לא במקרה בחר הרמטכ"ל אביב כוכבי לקיים השבוע את טקס החילופים של מפקד זרוע היבשה בבסיס היחידה הרב־ממדית, אולי גולת הכותרת של כהונתו. היחידה הזאת משקפת את מאמציו של כוכבי להנביט חדשנות בצבא, אבל גם את הפער האדיר שבין המצוינות האנושית והטכנולוגית שלה לבין הבינוניות של שאר הצבא.
מתחילת כהונתו, לפני כמעט שלוש שנים, השקיע כוכבי את עיקר מאמציו בטיפוח חדשנות לצבא היבשה. גם המלגלגים על הססמאות שטבע - "צבא קטלני" ו"רב־ממדי" - יצטרכו להודות שכוכבי הרעיף יותר מכל קודמיו בעשורים האחרונים אמצעים על יחידות היבשה והשקיע בחידושים שחלקם מסמנים פריצות דרך דרמטיות.
אבל בצד פריצות הדרך הטכנולוגיות, בעיות היסוד של צה"ל נותרו כפי שהיו כשירש אותן מקודמו בתפקיד: כשירות נמוכה של רוב יחידות היבשה, בעיות תחזוקה קשות, חוסר הלימה בין התוכניות המבצעיות ליכולות של כלל הצבא לבצע אותן, שממנו נובעת הבעיה העיקרית - היעדר רוח התקפית וביטחון עצמי ביכולת של צבא היבשה.
המבחן של כוכבי בשנתו האחרונה יהיה לחבר את החדשנות שפיתח במעבדה הרב־ממדית אל הקרקע ולטפל בחורים הגדולים שעדיין קיימים בצה"ל, בעיקר בקרב המילואים, לפתח תוכניות אופרטיביות בנות מימוש, או כמו שהוא עצמו סיכם השבוע במילה אחת: "רלוונטיות". טוב עשה מפקד זרוע היבשה היוצא יואל סטריק כשהסיר בתחילת כהונתו את השלט "רק התמרון יכריע" ממטה מפקדת הזרוע. לא צריך להיות מצביא כדי להבין שביכולות האש של היום - הססמה הזאת ריקה מתוכן. לא רק התמרון יכריע, אבל לא פחות חשוב מכך - שהתמרון גם לא יפריע.
ב־20 השנים שחלפו מאז חומת מגן, רוב התמרונים שעשה צה"ל גרמו בעיקר נזק: למעט מבצע עופרת יצוקה, שבו התבצע תמרון יעיל, התמרונים במלחמת לבנון השנייה ובצוק איתן רק סיבכו את ישראל במלחמה ממושכת וגרעו מההישגים של מאמץ האש האווירי. הנזק מהביצועים המביכים של צבא היבשה בשתי המערכות האלה היה מתמשך. הוא שחק את האמון של הדרג המדיני ושל בכירי הצבא ביכולותיו של צבא היבשה, עד כדי כך שבשומר החומות, כשהפעיל צה"ל את תוכנית "מכת ברק" נגד המנהרות של חמאס, הוא נמנע מלממש את פעולת ההסחה הקרקעית שהייתה אמורה להיות רכיב משמעותי בהגדלת ההישג.
זה יהיה המבחן של כל תמרון עתידי: אם הוא יידע להעמיק את ההישג של יכולות האש האווירית ויגדיל את הפגיעה באויב, תוך כדי שמירה על מחירים נסבלים עבורנו. גדי איזנקוט כינה את זה במסמך אסטרטגיית צה"ל "תמרון ממוקד". אם יידע כוכבי לחבר את יכולות החשיפה והתקיפה שהתפתחו אצלו אל הכוחות הלוחמים - ניתן יהיה גם לתכנן תמרון קצר ואפקטיבי הן בצפון ובוודאי גם בעזה.
מבחן הרלוונטיות
לא כל היכולות כבר הבשילו, וצריך להכיר בכך. מפקדי היחידות הסדירות כבר מתפארים בנחילי הרחפנים הסיניים שהועמדו לרשותם. אבל כששואלים אותם אם לרחפנים האלה יש תקשורת מוצפנת, או אם הם יידעו לתפקד בסביבה שבה חיל האוויר חוסם את רוב הספקטרום האלקטרומגנטי - הם מתחילים לגמגם.
בצבא היבשה כבר מתגאים בפריצת הדרך שהושגה במערכת השליטה והבקרה ("משואה") שאמורה לאפשר למג"ד לכוון מטוס קרב אל המטרה שמולו. אכן הושגה פריצת דרך, אבל כששואלים את חיל האוויר אם הוא מתכוון לסמוך על שיקול הדעת של המג"ד ולתקוף מיד על פי בקשתו - נענים בגיחוך. חיל האוויר עוד לא שם. אלה רק שתי דוגמאות, אבל יש עוד. עד שהטכנולוגיה תבשיל ותתחבר לתפיסת הפעלה רלוונטית, נכנס צה"ל למצב ביניים מסוכן שבו ההתפתחות הטכנולוגית שטרם הוטמעה יוצרת פער ציפיות אדיר מהיחידות הלוחמות. את הפער הזה צריך לנצל כדי להכיר במסגרות החלולות שעדיין קיימות בצה"ל: יחידות מילואים לא מאומנות ובלתי כשירות לבצע את מה שמתוכנן להן.
צה"ל עדיין מחזיק צבא יבשה גדול, שחלקו הגדול בלתי כשיר, וחסרים המשאבים להביא אותו לכשירות. חלק מהיחידות האלה שינו את שמן בשנים האחרונות ותלו שלט חדש בכניסה, אבל מאחוריו עדיין עומדת מסגרת חלולה שאיש לא מתכוון באמת לשלוח לתוך שטח אויב. מבחן הרלוונטיות יהיה ביכולת להצביע על היחידות שיש להן או שניתן להחזיק אותן בכשירות ופשוט לוותר על השאר. זה דורש חשיבה מחדש על מודל המילואים הקיים ואימוץ מודל של צבא קטן יותר ומתגמל יותר, בנוסח המשמר הלאומי האמריקאי: חיילי מילואים שמקבלים שכר מינימום כל ימות השנה, ומתאמנים לפחות חודש בשנה.
פער נוסף קיים בתחום הכשירות והתחזוקה של הציוד, כפי שכבר שנים מתריע האלוף במילואים יצחק בריק. בעיית התחזוקה והיעדרם של נהגים ומפעילי ציוד לא ייחודית לצבא המילואים - היא קיימת גם בסדיר. את מה שרלוונטי צריך לשמר ברמת תחזוקה גבוהה, ולהיפרד מכל מה שכבר לא יופעל יותר.
האתגר של מפקד זרוע היבשה החדש יהיה להוריד את הססמאות מהמצגות אל הקרקע, ואין מתאים מהאלוף תמיר ידעי למשימה הזאת. בדרך הוא יצטרך לאתר גם את היכולות שפותחו אבל אין יכולת להטמיע אותן בצבא הגדול, ולשים אותן בצד. כוכבי גם הוא יצטרך להתנתק מהמצגות הנוצצות ומהגאדג'טים ולהכניס ידיים אל הקרביים הפחות אטרקטיביים של צה"ל.
אם כוכבי יידע בשנה פלוס שנותרו לו לסגור את החורים האלה ולבנות תוכניות מבצעיות שהולמות את יכולות הצבא ויהיו אטרקטיביות מספיק כדי שהדרג המדיני יאשר אותן - הוא יוכל לסכם לעצמו את הקדנציה בסיפוק. את רוב הפירות של זרעי החדשנות שטמן יאכלו הרמטכ"לים הבאים אחריו.