1. במוצאי שבת ראיתי מופע אימים במסגרת מה שמכונה ליגת העל בכדורגל. שתי קבוצות צמרת, מכבי חיפה והפועל באר שבע, זיהמו את המושג "ספורט" בתצוגה אלימה, מלווה בקללות מכוערות והחלפת מהלומות, בניצוחו של שופט שסבל מאובדן עשתונות לעיני קהל שחלקו אלים, אשר השליך חפצים למגרש. זה היה מופע מביש, מגעיל, והכי גרוע אנטי־חינוכי. ילדים ובני נוער רבים צפו במשחק במגרש ובשידור ישיר בטלוויזיה, ולקחו דוגמה מהשחקנים, מה שמקרין ביום שאחרי על התנהגותם בבית הספר ובשכונה.
בערב אחרי המשחק, בשידור חי מבית הח"ככים הישראלי, בחסות נשיא המדינה, ראש הממשלה וראש האופוזיציה, התרחש מופע אימים של ליגת העל של הפוליטיקה הישראלית, שבו התמודדו שתי קבוצות הצמרת: הקואליציה והאופוזיציה. כשמאות אלפים צופים בהם בשידור ישיר, הם זיהמו את המושג "פוליטיקה נקייה" בקללות מזוהמות, באלימות, בצווחות היסטריות. כל זה נעשה לנגד עיניו, אוזניו ופטישו של יו"ר הכנסת מיקי לוי, שהוציא צהובים ואדומים בסיטונאות ונאלץ להפעיל את פלוגות הסדרנים שיוציאו בכוח את המתפרעים.
אזרחים רבים, שממסיהם משולמים המשכורות, ההוצאות והרכבים של הח"ככים המגעילים, נחרדו מהתת־רמה שהפגינו שלוחיהם והרחיקו את ילדיהם מהמסך, שלא ינסו לחקות את הח"ככים בחיי היומיום, בשכונה או בבית הספר.
הסחלה הטלוויזיוני גרם לי להוריד את מינון הצפייה בתוכניות החדשות והאקטואליה ובמה שאמור להיות תוכניות בידור למיניהן, על מנחיהן הסלבדרקעס, שמשעממות עד מוות וחוזרות על עצמן עם כל מיני טריקים ושטיקים להעלאת הרייטינג, שנעשים רק יותר ויותר מביכים.
דור חדש של סמרטוטי תרבות מכל המינים והסוגים ממלא את המדורים הצהובים בצילומי אולטרסאונד של הצאצאים שלהם שטרם נולדו, בפרידות וזיווגים של מלכי השקות של חוטיני ונעליים, בגיבורים שמומצאים על ידי יחצנים מלוקקים. מפלס הגועל, כנראה לא רק אצלי, עולה על גדותיו.
2. בתקופה האחרונה אני מוצא את עצמי יותר ויותר יושב מול החלון, מביט על החצר האחורית, על העצים, השיחים, הפרחים, על הפועלים הבאים מרחוב ארלוזורוב, מציצים ימינה ושמאלה ואם אין איש מחרבנים ומשתינים בחצר. על המניאקים שמגיעים עם רדת החשיכה וניגשים לחלונות הקומה הראשונה להציץ, אולי יקלטו מישהי חוזרת מהמקלחת עירומה. אני קולט את הנרקומנים שבאים ומנסים לחתוך שרשראות של אופניים, לפעמים בהצלחה, גונבים אותם כדי לממן מנה או שתיים.
אבל הכי הכי מרתקות אותי מבעד החלון המשקיף לחצר האחורית הן הציפורים. מהבוקר לפני הנץ החמה ועד השקיעה, ציפורים יפהפיות, אוהבות, זוללות, מחזרות, מצייצות, צורחות, רבות ומה לא - תענוג צרוף. בחצר האחורית ישנן כמה כנופיות חתולים, יש ריבים על טריטוריה. ישנם קרבות עזים מלווים בצרחות, ישנם חיזורים עדינים, עם יללות שקורעות את האוויר. ישנם החתולנים, אותם נשים וגברים אוהבי חיות, שבאים ומניחים מים ומזון ולפעמים, לא נעים לומר, הם רבים כמו חתולים, צורחים ושורטים אחד את השני.
פה ושם יוצא לי לראות נברנים למיניהם, חפרפרות וקיפודים ועכברושים (געוואלד!!!). עם רדת החשיכה מגיעים לעצי הפיקוס הענק מאות עטלפים שמבעד לחלון נראים כמו באטמן. בימי שישי אני מניח על המזגן המורכב על הקיר שמול החלון חלה, שאותה אני בוצע לחלקים. סוג של הפרשת חלה לציפורים. שמתי לב שהציפורים התרגלו לנוכחותי ולא מפריעים להן הקליקים של המצלמה כשאני מתעד אותן זוללות מטווח אפס.
לפני חודש, כשעדיין הגיעו לשדות חוטף עזה בלוני חבלה, קרה דבר מוזר. מאי שם הגיע צרור בלונים ונחת בחצר על פרחי הבר. קליק, יצא צילום נפלא. יש לכם זמן פנוי? שבו ליד החלון, הביטו החוצה ותגלו עולם נפלא, הרבה יותר ממה שאתם רואים על המסך.
