זה דווקא התחיל מעולה: "אין ספק שהכיבוש מביש ומבייש. הוא באמת סוג של סרטן שאם לא יטופל, יביא לכאוס ומלחמת כל בכל. ישראל הייתה יכולה להיות מדינה נפלאה אילולי נפלה במלכודת שטוותה במו ידיה לעצמה", כך כתב ברי כנורי לאחרונה בעיתון "הארץ". ההמשך היה בעייתי משהו: "הגיע הזמן להבהיר לאותם אנשים הפוסעים במסדרונות האתמול ומשננים כתפילה את המנטרה 'שתי מדינות לשני עמים בין נהר הירדן לים התיכון – האחת לפלסטינים והשנייה ליהודים', שאי אפשר לדבר על שתי מדינות כאלו".

השוס של כנורי היה המסקנה: "נכון ל־2021 יש כאן שלוש מדינות לשני עמים. שתיים מהן רשמיות – ישראל וירדן - והשלישית אינה רשמית, בעלת סממני אפרטהייד. שמה 'יהודה', והיא כוללת בתוכה מדינת חסות פלסטינית הנקראת 'רשות'. רצועת עזה אומנם נשלטת בידי חמאס, אך סביר להניח כי הסדר מדיני עתידי יחול גם עליה. לעניות דעתי, בלי צירוף ירדן למשוואה, הרי שהרעיון להקמת מדינונת פלסטינית עצמאית זעירה הינו מופרך וחסר סיכוי".

הטקסט הזה מחייב הבהרות. קודם כל כנורי צודק. אין היתכנות לשתי מדינות לשני עמים, בעיקר בין הירדן לים. אינספור פעמים הובהר שהערבוב והחיכוך האותנטיים וחומת הגבול המלאכותית לא יאפשרו קיום שתי מדינות מאחר שקיום מדינתי במתכונת המקובלת בנוי על גבולות מוסכמים, ובייחוד במצבנו עליהם להיות בלתי עבירים אלא בפריצה אלימה. הרעיון לערבב בקלחת הזו את ירדן הוא מוזר. הגם שזה היה הרעיון השליט לפתרון הבעיה הפלסטינית בתקופתו של אריק שרון כשר ביטחון, שגרר את בגין למלחמת לבנון הראשונה, וכראש ממשלה, כאשר תכנן להשאיר את הגדה אחרי ההינתקות מגוש קטיף בעזה. מלחמת לבנון הייתה הזרז שהיה אמור להעתיק את מיליוני הפלסטינים ממחנות הפליטים בלבנון לירדן ולהפיל את המלך חוסיין. הכוונה הייתה להפוך את ירדן למדינה הפלסטינית תוך ויתורים משמעותיים בגדה המערבית. מדובר בתוכנית מגלומנית והזויה.

בירדן ישנם כיום למעלה משני מיליון פלסטינים מתוך אוכלוסייה של כשישה מיליון ירדנים שאינם פלסטינים ומיליוני פליטים, בעיקר עיראקים, לבנונים וסורים. ירדן היא מדינת חסות אמריקאית, ושרון בנה על טיפוס משונה כמו גנרל אלכסנדר הייג, שהיה באותם ימים מזכיר המדינה (שכאילו אישר לו בקריצה את המלחמה בלבנון). שלא לדבר על כך שמבחינה ישראלית, יש חשיבות לירדן כמדינה שחוצצת בינינו ובין האגף השיעי בעיראק. אם השושלת תיפול, תהיה לידנו מדינה עם כמיליון פלסטינים, ולך דע לאן זה יוביל. כך שאת הרעיון הירדני מוטב להשליך למקום הראוי.