סוף־סוף נפל האסימון. יוסי כהן, האחראי לפיאסקו האיראני יחד עם בנימין נתניהו, הודה לפני שבוע שאכן מדובר בתרמית המונים שיטתית. האמצעי לאותה תרמית היה שיבוש הערכת המצב הלאומית משך שנים והפעלת מערכת הביטחון, כולל צה"ל וזרועות המודיעין, בניגוד לאמת ולאינטרס הביטחוני של מדינת ישראל.

משניהם, נתניהו מחזיק בשיא החוצפה והעליבות: "האיראנים דוהרים לפצצה", בוכה נביא הזעם בנאום בכנסת, "וממשלת בנט־לפיד שותקת". בוועידת הג'רוזלם פוסט הודה כהן כי "איראן, נכון להיום, אפילו לא קרובה להשגת יכולות גרעיניות צבאיות". הוא גם פיזר ענן ערפל בסגנון "אני מאמין שהכרזות כמו אלו שמצבה של איראן טוב יותר כיום ממה שהיה בעבר הן לא נכונות, שהמתקנים האיראניים נמצאים בנקודה שיש להם פחות יכולות ממה שהיו להם בעבר, בהתבסס על המודיעין שקראתי לפני כמה חודשים". אשרי המאמין.

אני מניח שכהן מתכוון למבצעים (שלא עצרו את הפצצה) ולהערכות המודיעין שהוא עצמו היה חתום עליהן. אולי אפילו בישל אותן לצרכים הפוליטיים והאישיים של הבוס.

כהן אגב הוא לא ראש ארגון המודיעין היחיד שמנסח עבור הבוס שלו מידע שמתאים לצרכיו. לפני המון שנים, יחד עם דויד ארבל, שותף וחבר, לשעבר נציג המוסד בוושינגטון, ביצענו תחקיר חובק עולם עבור הוצאה אמריקאית שעסק בקריסת ברית המועצות. התחקיר חשף שכל (כולם!) ראשי ארגוני המודיעין בעולם המערבי בישלו מודיעין סובייטי מפוברק לטובת הפוליטיקה של ראשי המדינות שלהם. כן, גם בישראל, שנגררה כתמיד אחרי ה־CIA.

כדי להבהיר יותר כיצד עובדת המערכת הזו כדאי לקחת את ההסבר של כהן בהמשך דבריו בכנס הג'רוזלם פוסט: "זה לא שיש לאיראנים פחות כוונות, אבל יש לפעולות שלהם פחות תמיכה מהעולם ביחס לעבר". הכלל הוא שברגע שבו איש המודיעין מדבר על "כוונות", נפתחת הדרך בפני ראש הממשלה להפיץ פחדי שווא, לנהל מלחמות חיסולים ופיגועים והכל בגלל אותן "כוונות" (ללא הוכחות כמובן. עובדה - כולנו בחיים ולא בגלל אותן מלחמות).

זה לא רק המוסד כמובן שנגרר לפמפום האויב האיראני. גם צה"ל נרתם ל"עשייה", כי זו מהותו של צבא לוחם המחויב לציווי הדמוקרטי. גם כאשר אמ"ן דחף דעה נגדית, זה קרה בהדלפות לתקשורת. רק כשהממשלה דרשה מהצבא לתקוף באיראן, התעשתה מערכת הביטחון ועצרה את הדרג המדיני. אך לפני כמה חודשים הערכות אמ"ן הוצגו כך (על ידי הדרג המדיני, "הארץ"): "כאשר איראן תחל להעשיר אורניום ברמה של 90%, היא צפויה להגיע בתוך חודשיים עד חצי שנה לרמת האורניום הנדרשת לפצצה גרעינית. באפריל הודיעה איראן שהתחילה להעשיר אורניום ברמה של 60%, וביוני הודיעה שיש בידיה אפשרות להמשיך להעשיר עד לרמה של 90%. כדי לייצר פצצה עליה להעלות את רמת ההעשרה ל־93%.

גורמי המודיעין בארץ מעריכים שהתהליך יהיה קצר למדי" - ומכאן ואילך לא צריך להיות גאון מדיני כדי להבין מי אחראי ומי אשם בכך שהפצצה אולי מתקתקת.

יותר ויותר אנשים וכלי תקשורת מבינים כיום, אחרי עשר שנות שטיפת מוח, שפצצה איראנית - חרף ההתקדמות המטאורית - לא תהיה זמינה מחר וגם לא מחרתיים. שראש קרבי גרעיני לא יהיה זמין בעוד שנה, גם לא בעוד שנתיים, וכי טרפוד הסכם הגרעין היה אסון.

מקלות וגזריםבמקביל להתרסקות הפאניקה המתוזמרת סביב הפצצה שבדרך והאיראנים על הגדרות, התפרקה גם החזית הדמיונית של אנחנו יחד עם המפרציות נגד איראן. על חורבותיה מתנהלות כיום שורה של פגישות והצהרות שאמורה לבנות יחסים של כבדהו וחשדהו של המפרציות עם איראן, בערך כמו זו הקיימת מול ישראל (עקב הפצצה הפלסטינית, שהיא מוקד התנגדות בציבור הערבי בעולם), שלא לדבר על המעגל הקרוב של שכנינו.

שר החוץ האיראני, חוסיין אמיר עבדוללהיאן, ביקר לפני כמה ימים בסוריה, מצרים ורוסיה, והצהיר כי "השיחות בין סעודיה לאיראן מתקדמות בכיוון טוב". דוברו פירט בהמשך: "השיחות בין המדינות נמשכות ללא הפרעה. הן דנות ביחסים ביניהן וביחסים עם מדינות האזור, בעיקר עם מדינות המפרץ, וגם המלחמה בתימן נדונה, ונחתמו כמה הסכמים".

בינתיים צריך להבין מה מקומה של ישראל במשחק האמריקאי של גזרים ומקלות. לכאורה האמריקאים מידרו אותנו מכל מגע או מידע במהלכי המו"מ. למעשה אנחנו מעורבים ובגדול. הן בגזר (הקרבת ישראל) במהלך המו"מ והן במקל, בחלק המאיים של המו"מ. כללי המשחק כאן ברורים למדי: מבחינת האיראנים ישראל היא שלוחה אלימה של ארה"ב, וממשל ביידן נדרש להפסיק את התקיפות. בחלק המקריב ידרשו האמריקאים מישראל לבלום את התקיפות. ברור שהאמריקאים יאמרו לאיראנים שישראל היא מדינה עצמאית וברור שהאיראנים לא יקנו זאת, כשם שברור שהאמריקאים יבטיחו שיפעלו כמיטב יכולתם מול טענת ישראל ש"יש לנו זכות להגן על עצמנו", ולך דע.

אולי מסעותיו של יאיר לפיד בעולם מיועדים לניהול מו"מ של תן וקח. כדי להגיע למצב שבו הוא יוכל לבחון מה ניתן להקריב ותמורת מה, הוא זקוק לסיכום משותף שלו עם בני גנץ ונפתלי בנט בכיוון הזה, שהוא אגב הכיוון הנכון. עד כאן ישראל היא אחד הגזרים שמציעים האמריקאים, מכאן ואילך אנחנו שותפים במשחק האיומים.

השבוע אמורים להגיע לישראל צוותי אוויר ומטוסים מארה"ב, גרמניה, איטליה, בריטניה, צרפת, הודו ויוון. המטרה: תרגיל צבאי משותף. המטרה האמיתית: הצגת חזית פוטנציאלית מול איראן, שמקשיחה את עמדותיה במו"מ. יש עדיין בישראל ובמערכות הביפותק (ביטחון, פוליטיקה, תקשורת) לא מעט טיפוסים משונים שבטוחים שהמוצא היחיד הוא תקיפת אתרי הגרעין של איראן. רק לצורך הבהרה, אני מציע להם לא לבנות על התרגיל האווירי כמבוא לתקיפה. לא רק משום שכל השותפות מתנגדות אלא גם משום שמדובר בטירוף מערכות, בעיקר מנטלי, אצל מצדדי התקיפה.

ללא קשר לשאלה אם ומתי ייחתם הסכם גרעין חדש, המצב כיום מחייב רענון המערכת הביטחונית כולה. ההשלכות שייגזרו מההסכם אמורות להיות מיושמות במערך הכוננות של צה"ל, בגודל חיל האוויר, בתקציב מערכת הביטחון, בהשקעות בתוכניות מגירה ועוד. ממשלת השינוי אמורה כבר היום להתכונן ליום שאחרי ההסכם החדש. היא חייבת לדלל את הסינדרום הרעיל "איראן־איראן" שהזריקו נתניהו וכהן.

מסעות לפיד בהקשר האיראני והפלסטיני הם החלק המעניין ביותר לקראת הכנותיו לראשות הממשלה. לא משום שהוא מנהיג פורץ דרך (את זה נגלה אולי בהמשך) אלא משום שהוא פוליטיקאי שרוצה להיות מנהיג, וצעד שפוי בנושא איראן הוא התחלה נוחה למדי.
 
[email protected]