אחרי צליל חבטה הגיעו ארבע שניות של שקט. חוק ידוע קובע שככל שהמרחק בין צליל החבטה לתגובה גדול יותר, כך זעקת הכאב שתגיע תהיה רמה יותר. במקום זעקה הגיע תורו של צחוק.
אני לא נוטה לייחס לילדים קטנים זדון מכוון, אבל הילד הקטן שעמד והשמיע קולות של צ'אקי בזמן שאמא שלו אחזה בראשה בכאב והתחננה עם דמעות בעיניים שיפסיק, העלה בי מחשבות אחרות. הוא צעק: "את קקי! את קקי!" והלם בה בזמן משחק בגן השעשועים כשהיא התקפלה בתחנונים שיעצור. אחר כך היא הושיטה יד ואחזה בצעצוע שלו. כל מה שהיא אמרה היה "תפסיק. זה לא נעים לי". היא יכלה לבחור במילים אחרות, אבל היא נשארה בתחום המעורפל. לא נעים לה. כאילו היא נתקלה באיזה רהיט בחושך עם הזרת של הרגל, לא כאילו הילד שלה הרגע כיסח לה את הצורה.
באותו יום יצא שמישהו מקוראי "מעריב" הטריח את עצמו לכתוב אליי מייל בתגובה למדורי הקודם. היה שם אוסף של מילים שלא הצלחתי לפענח את הקשר ביניהן, אבל מכיוון שהיה ברור לי שחשוב לו להגיד משהו, עניתי לו בנימוס. התגובה שלו הייתה משהו כמו "או שאת עושה את עצמך או שאת אהבלה". איש זר ועלום קובע בפסקנות על אישה זרה שהיא מוגבלת. הוא לא כתב שאולי הוא לא הסביר את עצמו כראוי או שאולי לא ירדתי לסוף דעתו. פשוט בחר לכנות אותי "אהבלה". למה? כי הוא הרגיש שהוא יכול. בדיוק כמו שהילד בגן השעשועים יכול להוריד לאמא שלו נבוט על הראש ולשמוע ש"זה לא נעים לה".
ברשימת המילים היפות לטעמי בשפה העברית, מופיעה המילה "מידה". אני אוהבת אותה, כי היא מילה מתוחכמת: בהתבוננות מרחוק, היא מצטיירת כבעלת קווי מתאר ברורים ומגודרים. ככל שמתקרבים אליה, רואים את תנועתה. מקורה בשורש מד"ד, כלומר פעולה מתמשכת, לא קצרה. וככל שהולכת ונעלמת מהתרבות שלנו המידה, כך חסרונה מורגש יותר. הכי גרוע - שאנחנו עלולים להתרגל לזה.
אילו יכולתי, הייתי מציעה לשלב במערכת השעות של תלמידי הגנים ובתי הספר שעה בשם "שיעור במְשׂוּרָה". כל תכליתו ללמד לזהות הפרזות או החסרות, ואז לצקת לתוכן מילים מתאימות יותר. לא רק במערכת החינוך. גם בצבא, במקומות עבודה, בהשתלמויות לעצמאים ובמכוני ייעוץ להורים. כל מפגש יכלול תרגול של השתהות לפני אמירה, תרגול של תגובה מידתית וכמובן - תרגול של שקט.
קחו לדוגמה כותרות לא מידתיות באתרים גדולים: המילה "חשיפה", למשל, מובילה בדרך כלל לידיעה בסגנון: "זה הקרואסון שכוכבת האינסטוש אוהבת לאכול בבוקר". באמת? אין מילים מתאימות יותר? חשיפה? לא נותרו מקרים קשים שזקוקים לחשיפה תקשורתית שתוביל לתיקון עוולות. באתר אחר מתפרסמת הכותרת שנפתחת במילים: "אחרי מכבש לחצים מצד הקואליציה". מכבש. לא סתם לחצים, כי סתם לחצים כבר לא מספיקים לנו. ויש כמובן כותרות על "רצח אכזרי", כאילו יש מקרי רצח שהם חמודים, חומלים כאלה. והנה כאן אני מגיעה אל הנטייה להוסיף שלושה סימני שאלה או סימני קריאה אחרי שאלה פשוטה או אמירה לא מאוד קריטית. למשל: "עד מתי הסופר פתוח???". סליחה, אבל בעיניי זה בדיוק כמו צעקה במגפון לתוך האוזן.
אז עד שאמצא מימון לקורס הבסיסי שהאנושות זקוקה לו, הנה תזכורת, גם לעצמי: לא כל גשם הוא בהכרח "סופה", לא הכל "טראומה", "הלם", "מחריד", "דוחה". לא כל סיפור הוא "פצצה", לא כל התרחשות היא "סנסציה", ולא כל מעידה של אדם אלמוני פלוס היא "שערורייה", כפי שלא כל אי־הסכמה על משהו הופכת את האדם שממול ל"עוכר ישראל".
מהצד השני, לא הכל "מדהים" ו"מרהיב" ו"קסום". כמו שיש גם סתם תקריות לא נעימות, יש אירועים נחמדים ולפעמים זה פשוט טפטוף. ואם זה לא טפטוף, אלה יכולים להיות פשוט שמיים בהירים. לפעמים מתחשק לי לצעוק לעולם: "תסתום את הפה", אבל אז אני נזכרת במידה ואומרת: "תשתקי. לא יקרה כלום אם תשתקי". קצת שקט, באמת. גם אתם. תודה.
קריאה ראשונה
את הספר "העולם המדהים של הדינוזאורים" אפשר לסכם במילים ספורות: חגיגה לאוהבי הזוחלים העצומים ששלטו בכדור הארץ במשך יותר מ־150 מיליון שנה. לכל דינוזאור מוקדש תיאור עשיר עם כותרות חביבות (למשל: "ראש מוזיקלי" לפרזאורולופוס, שכרבולתו שימשה ליצירת רעש תרועה של טרומבון) ולצדו איור רווי פרטים. בתום הקריאה אפשר לחלץ את האיורים היפים מתוך הספר וליצור מהם גלריית דינוזאורים.
"העולם המדהים של הדינוזאורים"
מאת פט ג'ייקובס. איורים: סטוארט מרטין וליאו בראון. מאנגלית: גליה אלוני דגן. 89 שקלים, הוצאת תכלת והוצאת קוראים
בדק בית
תעלומה גדולה היא לאן נעלמים גרביים שמשאירים את בני זוגם בעריריותם, על כך יעידו ערימות של גרביים בודדים. אחרי שחשבתי שפיצחנו בביתנו את השיטה כשהצטיידנו בעשרות זוגות זהים, הגיע הפתרון המוצלח הבא: מארזי גרביים מעוצבים בדגמים שונים על פי נושאים כמו כדורגל, גיימינג, ממתקים וכו', שאינם מגיעים בזוגות. מה זה אומר? שכל גרב יכול להתאים לגרב אחר מהמארז. הם צבעוניים, עשויים 80% כותנה, מגיעים במידות שונות ובדגמים שונים וחילצו תשואות מכל בני הבית.
מארז גרביים מעוצבים של United Oddsocks, 63־80 שקלים ל־6 יחידות. להשיג ב־swagg.co.il ובחנות ברחוב האומנות 12, נתניה
