המדינה הייתה צריכה למחוץ מזמן את הנורמות העברייניות במגזר הערבי

צודקים הערבים - היהודים אכן אשמים. קרוב למאה ערבים נרצחו מתחילת השנה על ידי ערבים, והיהודים אשמים. אנחנו אשמים במעשי הרצח, באלימות, בשחיתות, בהצתות, בחיסולים בתוך המשפחות, בהעלמות המסים, בהונאות. אנחנו אשמים בבנייה הבלתי חוקית, במערב הפרוע התחבורתי.

אנחנו גם אשמים במטחים שיורים ערבים על יישובים יהודיים, כמו על עומר בשבוע שעבר. אנחנו אשמים במקרה של הבן הערבי שרצח את אמא שלו, כיוון שהעזה להמיר את דתה. אנחנו אשמים בקריסת צלע הר בכפר כנא השבוע שקברה פועלים, אף על פי שהעבודה בוצעה בלי היתר ותוך זלזול בנוהלי הבטיחות.

אנחנו אשמים בתרבות השקר, הרצחנות ופריעת החוק, אנחנו אשמים בנורמות האלימות בתוך המשפחה ובין חמולות, בזלזול במרחב הציבורי, בכל מה שמאפיין את מרבית העולם הערבי המוסלמי - הכל אשמתנו. איך זה, באמת, שלא ביקשנו מהם סליחה ביום הכיפורים.  

לערבים עצמם, לתרבות ולהתנהגות שלהם, אין כל חלק בעניין - הם קורבנות אומללים של משטרת וממשלת היהודים. לכן, כאשר נרצח בסוף השבוע ביריות איאד דבדוב, ביישוב ג'דיידה־מכר, יצא ראש המועצה המקומית סוהיל מלחם והאשים את המשטרה. דבדוב, שהיה מוכר כעבריין, נרצח, על פי הדיווחים, על ידי עבריינים אחרים, במסגרת מאבק על "שטחי שליטה". אבל המשטרה היא הרוצחת.

לכן אנשי הרשימה המשותפת יצאו בסוף השבוע להפגין מול ביתו של השר לביטחון הפנים עמר בר־לב, וראש הרשימה, איימן עודה, האשים את הממשלה והמשטרה בדם הערבי הבלתי נגמר ששופכים ערבים אחרים. לכן צודקת גם "ועדת המעקב העליונה" של ערביי ישראל, ששאלה השבוע "מתי יתעוררו בממשלה ובמשטרה... כל הזמן היה נוח למשטרה ולממשלה שערבים רוצחים ערבים".

המקרה של ג'דיידה־מכר מעניין במיוחד. כ־21 אלף איש גרים במקום שאין בו מדרכות, כיכרות ושום שטח ציבורי. כנהוג במגזר, תושבים פרטיים השתלטו על הקרקע הציבורית, גידרו ובנו, תוך צפצוף מוחלט על שאלות זניחות כמו בעלות, חוק או היתרי בנייה. ראש המועצה ניסה בעבר להעביר חוק עזר עירוני ואז שרפו את המכונית שלו, ירו במאבטח שלו. סניף הבנק שבמקום נשדד כבר הרבה פעמים, אפילו עץ כריסמס שהוצב בחוצות נשרף.

אבל התושבים הצליחו להתארגן, להגיש התנגדויות ולמנוע בנייה של שכונה גדולה שתכננה הממשלה עבור ערביי המקום בגבעה סמוכה - גבעת טנטור. מסתבר שכאשר רוצים באמת משהו בג'דיידה־מכר, הם יודעים לפעול גם יחד, בייחוד נגד יוזמות ממשלת ישראל.

רק שמעבר להכאה הצינית על החטא, מוסדות מדינת היהודים באמת אשמים. אשמים בכך שהם לא מתמודדים עם המנטליות הערבית כראוי. אשמים בכך שלא ריסקו את נורמת הפרת החוק המקננת כשיטה במגזר הערבי. החל מההשתלטות על קרקעות מדינה, בואכה בנייה בלתי חוקית, וכלה בפראות ברחובות, ברעש, בלכלוך. אנחנו אשמים על שלא הכרזנו מכת מדינה על הונאות הביטוח במגזר הערבי.

אנחנו בוודאי שאשמים באי־הכנסה לפני שנים של השב"כ והצבא ליישובים הערביים, כדי לרמוס את ארגוני הפשע וכל מי שמעז לעבור על החוק. אשמים בהעלמת עין מכיבוש הנגב בידי בדואים ובתגובה אומללה מול הפרעות שבוצעו ביהודים בלוד, בעכו ובערים המעורבות. אשמים בכך שהכנסנו לכנסת ישראל את מי שרוצה להשמיד אותנו ומספקים להם חופש ביטוי להשמיץ אותנו.

אנחנו אשמים בכך שלא הכרזנו על מצב חירום, בכל יישוב שבו מתקיימת הפרת חוק נרחבת, שיטתית, שלא ממוגרת על ידי המשטרה ובתי המשפט. שלא התקנו תקנות לשעת חירום, שלא השעינו את דיני הראיות לתקופת ביניים, שלא החמרנו את דיני המעצרים, לפחות לנורמה הנהוגה בעבירות ביטחוניות חמורות, שהן פצצה מתקתקת.

מדינת ישראל הייתה צריכה למחוץ מזמן את הנורמות הרצחניות המכונות "כבוד המשפחה". את ההשתוללות בחתונות ובשמחות, את גילויי הגבורה המחוצפים ברחובות, את העדפת המקורבים. זה לא פוליטיקלי קורקט אבל חייבים לומר - מדינת ישראל חייבת להחזיק את המגזר הערבי קצר, כדי להוביל אותו לנורמות השפויות של האוכלוסייה היהודית. כי החברה הערבית, למרבה הצער, בישראל כמו בכל העולם הערבי־מוסלמי, לא מסוגלת לעשות את זה בעצמה.

לו היינו פועלים כך, הרבה חיים של ערבים היו נחסכים, בעבר ובעתיד. ועד שלא נפעל באופן קיצוני ודרקוני, חיי ערבים ימשיכו להיות שווים פחות, הרבה פחות. שלא לדבר על הפגיעה באיכות החיים שלהם ושלנו.