בביקורו השבוע בארה"ב חטא שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד באותו מחדל שראש הממשלה נפתלי בנט מעד בו בשני ביקוריו בארה"ב. הוא התעלם מהקהילה היהודית הגדולה, הפורחת והמשגשגת, במיוחד בניו יורק.
במובן המעשי בשטח, ההתעלמות באה לידי ביטוי בעובדה שנמשך חוסר המעש ומתקבעת האדישות בטיפול במשבר אי־היחסים בין ישראל לקהילה היהודית הגדולה בארה"ב. זה כבר מזמן לא משבר. מדובר בנתק, בהתרחקות ובהתנכרות שיצרו שני עמים. "תתעוררו, ישראל מאבדת את יהודי העולם", פנה־זעק לא מכבר במאמר שפרסם נשיא הקונגרס היהודי העולמי רונאלד לאודר, אל מי שהגדיר "בנט ולפיד, שני מנהיגים צעירים ומבטיחים, שני פטריוטים יהודים שלא רוצים לאבד את העם היהודי". זה נכון, אין ספק שבנט ולפיד אינם רוצים לאבד את העם היהודי. הבעיה היא שאי־הרצון הזה לא בא לידי ביטוי מעשי בהתנהלותה של הממשלה.
לפי הדיווחים, הלו"ז של לפיד בשהותו בארה"ב כולל שיחה עם שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן, עם שר מהאמירויות ועם בכירים רפובליקנים. פגישה עם יהודים - יוק. אין דבר כזה. נכון שהעדיפות הראשונה המובנת של שר חוץ היא לדאוג ליחסי החוץ של ישראל, במיוחד עם מעצמה ידידותית כמו ארה"ב. אבל איך זה שלא עלה על דעתו של לפיד לנצל שהות קצרה בארה"ב ולקיים פגישה או שיחה עם בכירים יהודים בקהילה, אפילו רק כמחווה הצהרתית וכהוכחה לכך שהוא זוכר שבארה"ב קיימות ופועלות קהילות יהודיות המונות מיליונים?
פגישות עם מנהיגים ועסקנים יהודים היו בעבר לא רק נוהל ונוהג בכל ביקור שראש ממשלה ישראלי קיים בארה"ב. פגישות אלה היו מסורת כמעט מקודשת. כל ראש ממשלה שביקר בארה"ב, לפני או אחרי פגישה בבית הלבן ושיחות בוושינגטון, היה מקפיד להיפגש עם יהודים, לקיים שיח ארוך, להשיב על הטענות או להטיח בהם טענות. כותב שורות אלה נכח בהרבה מפגישות אלה. מי שקטע את המסורת של התוועדויות ומפגשים בין ראשי ממשלות מישראל ליהודים בארה"ב היה בנימין נתניהו.
יותר מכל, ראש הממשלה הקודם קיים את מספר הביקורים הגדול ביותר בארה"ב. באף ביקור לא טרח נתניהו לקיים פגישת פנים אל פנים עם בכירים יהודים הידועים ומזוהים כמנהיגי הקהילה. באופן מוצהר ומופגן - הוא התעלם מההנהגה היהודית בארה"ב.
בכיר בפמליית נתניהו נשאל פעם על ידי עיתונאי מדוע אין פגישה עם יהודים? הבכיר פרץ בצחוק. "אין להם זכות בחירה בישראל", השיב. בכל שיחה וראיון עם בכיר יהודי, עם עסקן ותיק, עם רב רפורמי או קונסרבטיבי, עולה שמו של נתניהו כגורם המרכזי למשבר אי־היחסים בין ישראל לקהילה.
מבחינתם של בכירים יהודים, הזלזול שהפגין נתניהו כלפי הקהילה יצר תגובת גומלין לא מחמיאה, שהפכה אותו לדמות לא אהודה, לא אמינה ולא רצויה. "הבט, נתניהו כראש ממשלה התגאה והתפאר בידידות עם דונלד טראמפ בקרבה אליו", אמר בכיר יהודי מוכר ומוערך בניו יורק. "בבחירות לנשיאות קרוב ל־80% מיהודי אמריקה הצביעו בעד ג'ו ביידן. מה עוד צריך כדי להוכיח את הריחוק וחוסר ההערכה כלפי נתניהו מצד יהודי אמריקה?".
מי שמאשים, ובמילים חריפות, את נתניהו כאחראי למצב שהוא מגדיר "איבוד יהודי העולם" הוא לאודר, שהיה בעבר ידידו ומקורבו של נתניהו. "במהלך רוב שנות שלטונו, משרד החוץ לא תפקד ולא הייתה הסברה ישראלית יצירתית ויעילה. הכניעה המוחלטת של ממשלות הימין למפלגות החרדיות גרמה לכך שישראל נטשה את העולם הליברלי והפנתה עורף ליהדות התפוצות", טען לאודר במאמר שפרסם לא מכבר. אגב, מאמר חדש פרי עטו של לאודר מתפרסם בגיליון זה.
זיכרונות מעידן בגין
לא הוגן לבקר את בנט ולקבול נגדו שבביקורו האחרון בארה"ב התעלם מהיהודים. בנט דווקא זכר את הקהילה היהודית. אבל האופי, הכתובת והתוכן שראש הממשלה העניק לקהילה בביקורו, רק הבליטו את העובדה שהוא, וכפי הנראה גם שרים ופוליטיקאים בישראל, אינם מודעים לעומק הנתק בין ישראל לקהילה ולביטוייו בשטח. הם אינם מכירים בשינויים המשמעותיים שחלו במאזן הכוחות בקהילה ואינם מעודכנים בזהותם של הגורמים המשפיעים בציבור היהודי.
בביקורו בניו יורק קיים ראש הממשלה שיחה עם ראשי הפדרציות היהודיות. "בנט הבטיח ליהודי ארה"ב 'אני מביא איתי רוח חדשה מירושלים'", הייתה הכותרת לדיווח שפורסם בישראל בדבר השיחה שהתקיימה עם ראשי הפדרציות. יפה מאוד. ראשי הפדרציות עושים עבודה טובה בתחום איסוף תרומות וחלוקת תקציבים, אך אין להם קשר ישיר עם הרחוב היהודי. הם אינם מוכרים בציבור. אין להם השפעה משמעותית על חיי הקהילה והם אינם שואפים להשפעה כזאת. לפיכך, לפגישה של ראש הממשלה עם ראשי הפדרציות הייתה משמעות אפסית.
ראש הממשלה גם קיים שיחה עם מנהיגות איחוד הקהילות בצפון אמריקה. שוב, ממסד מכובד, אבל חסר נגישות ישירה ומשפיעה לציבור היהודי. בערב יום כיפור קיים בנט שיחה בזום עם חברי ועידת הנשיאים היהודים. נו, באמת? ועידת הנשיאים היא ארגון ארכאי, שזה שנים נוכחותו אינה מורגשת בזירה הקהילתית בארה"ב.
מדובר בגוף לא רלוונטי וחסר כל השפעה. "לרב רפורמי או קונסרבטיבי בעיר קטנה בדרום דקוטה או באורגון יש קשר ישיר ואינטימי עם מספר גדול יותר של יהודים מאשר לכל חברי ועידת הנשיאים יחד", אמר בשיחה בכיר יהודי שכיהן בעבר כיו"ר ועידת הנשיאים.
ראש הממשלה חייב להתעדכן, ומהר ככל האפשר, בשינויים שחלו במפת הגורמים המשפיעים והמובילים בקהילה בארה"ב. הארגונים הישנים איבדו זה מכבר השפעה. אין היום בקהילה בארה"ב אף לא ארגון אחד, אף לא גורם אחד, שיש להם סמכות מוסכמת והשפעה בקרב כל המגזרים והחוגים.
מי שיכולים ומסוגלים לפעול לשיקום ולחידוש היחסים בין הקהילה לישראל הם הרבנים. רבנים משלושת הזרמים הדתיים הפועלים ביהדות אמריקה. אין רבנות ראשית ואין רבנים ראשיים. הקיום הדתי מתרחש בבית הכנסת וסביבו. בית כנסת הוא לא רק מקום תפילה, הוא מרכז החיים הדתיים, הרוחניים.
רב בית הכנסת הוא בעיני המתפללים הסמכות העליונה, לא מכוח ותוקף של גורם שלטוני, אלא מרצונם וחפצם החופשי של המתפללים. הוא משיא את צאצאיהם, שותף לאבל המשפחות, מנהל את טקסי ההלוויות ומטפל בבעיות משפחתיות.
מכוח מעמדם וקשריהם ההדוקים עם משפחות חברי בתי הכנסת - האתגר והתפקיד של שיקום היחסים בין ישראל לקהילה כמו תפור למידותיהם של הרבנים. מנחם בגין המנוח, בביקורו הראשון בארה"ב בתפקיד ראש הממשלה, התפנה קודם כל למפגש בניו יורק עם עשרות רבנים משלושת הזרמים. עד היום רבנים ותיקים מעלים זיכרונות מהכנס ההוא עם בגין.
בנוסף, בנט ולפיד צריכים לגלות זהירות מרבית והרבה מחשבה קפדנית בבחירת מועמד לתפקיד יו"ר חדש לסוכנות היהודית. לנושא תפקיד זה נוכחות משפיעה בתחום היחסים בין ישראל לקהילה. יותר מכל, ראש הממשלה צריך להתכונן לביקור שלישי בארה"ב. ביקור שיוקדש כולו לסדרה של פגישות עם רבנים בניו יורק ובערים גדולות בארה"ב.
הוא יופתע מהרצון הטוב ומההשתוקקות שיגלה מצד הרבנים להירתם למאמץ שיקום היחסים. יתרה מכך, הוא יופתע מהיעילות שהרבנים יוכיחו במאמציהם ומהתוצאות בשטח. לבנט הזדמנות להיכנס להיסטוריה כמי שיזם, הוביל והביא לאיחוד מחודש של חלקי העם היהודי.