולך לקרות, זה יהיה אך ורק על אחריותכם".

מכות למנהל העבודה

שמעון חדד עובד בתחום הבנייה והתשתיות כבר עשרות שנים. לפני כשנה זכה במכרז המדובר לעבודות התשתית באום בטין. "לא הכרתי את המגזר", הוא מספר לי כשאנחנו יושבים בגינת ביתו, במושב בדרום הארץ. "לא ידעתי לאיפה אני נכנס. העובדים שלי היו בסיור מוקדם, אמרו להם שם שיש מצב שיהיו בעיות, ושבמקרים כאלה נצטרך לקרוא למשטרה. כשהגעתי לשטח בפעם הראשונה, ראיתי שעל כל הפילרים כתוב 'אבו עסא'. לא ידעתי מי זה. שאלתי במי מדובר. הפנו אותי לעזיז. הלכתי אליו".

חדד מספר על מפגש נעים עם איש נעים, לפחות בתחילת הדרך. כתב האישום המקורי, שהוגש נגד אבו עסא, מספר, לעומת זאת, על כך שבמפגש בין השניים הודיע אבו עסא לחדד שאם לא ישתמש בשירותי השמירה שלו, אף אחד אחר לא ישמור במקום, ואף אחד גם לא יעבוד בגזרה. "לא ידעתי על כל הבלגנים שעברו כל מי שניסו לעבוד שם לפניי", מסביר חדד, "לא ידעתי איזו התעללות עבר הקבלן שבנה את בית הספר שעומד שם כמו פיל לבן כבר שבע שנים".

כשאני מדייק את חדד ותוהה מדוע הוא מתעקש לקרוא לשירותיו של אבו עסא "שמירה", כשהדבר נשמע יותר כמו "פרוטקשן", הוא מתעקש. "זה לא פרוטקשן. רציתי לקחת מישהו מהמקום. סגרנו שאני הולך לשים גדרות ליד הבית שלו, סגרנו שאני מציב את המשרדים ליד איפה שהוא גר, סגרנו שהוא נותן שירותי שמירה, וסגרנו סכום כספי שטוב לי וטוב לו.

חגיגה תקשורתית

על רקע קשיי האכיפה של המשטרה במגזר הבדואי, בלטה עד מאוד החגיגה התקשורתית שארגנו במחוז הדרום בחודש דצמבר שעבר, עם מעצרם של בני חבורת אבו עסא. המשטרה - שלזכותה ייאמר שהשקיעה בחקירה משאבים רחבי היקף - העבירה לאמצעי התקשורת סיפורים, תמונות וסרטוני וידיאו, ואלה בישרו בהתלהבות על פעולת החקירה המזהירה. "סוכנים התחזו לקבלנים - ושמו סוף לסיוט הפרוטקשן", בישר בהתלהבות אתר חדשות גדול.

כמוהו ידעו כלי תקשורת נוספים לספר כיצד הכשירו במשטרה סוכנים סמויים שהתחזו למנהלי עבודה, כיצד תיעדו הסמויים את האיומים ואת הדרישות שקיבלו מהשכנים הבדואים לתשלום דמי חסות, וכיצד הביאו אלה למעצרם.

אחד השוטרים הסמויים כיכב בסרטון שנשלח למערכות התקשורת כשהוא מצולם מגבו ומתאר כיצד התנהלה החקירה יוצאת הדופן. "נכנסתי לאזור במסווה של קבלן, אחרי הטמעה והכנה של עבודת שטח. לא היה לי מושג קודם מה זו עבודת קבלנות. מהרגע שנכנסנו לפה, הרגשתי את האווירה פה באזור, מבחינת כל מה שידענו מבחינה מודיעינית, איך השיטה של עבודת האיומים עובדת, איך הדרישה לשמירה עובדת... מהיום השני כבר קיבלנו את הדרישה לשמירה, שאם אנחנו רוצים שישמרו לנו על הכלים שלא יקרה להם כלום".

על החשוד המרכזי סיפר השוטר: "הוא דרש שמירה. הוא הסביר לנו איך זה עובד. עשינו את הקישור. אחרי תקופה של כשלושה שבועות שאנחנו עובדים פה, הגיע אחד הילדים של החשוד המרכזי ודרש שנפנה את השטח כי זה האזור שלהם, ממש איים. פה בעצם הגענו לשיא הפעילות... גם הדרישה לשמירה וגם על האיומים על השומר שלנו, מטעמנו, והחלטנו לעשות את המעצרים".

תזכרו את החגיגה התקשורתית הזו. תיכף נראה איך היא הסתיימה. בינתיים, בעוד בפרקליטות מכינים את התיק, קיבל שמעון חדד טלפון שבו נתבקש לשתף פעולה. בפרקליטות, הסתבר, עשו הכל כדי להגיש כתבי אישום, אבל נוכח התלהבות מועטה מאוד מצדם של המאוימים למסור עדות, הבינו שהתיק הזה יכול להסתיים במפלה קשה וכואבת.

בשלב מסוים ביקשה הפרקליטות מהשופט לגבות מקורבנות האיומים והסחיטה עדות מוקדמת, לפני שיתחרטו. השופט ביקש לראות, בטרם יחליט, עד כמה חמור הסיפור. קבוצה של עדים פוטנציאליים, למעלה מעשרה, זומנה לאולמו. רק שניים, ובהם שמעון חדד, הסכימו להגיע. "לא רציתי בכלל לבוא", אומר חדד, "לא רציתי להסתבך. אבל הם אמרו לי שאני חייב. שהם יכולים להוציא לי צו הבאה. אמרתי להם: 'כשאני אסתובב פה ביישוב ויתנכלו לי, אף אחד מכם לא יהיה פה כדי לעזור לי'. וזה מה שבאמת קרה בסוף".

לא סתם קרה. קרה בגדול. כשבפרקליטות הבינו שנוכח חששם של העדים יש סיכוי לא רע שהתיק יקרוס, העדיפו להוריד את רף האישומים, ולהגיע לעסקה, ובלבד שלא יידרשו לנהל הליך מלא עם הוכחות ועדויות, שאיש לא יודע כיצד יסתיים ומי יעז להגיע אליו. בשורה התחתונה נגמר התיק הזה במקום נמוך בהרבה מזה שהתחיל. סעיפי הסחיטה באיומים ירדו כולם. גם שאר סעיפי האישום ירדו בעוצמתם.

בין הצדדים נחתם הסדר. הבדואים יודו באשמה, אבל האשמה תהיה ברף נמוך בהרבה. כמה נמוך? ובכן, בסופו של יום, כל הפעלת השוטרים הסמויים הניבה סעיף אישום אחד, שעוסק באירוע אחד, ושבו מואשם בדואי אחד שהזהיר את אחד מנהגי השופל ששכרו הסמויים, שאם ימשיך לעבוד במקום הוא ישחט אותו. בהסדר בין המדינה לבין פרקליטו של המאיים סוכם על עונש מאסר של 35 יום. זהו. מכל ההפעלה המפוארת של השוטרים הסמויים שהתחפשו למנהלי עבודה של חברה קבלנית, זה מה שיצא. 35 ימי מאסר ועוד שנה מאסר על תנאי.

גם הסעיפים שסיפרו על איומים על קבלנים אחרים, ובהם אנשיו של שמעון חדד, צנחו בחומרתם לעומת כתב האישום המקורי. עזיז אבו עסא, אם אתם שואלים, שוחרר לביתו והוא נמצא ב"מעצר בית" בין השעות 00:30־6:00 בלבד. זה הכל. בעוד כמה ימים יתקיים הדיון בעונשם של המורשעים.

"אני מפחד"

בחזרה לקבלן שמעון חדד. "אחרי שהתברר שהעדתי, המצב החמיר. התחלתי לקבל דרישות שלום מהכלא. התחלתי גם לקבל ריקושטים מחבר'ה בדואים שעובדים אצלנו. אמרו לי: 'אתה יודע שהחוב בינך לבין אבו עסא עדיין פתוח'. אני אומר להם: 'איזה חוב פתוח?'. הם אומרים לי: 'אתה סיבכת אותו, ואתה צריך לשלם לו'. התחלתי לקבל איומים מכל מיני מקומות. אני לא יודע מי עומד מאחורי כל איום כזה, אבל אני יודע שאבו עסא הבין שהמשטרה לא תגרום לו נזק גדול מיידי, ומהרגע הזה הוא הפך מסיפור מקומי קטן למפלצת. אחד שהמשטרה לא יכולה עליו. מכלום הוא נהיה איש עם תהילה.

"בשורה התחתונה, עם כל החקירות וכל הבלגן התקשורתי שהמשטרה עשתה סביב המעצר של המשפחה הזו, עד היום לאף אחד אין אומץ להיכנס לגור במגרשים שלידו. אף אחד לא מעז לבנות שם. הוא יצא מלך. אני חלש, המשטרה חלשה, והוא מלך. ביום הבחירות האחרון נפגשתי עם מפקד המחוז פרץ עמר ועם מפקד המרחב. אמרו לי 'שמעון, שמנו את הסיפור שלך במקום גבוה בסדר העדיפויות שלנו'. לא מאמין להם".

אני עם המשטרה גמרתי. מאז הסיפור הזה כל ילד ברהט מתייחס אליי כמו אל שטינקר. מילא היו עושים עם זה משהו, הייתי מוכן לקבל עליי את זה, אבל יצאתי שטינקר אחרי שגנבו לי ציוד בהיקף ענקי, אחרי שהאנשים שלי ספגו איומים ואלימות, ואף אחד לא מסוגל לעשות נגד זה כלום. אני מאוים. אני מפחד. אני מסתובב עם אלה עליי. כל הזמן מסתכל אחורה. אם מישהו יעשה לי משהו, הדם שלי יהיה על הידיים של המשטרה".

ישיבת הקפאה בזום

ולפני סיום, על הדרך, עוד סיפור קטן שמלמד איך מתנהלים העניינים בארץ הנגב. לפני כמה שבועות חשפנו כאן כיצד הצליח ח"כ סעיד אלחרומי המנוח לגייס את מי שהיה אז שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ, את משרד הכלכלה ואת מנכ"ל המשרד, כדי לסייע לו להפסיק את ההליכים שניהלה המדינה נגד אמו ונגד שני אחיו שפלשו לעשרות דונמים ומפריעים להקמתה של שכונה חדשה ביישוב שגב שלום.

אמו של אלחרומי פלשה ל־6 דונמים, אח אחד שלו ל־19 דונמים, ואח שני שלו ל־35 דונמים, ועד שהם יואילו לצאת - תמורת מגרשים בחינם ופיצוי על הבנייה הבלתי חוקית שלהם - לא ניתן יהיה לבנות במקום. "לפני כמה שבועות הייתי אמור להתחיל לעבוד בשכונה הזו, של אלחרומי", מספר חדד.

"הייתה לנו היערכות מוקדמת עם יחידת יואב של המשטרה. הם היו אמורים להיות שם עם 50־60 שוטרים כדי לאבטח אותנו. חוץ מזה, הייתה לנו אבטחה שלנו שלקחנו בעצמנו. בנינו תוכנית חילוץ לעובדים שלנו, למקרה שמשהו ישתבש. פחדנו לסמוך רק על המשטרה. זו הייתה היערכות כמו למבצע צבאי. בעבר היו כמה פעמים שהפרויקט הזה נכשל, כי הקבלנים היו בדואים - וכל פעם המקומיים הבריחו אותם."

"לקראת סוף השבוע נכנסנו לשטח עם מודדים, כניסה ראשונה, והכל היה מוכן לקראת יום ראשון, אז היינו אמורים לעלות לקרקע עם כלים כבדים. יומיים קודם, ביום שישי, שעה לפני כניסת השבת, אני מקבל טלפון. מודיעים לי שבהנחיית לשכת ראש הממשלה והלשכה של השר מאיר כהן, שממונה על רשות הבדואים, הכל מתבטל. בהמשך, קצת לפני שאלחרומי מת, קיימו איתנו ישיבת הקפאה בזום, והבנו שהעסק עומד. למעלה מחודש עבר מאז. וכלום. הכל תקוע. כלום לא זז. לא נכנסים לשטח".